יו"ר ועדת הכספים, חנוך מילביצקי חשוד בעבירות מין, נגד שרת התחבורה מירי רגב מתנהלת חקירה בחשד לאי סדרים במשרדה, השרה לשוויון חברתי מאי גולן, חשודה בשורה של עבירות שוחד מרמה והפרת אמונים.
שר המורשת עמיחי אליהו וח"כ נסים ואטורי חשודים בפריצה לבסיס צה"ל - הם הודיעו כמובן שלא יתייצבו לחקירה מטעמי חסינות.
השר במשרד החינוך חיים ביטון נחשד שהעביר תקציבים שיועדו למטרות חינוך למימון עיתון של ש"ס. נגד חבר הכנסת ביטן מתנהל משפט באשמת שוחד וח"כ טלי גוטליב זומנה לחקירה באזהרה, אך מסרבת להתייצב.
בה בעת היא מקדמת חוק שירחיב מאוד את גבולות החסינות הניתנת לחברי כנסת.
ומעל לכל אלה מרחפת רוח המפקד, ראש הממשלה שנגדו מתנהל משפט באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. למרות ניגוד העניינים החמור שבו הוא מצוי, מקדם ראש הממשלה מהפכה משפטית, לחלקים ממנה יש נגיעה ישירה למשפטו.
כן הוא מנהל קמפיין נגד בית המשפט העליון שעשוי להידרש לעניינו - ובמקביל מנצל את תפקידו כדי לבקש התערבות של חברים בעניינו, למשל מכתבו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.
נאחזים בקרנות המזבח
ברשימה דלעיל יש חשודים, יש נאשמים - ובעתיד סביר להניח שיהיו גם מורשעים. גם מגוון העבירות המיוחסות להם הוא די רחב, אם כי רובם מתחום טוהר המידות.
מה בכל זאת משותף לחבורה המגוונת הזאת? ניחשתם נכון: איש מהם לא התפטר מתפקידו בשל החשדות נגדו, אף לא במקרים שבהם הוגשו כבר כתבי אישום.
להפך: חלק מהם הפכו את ההליך המתנהל בעניינם למכשיר פוליטי, מקפצה לקידום אישי. רודפים אותם כי הם ימין, כי הן נשים, כי הם חובשי כיפה, כי הם...
נו, אתם כבר מכירים את כל אגדות החקירות הפוליטיות והתיקים התפורים, שלא לומר "קורסים" (לכן דרושה חנינה כמובן, שהרי ראש הממשלה מצוי כפסע מניצחון בבית המשפט, ממש כשם שהוא היה כפסע מניצחון בעזה).
ובתוך כל אלה מצופה מארנון בר דוד להתפטר. יש הטוענים כבר: "כדי להציל את תדמיתה של ההסתדרות".
האמת? זה קצת מוזר: נניח שהחקירה תימשך והחשדות יגברו, נניח אפילו שחלקם יבשילו לכדי כתב אישום. במה זה בדיוק יפגע? האם התדמית הפגועה תגרום למעסיקים להקשיח עמדות במשא ומתן על הסכמי שכר עתידיים? הרי מדובר באיגוד גג של איגודים מקצועיים. כזה שמייצג את זכויות העובדים.
האם אותה פגיעה בתדמית תפגע ביכולת לפעול למען תנאי עבודה ושכר הולם? גם אם מישהו חושב שכן, הרי שהסתדרות שבראשה חשוד בעבירות מתחום טוהר המדיות, אינה שונה ממדינה שבראשה עומד נאשם בפלילים.
היא גם אינה שונה מוועדת כספים שמתפקדת עם חשוד בעבירות מין, אינה גרועה יותר ממשרד תחבורה שמנוהל גרוע יותר מפיצוציה שכונתית - ואפשר להמשיך כך עוד ועוד.
גם הוא נבחר ציבור
כי או שיש סטנדרטים ציבוריים (חוץ מדברים שעוגנו בחוק כמו החובה של שר שהוגש נגדו כתב אישום להתפטר מתפקידו) או שאין - ואם ראש הממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום, ודאי שיושב ראש ההסתדרות יכול להמשיך לכהן תחת מה שהוא, לפחות בינתיים, לא יותר מחשד.
מה אתם אומרים? שראש הממשלה נבחר לתפקידו על ידי הציבור? ובכן, תתפלאו, גם ארנון בר דוד זכה בתפקידו מחדש אחרי בחירות דמוקרטיות שבהן נתינה זכות הבחירה לכל חברי ההסתדרות באשר הינם. מה, זו לא דמוקרטיה?
עכשיו נפסיק להיתמם: כמובן שארנון בר דוד מתבקש לעשות את הצעד הנכון ולפרוש מתפקידו כל עוד לא התפזרה עננת השחיתות מעל לראשו.
רק שכך היה חייב לעשות גם ראש הממשלה, ממש כמו שהמינוי של מילביצקי לראשות ועדת הכספים היה צריך להתעכב עד להשלמת החקירה בעניינו, ממש כשם שטלי גוטליב הייתה חייבת להתייצב לחקירתה, ממש כשם שמשטרת ישראל הייתה צריכה כבר מזמן לזמן לחקירה את מירי רגב ומאי גולן במקום לגרור רגליים ולהסתפק בפשיטות מתוקשרות על משרדיהן, כדי להראות שהיא עושה "משהו", בשעה שהן קונות זמן.
אז אם העבריינות-לכאורה מותרת, אם אינה מגבילה שום תפקיד ציבורי, אם רק הרשעה חלוטה נחשבת, אזי ארנון בר דוד יכול להישאר יו"ר ההסתדרות לפחות עד לבחירות הבאות (שבהן יוכל להתמודד שוב).
אם יש סטנדרטים, בבקשה שיהיו אחידים. ולא, אל תדרשו מיו"ר ההסתדרות את מה שאינכם דורשים מראש הממשלה.