זרוע ההשקעה בספורט של אפולו גלובל מנג'מנט (אפולו ספורטס קפיטל) הוקמה השנה בהשקעה ראשונית של 5.5 מיליארד דולר, וכבר נעצה את שינייה בנכס ספורט משמעותי ביותר - אתלטיקו מדריד, הקבוצה השנייה של העיר מדריד והקבוצה השלישית הכי טובה ומכניסה בכדורגל הספרדי.
חברת ההשקעות האמריקאית רכשה 55% ממניות המועדון, ודיללה את המניות של שאר הגורמים במבנה הבעלות (תשאיר את המבנה הניהולי בדיוק כפי שהוא לבינתיים): חברת קאונטום פאסיפיק של עידן עופר תהיה עם 25% מהבעלות (היתה בעלים של כ-33% לפי הדיווחים); מיגל אנחל גיל מארין - מי שנמצא במבנה הבעלות של המועדון מאז 1993 - יחזיק ב-10% מהמועדון ואנריקה קרסו, גם כן מנהל כדורגל וותיק, יחזיק ב-3%. ארס, קרן השקעות אמריקאית תחזיק ב-5% (בעלי מניות קטנים יחזיקו בשאר).
היה בלבול לגבי מכירת המניות של עופר, אבל השורה התחתונה היא שעידן עופר, שלפי הדיווחים רכש 15% מהמניות של אתלטיקו ב-2017 עבור סכום של 50 מיליון יורו והשקיע לפי הערכות עוד 50 מיליון יורו במועדון, נמצא עכשיו בבעלות של 25% ממועדון בשווי 2.5 מיליארד יורו (כלומר ההשקעה הראשונית שלו שווה 600 מיליון יורו יותר). השווי החדש כולל בתוכו חובות של כ-500 מיליון יורו. בכל מקרה, זו תשואה כבירה לעופר. והתשואה הזו היא בדיוק הסיבה לכך שחברת אפולו, שמנהלת נכסים בשווי 850 מיליארד דולר, נכנסה לספורט.
מ-2008, שנת ההתמוטטות הפיננסית בארה"ב, השווי של קבוצות ספורט גדל ב-100% עד 1,000% - תלוי בשוק. למשל, קבוצת NBA ממוצעת שווה כיום פי 15 יותר מאשר ב-2008. קבוצת כדורגל ממוצעת שווה בערך פי 3 יותר.
הספורט הוכיח את עצמו כחסין בפני מיתון, כי העניין בספורט - ובעיקר בכדורגל - הוא בלתי ניתן לשבירה. מדובר על התופעה התרבותית הגדולה ביותר בעולם. רק לכדורגל יש 5 מיליארד אוהדים ברחבי העולם - זה יותר מאשר קתולים ומוסלמים ביחד. קבוצות הן מכונות מזומנים. הן בעלות "מונופול רגשי" על רוב הלקוחות שלהם (כלומר, זה לא שאוהד אתלטיקו מדריד יפסיק לאהוד את אתלטיקו מדריד בגלל שהקבוצה לא טובה, ההפך, הוא כנראה יהיה יותר מעורב ומעורבב רגשית אם הקבוצה תיכנס למשבר) וההכנסות ממרצ'נדייז, חסויות וזכויות שידור רק עולות.
כמו כן, האצטדיונים היום הם נכס נדל"ני בלב של אזורים אורבניים מתפתחים - כלומר נכס משמעותי שמייצר מזומנים מדי שבוע.
ורק שתבינו, ההשקעה הראשונית של אפולו באתלטיקו היא כסף קטן עבור מי שמנהל יותר מ-800 מיליארד יורו: השקעה ראשונית של 800 מיליון יורו ועוד 600 מיליון יורו שמושקעים בעיקר בנדל"ן שמסביב לאצטדיון החדש של אתלטיקו במדריד.
בנוסף, המועדון - שמתנהל היטב ובדרך כלל רושם רווחים בחלון העברות (כלומר בניהול נכסיו -השחקנים) - נמצא במקום אסטרטגי די טוב. הוא אחד מהמועדונים הספרדים הקבועים בליגת האלופות וכל מהלך להגדלת ההכנסות מטורנירים חדשים (סופרליג, מונדיאל מועדונים) יכלול אותם ככל הנראה. כך שאם - נגיד - הסעודים ירצו לבנות ליגה פאן-אירופאית שתתחרה עם הפרמיירליג (ותעביר את רוב הכסף מנכס שרכשו מהמיליארדר יהודי, לן בלווטניק - חברת הסטרימינג של הספורט DAZN) - אתלטיקו לבטח תהיה אחת ממייסדות הליגה הזו.
