מאז ששבו הביתה, שורדי השבי הגיבורים שמרו על הכבוד העצמי שלהם ועל הממלכתיות. עטופים בבני המשפחה ובעם המדהים הזה, זקפו את גופם המוכה והרזה, הרימו ראש, הישירו מבט אל החיים, ואמרו לכולנו שיהיה בסדר. ואנחנו כל כך רצינו להאמין להם, שהלכנו שולל אחרי החזות הכאילו נורמלית, שהרגיעה אותנו ונתנה לנו את הלגיטימציה לחזור לשגרה הפרטית, הקטנה שלנו.
ואז בא רום ברסלבסקי, בחור יוצא דופן, וזרק לנו את האמת הנוראה בפרצוף.
קודם בסרט ששודר בערוץ 13, שבו תיאר את הקרעים בנשמה ובגוף, ההתעללויות המיניות בשבי, המלחמה על צלם האנוש וההתרסקות לחתיכות.
אתמול פרסם פוסט שבו אומר בפעם הראשונה שורד שבי מפיו, באופן גלוי ולא דרך המשפחה או התקשורת, שהמדינה זרקה אותו לכלבים, עם מענק שחרור עלוב של 60,000 שקלים ועוף לנו מהעיניים.
בפוסט הוא פורש את הרגעים שאף ישראלי לא רצה עד היום לשמוע, כי השיקום הוא שלהם. לא שלנו. צריך להניח להם להבריא והופ הם יחזרו לעצמם איכשהו. הוא מספר שכשחזר הביתה לא ישן בלילות. "הייתי מתעורר מזיעה קרה, לא מצליח לנשום. היו לי התקפי חרדה שהפילו אותי לרצפה. הגוף שלי רעד שעות. כל לילה אני רואה בעיניים את מה שעשו לנו. זה לא עוזב אותי. אני לא מסוגל לנסוע באוטובוס. כל רעש קטן מקפיץ אותי. מתקלח ונעצר כי נדמה לי שאני שוב שם".
קמצנות, התקטננות וחשבונאות מגעילה
כל מי שקורא את המילים האלה רוצה לחבק את הילד הזה ולהפסיק את הסבל שלו. לתת לו את כל מה שאפשר כדי להקל על התופת שהוא ממשיך לחוות, הגיהנום שבו הוא חי למרות שחזר הביתה. זה שראש הממשלה ובן גביר לא הרימו טלפון או קפצו לבקר פחות מעניין אותי למרות שהיה מצופה מנבחרי הציבור שבגללם הוא נחטף להתייצב ולבקש ממנו סליחה.
אבל מה שמוציא מהדעת זו הקמצנות, ההתקטננות החשבונאות המגעילה של המדינה עם השבים, ספירת שקל לשקל, הפיכתם לקבצנים עלובים. "אני מופקר מכל זווית שהיא, מכל גורם שהוא, ומקבל רק זלזול מצד המדינה מהרגע שחזרתי", כתב. "60 אלף שקל, זה המענק שמקבל שורד שבי חמאס אחרי שנתיים. 60 אלף שקל. פשוט בושה, מענק שחרור".
ואז הוא מטיח בכולנו, החומלים, המקללים וצרי העין, שמצקצקים בכל פעם שבני המשפחה והחברים של שורד שבי יוצאים פונים ללב של הציבור ומגייסים עבורו מיליונים בכמה שעות, בקמפיין גיוס המונים, את מה שהשורדים האחרים בלעו עד היום.
"לכל מי שקל על המקלדת ומגיב לקמפיינים של חטופים, למה לתרום להם, סחטנים, המשפחה שלהם גנבים, למה לתרום להם המדינה נותנת להם מספיק. אז הנה אשבור את כל הסטיגמות שלכם. המדינה לא נותנת מספיק. משרד הביטחון והמדינה צוחקים לנו בפנים. חוץ מ-9,000 משכורת חודשית אנחנו לא מקבלים שום דבר משמעותי".
9,000 שקלים על ההפקרה. קולטים? הרי ביוקר המחיה המטורף של היום, גם מי שלא עבר את ייסורי השבי לא יכול לחיות בכבוד עם הסכום הזה.
לא מחפשים רחמים
כל יושבי הלשכות, נבחרי הציבור שוחרי הכוח כבוד מקבלי הפנסיה התקציבית תתעוררו כבר. איפה שר האוצר לכל הרוחות. עוד לפני המילואימניקים שלהם אתה דואג ובצדק מוטלת עליך החובה המוסרית לדאוג שהחטופים שהצליחו לשרוד במנהרות חמאס יוכלו לחיות בלי שום דאגה כלכלית. תקדם חוק כמו שאתה יודע תהפוך שולחנות. ואם לא סמוטריץ' אז כל השרים חברי הכנסת ואזרחים.
כבר כתבתי כאן בעבר שהתירוצים למתן הקצבה המביישת הזאת, שצריך לשמור על שוויון ואי אפשר לתת להם יותר מלאחרים, הם לא רק ציניים אלא גם מופרכים. אי אפשר להשוות אותם לשום קבוצה אחרת. אין עוד ישראלים שנחטפו עברו התעללות יומיומית נלחמו על שפיותם בחדרים סגורים הוחזקו במנהרות בלי אור ובלי זמן שבו אחרי חודשים או שנים כשהם רסיסים של בני אדם ומצפים מהם להסתדר כמו כולם.
תנו להם חמישה מיליון ותניחו להם להשתקם. לפחות זה. כי רום צריך להיות הילד של כולנו. כי רום ברסלבסקי הוא הילד של כולנו. ילד שזקוק לעזרה שהמדינה יכולה לתת לו.
הוא לא מחפש רחמים. הוא אדם שנלחם על עצמו על הגוף שלו על נפשו. אבל הוא גם האדם שהעז להגיד בקול מה שמדינת ישראל ניסתה לטשטש. אין מדיניות לשיקום שורדי שבי. אין מערך טיפול. אין רצף זכויות. אין יד שמושטת. יש מספר חשבון בנק 60 אלף שקלים ומחוות של אל תפריעו להם ובעצם אל תפריעו לנו להמשיך להתנגח במי שאפשר.
וכך יוצא שעוד לפני ששבויי ישראל הספיקו ללמוד מחדש איך לחיות המדינה כבר לימדה אותם איך נראה להיאבק על פירורים. איך מרגיש להיות אזרח קטן בתוך אסון לאומי. איך זה להיוולד מחדש כשהיא בועטת אותם למדרון הבירוקרטיה למערכת שמכריחה אותם לקבץ נדבות ולהתחנן לטוב ליבם של אנשים כדי להתקיים.
ובזכות רום ברסלבסקי והפוסט האמיץ שלו נחשפת אמת מטלטלת. ישראל לא נכשלת בטיפול בשבויים שחזרו. היא פשוט מעדיפה לעצום עיניים ולתת להם להתמודד לבד שוב.