ביום ראשון, 15 באוגוסט 1971, ביטל נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון את מערכת שערי החליפין שהיו קבועים אז בעולם. עד אז כלל ההסדר את הזכות של מדינות בעולם להמיר דולרים אמריקאיים לזהב בשער קבוע של 35 דולר לאונקייה בכל עת שיחפצו. ההסדר, שהיה בתוקף מאז ההסכם ההיסטורי לקיבוע שערי חליפין קבועים בין אומות העולם, "הסכמי ברטון וודס", נחתם בניו המפשייר בהשראת ההגמוניה האמריקאית, המנצחת ללא עוררין של מלחמת העולם השנייה, לעומת אירופה שקרסה ונחרבה.
ההסתכם בא לעולם בשנת 1944 בה קבעו 44 מדינות שיטה מוניטרית לייצוב המשק העולמי לאחר המלחמה הנוראה ביותר בהיסטוריה האנושית. טרם הביטול של הנשיא ניקסון החל מעין מרד נגד האמריקאים. מדינות רבות חשו כי הן עובדות "בחינם" עבור ארה"ב, שמדפיסה דולרים ככל העולה על רוחה בעוד הן צריכות לשלוח סחורות של ממש תמורת הדולר, שהפך למטבע הבינלאומי למסחר והעברות לכל דבר ועניין. מה שנקרא לימים Nixon shock כלל גם צעדים נוספים, כולל הקפאת שכר ומחירים בארה"ב ומכסים על יבוא לארה"ב, וכל זאת על רקע אינפלציה גואה. נשמע מוכר?
אף שלא הייתה הכרזה רשמית על ביטול הסכמי "ברטון וודס", למעשה תמה תקופה וארה"ב עזבה למעשה התחייבות בזהב לדולרים האמריקאיים שהסתובבו יותר ויותר בעולם. היה זה סוף תקופת בסיס הזהב כיסוד לשער חליפין. ארה"ב למעשה, ובאופן לא מוצהר, גבתה מהעולם באמצעות הדפסת הדולר את המחיר ששילמה ב"תוכנית מרשל" לחילוץ אירופה מהריסותיה והשבתה של היבשת הישנה לקווי ייצור ומחייה מהר ככל האפשר. הרווח מהדפסת כסף נקרא Seigniorage ומשמעותה הפער בין עלות הדפסת הכסף לערכו בשווקים, וכמובן הרווח משחיקתו. בזמן חתימת הסכימי ברטון וודס, ארה"ב החזיקה מחצית מיתרות הזהב בעולם. ההפתעה האדירה הייתה כאשר התרחש "הנס הגרמני", כשגרמניה המערבית התאוששה במהירות מהמלחמה והפכה מחדש לכח כלכלי, תחילה ביבשת ואחר כך בעולם. בעקבותיה גם באה השנייה ממדינות הציר, יפן, והמדינות המובסות הפכו למנוע הכלכלי העולמי.
הדולר נסחר מעל ערכו הריאלי במבנה שער החליפין הקבוע בין מטבעות העולם, האינפלציה בארה"ב שחקה את הדולר עוד ועוד במקביל למדיניות מוניטרית מרחיבה. לבסוף הייתה זו מלחמת ווייטנאם, אליה נשאבה ארה"ב, שכמעט הביאה את האמריקאים לפשיטת רגל. מדינות רבות ביקשו זהב תמורת הדולרים שצברו במהלך המסחר עם ארה"ב, וכך הרזרבות של הזהב האמריקאי הדלדלו. בראש ה"מורדים" נגד אמריקה עמדה אז צרפת, שנשיאה שארל דה-גול הודיע בשנת 1965 כי צרפת תמיר את יתרות המט"ח בדולר שברשותה לזהב. בשנת 1991 גרמניה סירבה להמיר מארק גרמני תמורת דולר, שערכו היה מנופח מעבר לשוויו הכלכלי כאמור, ובעקבותיה הלכו עוד ועוד מדינות. ב-5 לאוגוסט 1971 שווייץ עזבה את הסכמי "ברטון וודס" וב-11 לאוגוסט גם בריטניה. בזמן הכרזת ביטול ההסכמים ע"י ניקסון, נותרו בידי ארה"ב פחות ממחצית הזהב שהיה לה בשיא, האבטלה זינקה ל-6.1% והאינפלציה דהרה מעל 5.8%.
עם השנים התברר למדינות בעולם כי אין מספיק זהב בעולם שיכול לשמש בסיס לייחוס לשערי המטבעות. העולם זקוק למטבע עובר לסוחר עם מעצמה חזקה מאחוריו. בריטניה איבדה סופית עוצמתה והשפעתה העולמית עם תום מלחמת סיני, שבה השתתפה ישראל יחד עם צרפת. בריה"מ הייתה סגורה, סין ענייה, גרמניה המבססת את הכלכלה שלה על יצוא אינה יכולה להפוך את המארק למטבע בינלאומי בשל העודף בחשבון השוטף שלה, וכך גם כלל אירופה בהמשך, עם עודף בחשבון השוטף שבהגדרה מביא להערמת מט"ח - כלומר, המטבע של גוש היורו שהחליף עם השנים את המארק הגרמני, אינו יכול להוות תחליף למטבע בינלאומי מקובל. משום כך הדולר האמריקאי המשיך לשלוט כמטבע בינלאומי עובר לסוחר, וגם היום ארה"ב נוקטת בשיטת הדפסת הכסף כדי לכסות את הגירעון התקציבי. הדפסה זו הופכת את הדולר למטבע בינלאומי בהגדרה. רבע מאה מאז שהושק מטבע היורו, חלקו ברזרבות המט"ח בעולם נשאר פחות מ-21%, לאחר שבשיאו היה 28% בשנת 2009. הדולר האמריקאי מחזיק גם היום 56% מהרזרבות העולמיות במט"ח דומה למה שהיה לפני 30 שנה. היין היפני קרוב ל-6%, לירה שטרלינג כ-5%, ואילו הדולר הקנדי, האוסטרלי והיואן הסיני בין 2%-3% כ"א.
אומות העולם במלכודת. אם ימשיכו לעשות שימוש כה רחב בדולר האמריקאי, הן למעשה מסבסדות את ארה"ב, ומספקות לה סחורות ושרותים תמורת מטבע שערכו נשחק בשל האינפלציה. זו נמשכת לאורך שנים בכוח הקנייה של הדולר בשל האינפלציה הפנימית בארה"ב. לא זו בלבד, מתוך ערך של שטרות דולר שהודפסו פיזית בשווי של 2.323 טריליון דולר, מחציתם נמצאים מחוץ לארה"ב וכלל לא מגיעים אליה. כלומר, העולם מעניק בכל רגע הלוואה עם אפס ריבית של 1.16 טריליון דולר נשחקים לאומה האמריקאית שנהנית לפיכך מרמת חיים על חשבון אחרים.
אם נשווה זאת לגוש היורו, ההערכה כי מתוך שטרות בשווי של 1.5 טריליון יורו שבמחזור, בין 30%-50% נמצאים בידיים מחוץ לגוש. אם נניח שמדובר בשיעור של 40%, הרי שבידי זרים נמצאים שטרות בשווי של 0.6 טריליון יורו. ברור אפוא כי אירופה נהנית הרבה פחות מהדפסת המטבע שלה לשימוש מחוץ לגוש היורו לעומת האמריקאים. גרמניה, המדינה החשובה ביותר בגוש, אינה מעוניינת לקבל סחורות מחו"ל ולשלם ביורו, מה שיגביר האבטלה אצלה. זיכרונות רפובליקת ויימאר ערב מלחמת העולם השנייה ועליית הנאציזם, הן הפחד העיקרי לכך.
אם כן, מדינות העולם רוצות לסחור מבלי לשלם באמצעות "מס מטבע מאבד מערכו", לכן הן מחפשות פתרון לסחור מבלי להפסיד לטובת ארה"ב לגוש היורו. מדינות ה-BRICS הן עתה כבר ארגון של עשר מדינות ובראשן המייסדות סין, הודו, רוסיה וברזיל, אליהן הצטרפו דרום אפריקה, מצרים, איראן, אתיופיה, איחוד האמירויות ואינדונזיה. תחילה היה הרעיון כי מדינות בארגון יסחרו אחת מול השנייה במטבעות שלהן (כלומר, אם רוסיה רוכשת סחורה בסין, היא תשלם ברובל). מבנה זה מעורער כל אימת שמטבע של אחת משותפות הסחר נופל בערכו בשל אינפלציה מקומית או מול הדולר. היו מקרים בהם סין ביקשה דולרים מרוסיה, אף שהיא מבקשת שמוסדות ה-BRICS ייווסדו בתחומה ואף הכריזה על עצמה כמנהיגת הארגון ללא הסכמת שאר המדינות, בטח לא הודו או ברזיל. לסין אין מה לעשות עם רובלים המאבדים מערכם. אם הרובל מתייצב, סין מוכנה לקבלו. הודו לבטח לא תייצא למצרים ותסכים לקבל את הלירה המצרית המדרדרת כתשלום, ובטח לא תסכים ברזיל לקבל את הריאל האיראני, שכמעט אבד לחלוטין מערכו (שווה 0.000123 ריאל ברזילאי).
ישנה טענה לא מוכחת כי 65% מהמסחר בין מדינות ה-BRICS נעשה במטבעותיהן ועד 80%-90% בין רוסיה לסין וכ-90% בין סין להודו. כאחד העוקב בהתמדה אחרי הסחר בין המדינות, נדמה לי כי מספרים אלה מוטים כלפי מעלה. עוד סיבה שמדינות מבקשות מסוימות מבקשות לסחור במטבעותיהן היא הוצאתן של רוסיה ואיראן מחוץ למערכת התשלומים המערבית, SWIFT. הוצאתן דחפה המדינות להרחיב הסכמי סחר במטבעותיהן. כמובן שסיכוייהן של המדינות החלשות ב-BRICS כגון מצרים, אתיופיה, איראן, לקבל את הסכמת מדינה אחרת בארגון לקבל מטבעותיהן כתשלום, חלשים.
טראמפ לא מוותר
נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אינו מתכוון לוותר על ההגמוניה של ארה"ב ועל זו של הדולר האמריקאי. טראמפ אמר לפני כשלושה שבועות כי כל מדינות ה-BRICS שמעודדות שימוש במטבעות שלהן בסחר שביניהן מעודדות מבחינתו מתקפה ישירה נגד הדולר האמריקאי, שיש חשיבות שיישאר מטבע בינלאומי מוביל. הוא הוסיף ואמר כי כל מדינה שתפעל נגד הדולר האמריקאי מקרב החברות ב-BRICS תרגיש את נחת זרועו של הממשל האמריקאי עם הטלת מכסים כבדים, חד וחלק.
בכדי להדגיש את חשיבות ההגמוניה העולמית של ארה"ב, טראמפ הראה מדוע כדאי להישאר בצד האמריקאי: הוא העביר לארגנטינה 20 מיליארד דולר באמצעות קווי SWAP, החלף, כולל רכישת אג"ח ארגנטינאי ואג"ח דולרי ארגנטינאי, ומייד ייצב המטבע. האינפלציה בארגנטינה ירדה, וכתוצאה מכך מפלגתו של נשיא ארגנטינה, "חירות מתקדמת", זכתה ב-40% מהקולות והנשיא חאבייר מיליי, אוהד ישראל, נבחר לכהונה נוספת. כך ייעשה לאיש אשר האמריקאים והנשיא טראמפ חפצים ביקרו.
תקוות גם נתלו בזהב הדיגיטלי, הלא הוא ביטקוין. לאחר שעלה לשיאים של למעלה מ-126 אלף דולר בתחילת אוקטובר השנה, שב וירד לכיוון 110,000 דולר. התנודות חריפות, ברור שאינו יציב לשמש כמטבע בינלאומי לסחר. הבלוקצ'יין, שהיא שיטה חכמה ודיגיטלית להעברת כסף בין פרטים בעולם, עלולה לחסל כמעט את מערכת הבנקאות העולמית. ארנק דיגיטלי הופך כל אחד למעין בנק השולט בכספו ומעבירו ללא גבולות למי שיחפוץ. מהיכן יבוא האשראי אם הבנקים בעולם ייעלמו? מערכת הבנקאות העולמית והבנקים המרכזיים באמת לא יודעים את התשובה. עוד ועוד בנקים מסחריים נכנסים לזירת המטבעות הדיגיטליים, באישור ממשלות ובנקים מרכזיים. הזדמנות לשיפור טכנולוגי וסכנה אדירה בצדה.
בייאושם פנו המשקיעים והמדינות לזהב, שערכו עלה מתחילת השנה בלמעלה מ-50% ושכנתו, היא מתכת הכסף, עם עלייה של 65% במחיר - עם תנודות מסוימות, אבל עם קו מגמה ברור, בעיקר בשל אי הוודאות סביב ערכו של הדולר האמריקאי. עתה גם הפחתת הריבית בארה"ב יכולה לעזור למתכת הזהובה, שעדיין כנראה יותר פופולרית מאשר הביטקוין, בטח עבור מדינות מצורעות בעיני המערב שאוספות זהב כרזרבה ובהן רוסיה, איראן בסיוע טורקיה כארץ מעבר לזהב ורווח בצידה.
גם סין מגבירה הערמת יתרותיה בזהב מאז הרבע הרביעי של 2022. ובהודו התושבים אוגרים זהב. לסין יש רשמית 2,300 טון זהב, והטענות הן כי היא למעשה מחזיקה ב-5,000 טון זהב, ביטחון נגד ארה"ב והדולר האמריקאי. רוסיה מחזיקה 2,333 טונן זהב ועוד פוטנציאל ל-12,000 טון לא חצובים. להודו 880 טון זהב, לגרמניה 3,350, לאיטליה 2,452, לצרפת 2,437 ולשווייץ 1,040 טון זהב. ישראל וקנדה אינן מחזיקות רזרבות זהב. ישראל מכרה כל יתרותיה בזהב בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת. ארה"ב עדיין עומדת בראש עם 8,133 טון זהב.
אז מהו המטבע הבינלאומי היום? זהב? מתכת כסף? ביטקוין? אולי היואן סיני, או יורו האירופי או עדיין הדולר האמריקאי? האם נשיא ארה"ב טראמפ יצליח לקבע את הדולר בראש הפירמידה של המסחר הבינלאומי? כרגע הוא עושה סדר גם בתחום זה ואינו שוכח את מטרתו לעשות את אמריקה גדולה שוב.
אלא שמה שיקבע הן לא סיסמאות, אלא העוצמה המשקית והכלכלית. כיום ארה"ב חזקה מתמיד וסין ממש מאחוריה, ועוד כמה שנים הודו. אירופה מתיישנת במהירות. עוד יהיו אמצעי תשלום שונים מכל הכיוונים, אך לפי שעה הדולר אמריקאי עדיין שולט: ב-98% באמריקות, כולל ארה"ב ב-73% באסיה והפסיפיק, ב-23% באירופה וב-80% בשאר העולם. בשלושת השנים האחרונות חלקו של הדולר בתשלומים הבינלאומיים עלה ל-50%. כאשר מדובר בהנפקת חובות, אג"ח, חלקו של הדולר 60%. שווי המניות הנסחרות בבורסות בארה"ב כמחצית השווי העולמי של הבורסות עם 62.2-67.8 טריליון דולר, אירופה וסין סין 11.8 טריליון דולר והאיחוד האירופאי 11.1 טריליון דולר. העיט האמריקאי עדיין שולט בכיפת השמיים.