כמעט כל הורה מכיר את זה. אתה סוגר עוד יום ארוך בעבודה, מנסה לאזן בין חשבונות, דוחה תשלום פה, סוגר מינוס שם, חוסך מעצמך רכישות, אך בסוף חוזר הביתה עם מה שהילד ביקש. זה יכול להיות לדוגמה טלפון חדש, משחק מחשב או זוג נעליים טרנדיות. הילד פותח את האריזה, העיניים נדלקות, החיוך נמרח על פניו לכמה שניות, ואז ההתלהבות מתמסמסת. בעבר ריגוש סביב קבלת מתנה היה מחזיק שבועות, היום במקרה הטוב כמה שעות.
הזמן הקצר שעובר בין רגע ההתרגשות ממתנה חדשה לבין תחושת האדישות שמגיעה אחריו, הפך לאחד הנושאים המרתקים במחקר הפסיכולוגי. החוקרים מכנים זאת הסתגלות הדונית או בפשטות "דעיכת סיפוק". זה אותו מנגנון שגורם לנו להתרגש לרגע קט ולשוב מיד לשגרה כאילו דבר לא קרה. מבחינה פסיכולוגית מדובר בנטייה אנושית לחזור לרמת שביעות הרצון הרגילה גם אחרי חוויה חיובית. בעבר, כשהמתנות היו נדירות והחידוש היה חלק מהקסם, תחושת הסיפוק נשמרה לאורך זמן. כיום, בעידן של שפע וגירויים אינסופיים, ההתלהבות דועכת מהר יותר מאי פעם.
"אותה דעיכה רגשית אינה מתרחשת רק אצל הילד. גם אצל ההורה פועל אותו מנגנון פסיכולוגי של הסתגלות מהירה לגירוי חיובי", מציין פרופ' דן אריאלי, מומחה לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק, שחוקר מזה שנים את חוסר הרציונליות בקבלת החלטות. "כשהורה שולף כרטיס אשראי כדי לראות חיוך או נותן לילד כסף מזומן גם באופן אקראי, הוא מגיב למעשה לאותו צורך נוירולוגי שמפעיל את הילד עצמו. שניהם מבקשים ריגוש רגעי שמעניק תחושת שליטה ומחיקת תסכול, אך נעלם כמעט באותה מהירות שבה הופיע".
כך, הוא מסביר, נוצר מעגל רגשי סגור. ההורה קונה כדי לחוש רוגע, הילד מקבל כדי לחוש שמחה, ושניהם נותרים לבסוף באותו מקום, רגע של סיפוק שמתחלף בחוויית ריקנות, ופחות כסף בחשבון.
על פי עיבוד נתוני אפליקציית המזומנים KashCash שחצתה את רף המיליון ההורדות, יותר ממחצית מההורים לילדים בני שמונה עד חמש עשרה אינם מעניקים דמי כיס קבועים אלא מעבירים להם כסף באופן נקודתי לפי הצורך. נתוני האפליקציה הפופולרית המאפשרת להורים לפקח ולעקוב אחר הוצאות ילדיהם חושפים נתון מעניין נוסף, ילדים שמקבלים העברה אקראית מבזבזים את הסכום מהר יותר. פרק הזמן הדרוש לכך קצר בכ־60 אחוזים מזה שנדרש לבזבוז דמי כיס קבועים.
נתוני אפליקציית KashCash אינם מפתיעים את פרופ' אריאלי, אלא מחזקים את התובנות העומדות בבסיס ספרו החדש "פרופסור א' עושה הון". הספר, המיועד לילדים ולהוריהם, מראה כי חוסר הרציונליות המוכר לנו בבגרות נוצר כבר בילדות, כשהיכולת לדחות סיפוקים, להבין עלות חלופית ולתפוס את ערכו האמיתי של הכסף עדיין לא מגובשת.
"דמי כיס קבועים הם הדרך לשבור את המעגל הפסיכולוגי של בקשה, סיפוק ודעיכה אצל ילדים. בניגוד להעברה אקראית שמזינה את הדחף המיידי, הם יוצרים מסגרת יציבה - בה הילד מתנסה בניהול תקציב ובהצבת סדרי עדיפויות תוך שמירה על עצמאות יחסית, בעוד ההורה ממשיך לפקח ולכוון את ההתנהלות".
למעשה, הילד שמקבל דמי כיס קבועים יודע שהסכום לא יתחדש עד למועד הבא, ולכן כל הוצאה הופכת לבחירה. "הילד לומד לדחות את הקנייה, לשקול חלופות ולחוות ציפייה שמחליפה את הריגוש המיידי בתחושת שליטה וסיפוק מתמשך יותר".
כדי להבין למה כסף ומתנות מטלטלים אותנו כל כך, ומדוע חלופת דמי הכיס עדיפה בהרבה על פני העברות אקראיות לילדים, צריך להבין גם מה זה ה־ventral striatum, אזור קטן במוח שמנהל את תחושת הציפייה לפרס. הוא זה שמדליק את המוטיבציה לא את ההנאה עצמה. משם נשלחים אותות הדופמין שגורמים לנו לרצות לשוב ולחפש שוב את אותה תחושת ריגוש רגעית. אדריאנה גלבן, פרופסורית למדעי המוח באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס UCLA הנחשבת לחוקרת אמריקאית בולטת בתחום הנוירופסיכולוגיה ההתפתחותית, פרסמה מאמר מכונן על מה קורה באותו אזור במוח בגיל ההתבגרות.
במחקרה, מצאה פרופ' גלבן שבגיל ההתבגרות, מערכת התגמול במוח פועלת בעוצמה גבוהה במיוחד. אזור ה־ventral striatum מגיב בחשיפת יתר לגירויים חדשים ולתחושת פרס, בעוד שמערכת הבקרה האחראית על ויסות הדחף עודנה בתהליך התפתחות. המשמעות היא שריגוש חדש מעורר תגובת דופמין חזקה, אך קצרה מידי ומובילה לחיפוש בלתי פוסק אחר גירוי נוסף. כאן בדיוק מתברר יתרונם של דמי כיס קבועים. הם מאטים את קצב התגמול, מכניסים אלמנט של המתנה ותכנון ומאפשרים למוח ללמוד שלסיפוק יש ערך רק כשהוא נשמר לאורך זמן. זו הסיבה שהרגל קבוע עדיף על תגובה רגעית גם מבחינה נוירולוגית.
ואם עדיין לא השתכנעתם שדמי כיס זו חלופה טובה יותר עבור הילדים שלכם, הנתון הבא יסייע לכם לקבל את ההחלטה. על פי נתוני KashCash סכום הרכישות של ילדים שמקבלים דמי כיס בחנויות ממתקים נמוך ב-26% בהשוואה לאלו שמקבלים העברות אקראיות.