החזית האחרונה: התחום שבינה מלאכותית לא מצליחה לחדור אליו

שנת לימודים אקדמית נפתחה במהלך השבועות האחרונים, עת מאות אלפי סטודנטים התייצבו בשערי המוסדות השונים - מי לאמנות ומי למדע, מי להנדסה ומי להוראה.

כולי תקווה שלפחות אצל חלקם נשארו הפרפרים בבטן מהיום הראשון של כיתה א', אבל מעבר לאותה תחושה נפלאה שמאפיינת התחלה של פרק חדש בחיים, אני ממש לא מקנא בהם: הקורונה פגעה בחיי החברה ובלימודים שלהם בצורת סגרים ממושכים שלוו באי-ודאות.

למה הקדמתי את חיי-החברה ללימודים? כי סינוס וקוסינוס, ממש כמו פרזנט פרוגרסיב, אפשר להשלים. בן 16 אפשר להיות רק פעם אחת.

מלחמת 7 באוקטובר תפסה אותם במדים, על כל המשמעויות הנלוות לכך: מי ששירת, בעיקר ביחידה קרבית, נאלץ (לעיתים קרובות מדי) להתמודד לא רק עם מראות קשים אלא גם עם סבבי מילואים שפגעו קשות ביכולתו ללמוד (למשל לתקן ציוני בגרות או לשפר את הישגיו במבחן הפסיכומטרי, שלא לדבר על מי שהיו כבר באקדמיה).

הבה ונניח לרגע לסטודנטים הצעירים ואספר לכם על חבר שלי, חילוני, גרוש ושמאלני מתל אביב, שקשר רומנטי נרקם בינו לבין גרושה דתייה, ימנית מאוד בדעותיה, שגרה באחד היישובים מעבר לקו הירוק.

מעבר לעובדה שסיפורי אהבה כאלה משמחים אותי תמיד (אפילו בגרסה פחות דרמטית, למשל: הוא אוהד הפועל "שרוף", בעוד שהיא מכביסטית עד שורשי ציפורניה) הרי שאנקדוטה משעשעת נרשמה כשהיא אמרה לו מה לדעתה צריך לעשות באיזו פרשיה פוליטית-ביטחונית, והוא, כדי להישמע מנומק יותר בתשובתו, השתמש בכלי AI לאמור: "כתוב לי תשובה שתסביר מדוע אסור לסכן פלסטינים חפים מפשע, כולל מובאות מהתנ"ך וציטוטים מדברי חכמים". ואכן התשובה שהשיב לה הייתה לא רק מנוסחת היטב אלא כללה גם מראי מקומות מהכתובים ועד לאזכורים מכתבי הרמב"ם.

ברשותכם, נחדד: הוא לא ענה לה תשובה כה מפורטת בגלל שהצטיין בשיעורי תנ"ך ומסורת ישראל בבית הספר, אלא מפני שהוא בקיא ברזי הבינה המלאכותית וידע איך לנסח את הפניה שלו לאפליקציה כך שתפיק עבורו תשובה שבעבר הייתה יכולה להינתן רק על ידי תלמיד חכם.

מה הקשר בין סיפור האהבה חוצה המחנות הזה לבין סטודנט שמתלבט באיזה מסלול לימודי-מקצועי להשקיע את שלוש-ארבע השנים הקרובות בחייו? ובכן, הבינה המלאכותית משנה באופן דרמטי לא רק סיפורי אהבה יוצאי דופן, אלא גם (ואולי בעיקר) את שוק העבודה העתידי.

שינויים בשוק העבודה היו מאז ומתמיד - אבל "בתקופתי" עוד אפשר היה לנבא אותם. חלק מהמצטיינים שבחבריי פנו ללימודי משפטים, אלת הפקולטות המבוקשות ביותר לפני (אללי) 33 שנים... רבים מהם מצאו עצמם "מבזבזים" ציוני בגרות טובים וציון פסיכומטרי מעולה על הכשרה בשוק שעתיד היה להיות מוצף בבוגרי מכללות, שהחלו לצוץ כפטריות אחר הגשם. יהיה מי שיאמר שאין דין משפטן בוגר האוניברסיטה העברית, למשל, כדין בוגר אחת המכללות האזוריות. אולי, אבל בסוף, לאחר ששניהם השלימו התמחות, מדובר בשני עורכי דין שנמצאים על קו הזינוק לעבר קריירה בתחום.

