וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כמעט שלחתי מכתב תודה ליאיר נתניהו. ואז נזכרתי שזה הכסף שלי

6.11.2025 / 8:00

תעשיית הג'ובים בישראל שוב חוגגת על חשבון הציבור - והפעם זה אפילו לא מוסתר. כשכל פוליטיקאי דואג לעצמו ולמקורבים, מי בכלל נשאר לשמור על הקופה?

בווידאו: ניר קיפניס, הניר-גן, מוחה על הפער בין ימי החופש של הילדים להורים/צילום: אולפן וואלה

קרן העושר של תושבי נורווגיה מיקדה את תשומת הלב הציבורית שלנו, עת החליטה להיפטר מהשקעותיה בחברות ישראליות במחאה על הנעשה בעזה. אפשר להגיד המון על המדינה ששיתפה פעולה עם הנאצים, כשהיא מבקרת את מלחמת המגן של ישראל בעזה, אבל אנחנו נתייחס לזווית הכלכלית של הנושא.

קרן העושר נחשבת בכלל לחיסון: הרצון של הנורווגים למנוע את הסימפטומים של המחלה ההולנדית.

גם להולנד אירע נס אנרגטי: מאגרי גז עצומים התגלו בשטחה והפכו אותה לעשירה. העושר חיזק מאוד את המטבע המקומי, אבל בכך הכחיד כמעט כליל את התעשייה: לך תמכור אלקטרוניקה של "פיליפס" למשל, כשאתה מרוויח במטבע חוץ, אבל צריך לשלם שכר לעובדים בגילדנים (המטבע של הולנד לפני המעבר לאירו).

הנורווגים היו חכמים יותר: ב-1990 הם הקימו קרן שתשקיע את רווחי הנפט האדירים מחוץ לנורווגיה, כדי למנוע התחזקות של המטבע המקומי. את פירות הקרן הם השקיעו (בין היתר) בהקמת תשתית רווחה מפוארת. שיצרה מצידה בעיות אחרות. צרות של עשירים.

הבה נדלג לרגע מהמחלה ההולנדית והתרופה הנורווגית היישר אל הפרדוקס הישראלי: עומדת לה משפחת ישראלי בתור לקופה בסופרמרקט, ומתפללת שכרטיס האשראי שלה יעבור. במדורי הכלכלה היא רואה את השקל מתחזק, את הבורסה פורחת, ב"וואלה כסף" היא קוראת שלמרות הורדה כפולה של דירוג האשראי, המשק הישראלי חזק ואיתן.

בשבוע שעבר התייחסנו לפרדוקס הזה בהרחבה: המשק חזק, אבל משק הבית חלש: הצמיחה המרשימה לא מגיעה אל חשבון העובר-ושב, להיפך: יוקר המחיה רק מאמיר. אפילו הוצאות פשוטות הפכו לכבדות, שלא לדבר על חלומות כמו לעזור לילדים לרכוש דירות - לזה כבר צריך מיליונים!

איך נוצר הפער הבלתי נתפס הזה בין מדינה עשירה למעגלי עוני מתרחבים? איך זה שיש לישראל די כסף לנהל מלחמה כבר במשך שנתיים, אבל אין לה מספיק בכדי להגדיל את סל התרופות, לממן עובדים סוציאליים בשירותי הרווחה, להוריד את הצפיפות בכיתות שמשפיעה לרעה על הישגי התלמידים או להילחם בקטל בכבישים?

מאגר לוויתן. כשאין פיקוח, יש קומבינות/אתר רשמי, אלבטרוס

הבן של ביבי

את התשובות אפשר לחפש תחילה מתחת לפנס. למעשה אחת מהן מנינו כבר כמעט מבלי להרגיש: הוצאות הביטחון שלנו כבדות. הן תמיד היו כאלה ותפחו מאוד בגלל המלחמה.

ייאמר מיד: יש סיבה טובה מאוד להוצאות הביטחון האדירות שלנו. מהצורך להתחרות על שירותי כוח אדם איכותי ועד לפיתוח של טכנולוגיות פורצות דרך. הבעיה היא שחלק גדול מהכסף מתבזבז בדרך בשל אי השקיפות המובנה במערכת. אני, האזרח הקטן (אם לא מחשיבים את היקף המותניים, כמובן), לא מוכרח לדעת על מה צה"ל מוציא את הצ'ק הנדיב שאני רושם לו מדי שנה, אבל שלאיש לא יהיה פיקוח ממשי על אופן ניתובו? וכשאין פיקוח, יש קומבינות. המון קומבינות.

עוד מטבע שמונח קבוע מתחת לפנס הוא התקציבים לאוכלוסיות שאינן משולבות מספיק בחיים הכלכליים במדינת ישראל. בשם המפורש יותר: חרדים.