אפולו, ומי שמכר את המניות, אמרו את כל הדברים הנכונים אחרי ההכרזה על הרכישה. "נשמר את התרבות והקהילה של המועדון" הם ציינו, והבטיחו "פרויקט" שיהפוך את אתלטיקו מדריד ואת המתקנים שלה ל"יעד ברמה העולמית". וסביר להניח שהמאמן דייגו סימאונה לא יצטרך למכור אף אחד מהסגל שלו בקרוב.
מה עם עידן עופר שלנו? ובכן, הוא לא שלנו.
בימים האחרונים נפוצו דיווחים בבריטניה שעידן עופר עשוי לקחת חלק מהכסף שקיבל מאפולו, ולרכוש את שפילד וונסדיי, מועדון וותיק באנגליה עם אוהדים רבים. לעופר יש כבר קבוצה בפורטוגל (פמליקאו), ולמרות שהאצטדיון העירוני בחיפה (שברובו נבנה בכספי ציבור) נקרא על שם של אביו של עידן עופר - הוא לא ממש ידוע כאוהד כדורגל.
אז למה שמיליארדר - שלא מעורב כל כך בניהול הקבוצה עצמה ולא מגשים איזה חלום ילדות ורוכש את הקבוצה שאהד כל חייו - ירצה להחזיק בקבוצות כדורגל? בדיוק מאותה סיבה שאפולו מנג'מנט נכנסה לספורט. זה כסף על הרצפה.
הרבה מאוד אנשים מאוד עשירים מריחים את הסכנה בפיצוץ בועת ה-AI, ומחפשים נכסים יותר יציבים. ככל שיש להם יותר נכסים שאינם תלויים במחיר המניה, הם יכולים להלוות כסף מבנקים בריביות נמוכות כדי לשמר את רמת החיים שלהם ולרכוש עוד נכסים.
לקחת הלוואה כנגד נכס ספורטיבי, שהשווי שלו רק מטפס בשני העשורים האחרונים, זו דרך מעולה להמשיך להגדיל את ההון שלך - גם כי על הלוואה אין מסים.
אתלטיקו מדריד - דו"ח ל-2024
- הכנסות: 395.1 מיליון יורו
- הוצאות: 367.3 מיליון יורו
- פחת והוצאות אחרות: 76.3 מיליון יורו
- רווח על מכירת שחקנים: 27.3 מיליון יורו
- רווח לפני מס וריביות: 22.4 מיליון יורו
- רווח אחרי מס: 700 אלף יורו
- חוב: 328.9 מיליון יורו
- מס: 56.2 מיליון יורו
- חוב נטו: 372.7 מיליון יורו
סטן קרונקי, למשל, רכש מניות של ארסנל ב-2007, ומאז השווי שלה צמח ב-1,200% כאשר הוא לא הוציא יותר מכמה עשרות מיליונים על כיסוי הפסדים (בצורת הלוואת בעלים). באותו הזמן ההון שלו גדל ב-14 מיליארד דולר - 172% - והוא השתמש בארסנל כדי לקחת הלוואה של כ-725 מיליון דולר כדי לרכוש 500 אלף דונם בטקסס.
אז הלוואה זה חוב ולכן לא ניתנת למיסוי - ונכסי ספורט בשווי מיליארדים מאפשרים לקחת הלוואות ענק. ואם אתה רשום כחברה באמריקה, אז לפי הקוד המס שם אתה יכול לקבל החזרי מס על משכורות שחקנים כי הן נרשמות כפחת (כן, לא ייאמן).
ומאחר שספורט, ובעיקר כדורגל, זה עניין חשוב לקהילות, לערים ולמדינות - זה גם עסק בו מיליארדרים מקבלים "סיוע" מעיריות מקומיות רק כדי "שישארו" ויזרימו כמה מיליונים מדי שנה לתחזק את הקבוצה העירונית (במקרה הטוב).
בארה"ב הציבור מממן אצטדיונים במאות מיליוני דולרים. ואפילו בפורטוגל, האצטדיון של פמליקאו שופץ בכסף ציבורי ב-8 מיליון יורו כמה חודשים אחרי שקוואנטום פאסיפיק קפיטל (שממוקמת ומתופעלת ממקלט המס, גרנזי, כן?), רכשה את המועדון.
מיליארדרים יכולים להגיד שהם ממש בקטע של "התרבות" ו"הקהילה" של מועדון מסוים, אבל הם בעיקר בקטע של לחמוק מתשלומי מס ולקבל סובסידיות לשימור הנכסים שלהם מהציבור. וזה הדבר שהם הכי אוהבים לעשות. הרבה יותר מספורט.