אותם חברים, באופן תיאורטי כמובן (אבל מעוגן במציאות) היו יכולים להיות עכשיו בסטטוס אחר, מבחינה כלכלית, לו היו משקיעים את הציונים שאפשרו להם להתקבל לפקולטה למשפטים לצורך קבלה ללימודי הנדסת מחשבים: במקום לכתת רגליים אחר לקוחות, הם היו יכולים (לכל הפחות) ליהנות משכר מעולה בחברת הייטק, אם לא לרשום איזה "אקזיטון" קטן ברזומה שלהם.

נכון שלא תמיד יש התאמה בין תחום הלימודים באקדמיה לבין המקצוע שבו תעסוק לפרנסתך (וזה עוד לפני שברחנו למחוזות הפילוסופיה וציינו ש"כסף אינו הכל בחיים!"), אבל רבים מהצובאים על שערי האוניברסיטאות והמכללות, מנסים להבטיח לעצמם לא רק רכישה של ידע לשמו, אלא גם יכולת השתכרות טובה.

מהפכת ה-AI כבר פגעה קשות בלא מעט ענפים, תכף נדרש גם לדוגמה. זוכרים את מה שמכונה "מהפכת המידע"? בשנה הראשונה ללימודי האקדמיים (1992) דיברו על האינטרנט, שכבר היה קיים, כעל "חצי מדע בדיוני". עד שסיימתי את הלימודים הוא כבר החל לשנות באופן קיצוני ענפים כביטוח ונסיעות (שני תחומים שבחלקים גדולים שלהם עברו לאונליין).

הבטחתי דוגמה לשינוי שהספיקה לחולל הבינה המלאכותית בתפר שבין האקדמיה לבין שוק העבודה. ובכן, לפני כמה שנים הבון-טון גרס שבקרוב נתקשה להתמודד מול שטף המידע, על כן "מידענות" היא העתיד. אותה מידענות הייתה למעשה הארכה של יכולות הספרנים המנוסים שניהלו ספריות (זוכרים?) וארכיונים - וידעו להכווין את הפונים אליהם למקורות הנכונים.

סטודנטים רבים נהו אל אפיק הלימודים הזה שנראה כשילוב מוצלח בין העשרה לפרקטיקה. עכשיו רבים מהם (לא כולם) מביטים בעיניים כלות איך כלי הבינה המלאכותית מבצעים כבר 90% מהמטלות שהוכשרו לבצע.

זו רק דוגמה אחת קטנה איך הפך מקצוע מלוהט, לכזה שעתידו לוט בערפל בתוך שנים ספורות. אם החברים שלי שפנו ללימודי משפטים נאלצו להתחרות בבוגרי מוסדות שתנאי הסף שלהם היו פחותים, עתה ההתמודדות במקצועות רבים (למשל עיצוב או אדמיניסטרציה) היא מול אפליקציה.

על ההשלכות האפשריות (רק דמיינו אפליקציה שמאבחנת אתכם כמו רופא שמצויד בכל המידע הרפואי הקיים בעולם) על שוק העבודה אפשר לכתוב מעתה ועד שחלקן יתממשו.

למרות זאת, לא מופרך למשל להניח שבעתיד הקרוב נחזה בהאנשה של חלק מיכולות הבינה המלאכותית: גוף שייבנה מסביב למוח שאין לו גבולות. אז האם ללמוד רובוטיקה? עשוי לשאול החייל המשוחרר שרוצה לדעת אם להשלים את לימודי המתמטיקה שלו לחמש יחידות או לשפר פלאים את הציון הפסיכומטרי.

ובכן, דינוזאור שכמוני שבזמנו עוד הצטופפו סטודנטים בתור לחדרי המחשב באוניברסיטאות כדי להגיש עבודות מודפסות, לא מתיימר אפילו להציע תשובה, אבל אם לא תשובה - אזי לפחות כיוון: לכו אחרי האיבר היחיד בגופנו שלפי שעה אין לו תחליף - הלב.

זה נשמע יותר רומנטי מפרקטי, אבל לאור הגידול בדרישה לבוגרי מדעי הרוח אפילו בחברות הייטק, נדמה שהתחומים כבר מעורבים חזק. וגם אם לא, אנא זכור, סטודנט צעיר שכסף הוא חשוב מאוד, אבל בפירוש אינו הכל בחיים: להתעורר בכל בוקר לעיסוק במקצוע שאתה מחבב ושמצליח למלא לא רק את המקרר אלא גם את הלב, הרי זה האקזיט הטוב ביותר שיכול אדם לפלל לו.