באופן רשמי נמצא שיותר ממחצית מהגברים החרדים עובדים לפרנסתם. אלא שהנתון הזה מכסה על לא מעט משרות בשירות הציבורי, בעיקר בתחומי ההוראה ומוסדות הקהילה שמהוות אולי מקור פרנסה חשוב לעסוקים בהן, אבל לא מייצרות כסף לרווחתה של מדינת ישראל, אלא להפך: מגבירות את הנטל על הקופה הציבורית לצרכים סקטוריאליים.

sheen-shitof

עוד בוואלה

התהליך המסקרן של מיחזור אריזות מתכת

בשיתוף תאגיד המיחזור תמיר

באופן רשמי נמצא שיותר ממחצית מהגברים החרדים עובדים לפרנסתם. אלא שהנתון הזה מכסה על לא מעט משרות בשירות הציבורי, בעיקר בתחומי ההוראה ומוסדות הקהילה שמהוות אולי מקור פרנסה חשוב לעסוקים בהן, אבל לא מייצרות כסף לרווחתה של מדינת ישראל, אלא להפך: מגבירות את הנט

אי השוויון בנטל הוא האצבע בעין של הציבור המשרת והעובד, אבל התמיכה מהקופה הציבורית במוסדות חינוך שמייצרים בוגרים שלא ידעו מילה אחת באנגלית או נוסחה פשוטה באלגברה, מסוכנת הרבה יותר.

אלה הם כמובן החשודים הרגילים: מערכת הביטחון ואלה שלא נוטלים בה חלק מטעמים אידיאולוגיים, אבל רק השבוע נחשפנו להוצאה ציבורית נוספת, שיש לכלל המערכת הפוליטית אינטרס להרחיק מעין הציבור: תעשיית הג'ובים המטורפת שמחלקים הפוליטיקאים בינם לבין עצמם.

שקלתי לשלוח מכתב תודה ליאיר נתניהו: אלמלא הרעיון למנותו לג'וב של מסבירן בהסתדרות הציונית, תפקיד עם שכר נדיב ותנאים מפנקים, אפשר שלא היינו נדרשים לנושא שמוכיח שכאשר מדובר בכסף שלנו אין ימין או שמאל, אין חילונים ודתיים. כל הפוליטיקאים בישראל - אחים.

לא בכדי טען שר התרבות והספורט, מיקי זוהר, כי כל מפלגות האופוזיציה היו שותפות לקנוניה. הרעיון לסדר ג'וב באופן כה מובהק לבן של ראש הממשלה היה אולי גבוה במטר אחד אפילו מהמקפצה של העשרה מטרים, אבל הוא היה היוצא מן הכלל שלימד על הכלל: תעשיית ג'ובים מטורפת מתנהלת על חשבוננו. ועוד לא אמרנו מילה על פרשת השחיתות החמורה שנחשפה בתחילת השבוע, שגם היא נוגעת, כמובן, לכסף של כולנו.

כל ישראל אחים, בעיקר כשזה מגיע לכסף/עיבוד תמונה, אבשלום ששוני/פלאש 90

אין עתיד

כך, בין כלכלה סקטוריאלית לשחיתות שמוטמעת היטב בדנ"א של המערכת הפוליטית, בין עודף של משרדים ושרים לתוספות חריגות לגנרלים (חלקן מוצדקות, כולן לא מפוקחות), נעלמות הכנסות עתק שמקורן במאגרי הגז הטבעי שנתגלו לחופי ישראל, בתעשיית הייטק שנחשבת לפלא, בתעשייה ביטחונית שרק מאיצה על רקע המלחמה. הקופה דופקת, אבל איפה הכסף?

לו היו הדברים נעצרים כאן, שהזנחה של המערכת הציבורית כדי לממן שחיתות ובטלה, מילא. הבעיה היא שדרך הפעולה הנלוזה שמעלימה את כספי הציבור ומנתבת אותם לערוצים מפוקפקים, מייצרת אסונות קטנים שעלולים לתפוח עד כדי איום קיומי.

רק בשבוע שעבר ראינו מאות אלפי גברים חרדים שלפחות 50% מהם אינם עובדים ושרק אלפים בודדים מהם משרתים בסדיר או במילואים, עולים להפגין בירושלים (בצהרים, אלא מה - קל להפגין בצהרים כשלא צריך לעבוד).

זה צורם את העין ומכביד על הכיס, אבל יותר מהכל זה מסוכן לטווח הארוך: מילא שלא יתגייסו, אבל שיהיו תלויים כאבן ריחיים על צוואר משלם המסים? ומה עם העובדה שאיש מהם לא יהיה יזם הייטק, מהנדס אלקטרוניקה בתעשייה הצבאית, רופא בבית החולים או עובד סוציאלי?

אלוהים או הטבע - יבחר כל איש על פי אמונתו, נתנו לנו ברוב חסדם מתנה כפי שניתנה להולנדיים שבזבזו אותה, כפי שהעניקו לנורווגים, שנהגו בה בתבונה רבה יותר - ואנחנו, מרוב טמטום, שחיתות ואינטרסים פוליטיים צרים שאין להם מאום עם עתיד ישראל בזבזנו אותה. המחלה אולי הולנדית, אבל הסימפטומים המסוכנים שלה הם ישראלים לגמרי - ואין רופא.

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully