לקרוא ולהתעצבן: חמישה שקלים אצלנו, שני שקלים בפריז, ברלין ומדריד

בישראל של 2025, כשמדברים על יוקר המחיה, החלב הופך מהר מאוד מסמל יומיומי למבחן עומק של מבנה השוק הישראלי. זהו מוצר בסיסי שנמצא כמעט בכל בית. מוצר שאינו נחשב מותרות ואינו נתפס כפריט פרימיום. ועדיין, מחירו משקף בעיות מבניות שנבנו כאן במשך עשרות שנים.

משרד האוצר מקדם בחודשים האחרונים רפורמה מקיפה, אולי הדרמטית ביותר מאז פירוק מועצות הייצור בשנות התשעים. המהלך מבקש לפרק את אחד ממבצרי התכנון האחרונים במשק הישראלי ולהפוך את הענף לשוק חופשי.

זהו מהלך שטומן בתוכו הבטחות גדולות לצרכן, אך גם סכנות עמוקות לרפתנים ולביטחון המזון הישראלי. במרכז עומדים מאות רפתנים בפריפריה, שלוש מחלבות ענק שחולשות על רוב השוק, רשתות המזון הגדולות והצרכן הישראלי שממתין להבין אם המחירים שלו באמת ירדו.

ליטר חלב עולה היום בישראל בין שבעה לעשרה שקלים, תלוי ברשת ובמבצעים. לכאורה מדובר במחיר סביר. אך ברגע שמסתכלים על הנתון דרך פרספקטיבה בינלאומית, התמונה נהפכת לחדה ומדאיגה.

לפי נתוני ה-OECD, מוצרי חלב וביצים בישראל יקרים בכ-64% מעל הממוצע העולמי. המשמעות היא ברורה. משפחה ישראלית מוציאה מאות שקלים יותר בשנה על מוצרי חלב בלבד לעומת משקי בית דומים במדינות מערביות.

הפער הזה אינו תולדה של תנאי אקלים, עליות שכר חריגות או עלויות חריגות במספוא. הוא תוצר ישיר של מבנה שוק שבו קיימת ריכוזיות גבוהה, תכנון עמוק, מכסות ייצור, מחיר מטרה, פיקוח חלקי ומערכת יבוא שהייתה סגורה במשך שנים.

משרד האוצר מזהה כאן הזדמנות, רפתנים רואים סכנת קיום והצרכן הישראלי, שמותש מעליות המחירים בשנים האחרונות, תוהה אם הרפורמה באמת תוביל להוזלה או שהמחיר יישאר גבוה והכוח יישאר בידיים של המחלבות הגדולות.

שוק החלב בישראל הוא שוק רווחי מאוד. בשנת 2024 גלגל הענף כ-10.9 מיליארד שקלים, עם צמיחה שנתית של 9.2%. למרות צמיחה זו, מחירי המדף לצרכן לא ירדו. להפך, רבים מהמוצרים התייקרו. ההסבר לכך פשוט. שלושה שחקנים שולטים כמעט לחלוטין בשוק:

תנובה מחזיקה בכמחצית מהשוק הכללי וב-80% מהחלב המפוקח.
שטראוס מחזיקה ב23% מהשוק.
טרה מחזיקה ב-11%.

כאשר שלוש חברות בלבד שולטות במעל 80% מהשוק כולו, התחרות כמעט אינה קיימת. לצרכן בישראל אין באמת יכולת לעבור למוצרים זולים יותר, משום שמוצרי הליבה נמצאים בידי אותן שלוש חברות. במצב זה, גם רשתות המזון חסרות כוח אמיתי מול המחלבות. והצרכן ממשיך לשלם יותר.

כדי להבין את הרפורמה צריך להבין את המבנה הייחודי של ענף החלב בישראל.

• מכסות הייצור - כל רפתן בישראל מקבל מכסת ייצור שנתית ואינו רשאי לחרוג ממנה. זהו מנגנון שנולד מתוך הרצון להבטיח ביטחון מזון לאומי ולהימנע מעודפים או מחסרים. אלא שמנגנון זה הפך לחסם משמעותי. רפתנים יצרניים ויעילים אינם יכולים לגדול. רפתנים חלשים נשארים בענף ללא תמריץ אמיתי להתייעלות. ועדות ממשלתיות רבות קבעו לאורך השנים שמודל המכסות הוא עיוות שוק.
• מחיר המטרה - זהו המחיר שמקבל הרפתן על כל ליטר חלב גולמי. המחיר אינו נקבע לפי ביקוש והיצע אלא לפי נוסחה הכוללת עלויות ייצור ותשואה מובנית על ההון. מדובר במנגנון שמעניק לרפתן הגנה וביטחון, אך גם מונע ירידת מחירים לצרכן.
• פיקוח מחירים ומכסי יבוא - חלק ממוצרי החלב הבסיסיים נמצאים תחת פיקוח. אך לצד זאת קיימים מכסי יבוא גבוהים שמגינים על הייצור המקומי. מכסים אלו הפחיתו משמעותית את התחרות בשוק ויצרו מצב שבו המחיר נשאר גבוה גם כאשר המחיר הבינלאומי יורד.

הרפורמה של משרד האוצר אינה קוסמטית. מדובר בשינוי עמוק בעל השלכות משמעותיות.

• ביטול חלקי של התכנון - האוצר מציע לבטל חלק מהמכסות ולאפשר לרפתנים לייצר ולמכור ללא מגבלה. זהו שינוי שמחייב את הרפתנים להתמודד עם שוק תחרותי ללא הגנות.
• מעבר ממחיר מטרה למחיר הגנה מופחת - מחיר ההגנה החדש יהיה נמוך בכ-15% ממחיר המטרה. מטרת האוצר היא להוזיל את מחיר החלב הגולמי ולהעביר את ההוזלה לצרכן. הרפתנים טוענים כי ירידה כזו תוביל לקריסה של רפתות רבות.
• פתיחת היבוא - האוצר מעוניין להגדיל את היבוא, להפחית מכסים ולעודד יבוא של מוצרי חלב. הרעיון הוא הלחצת המחלבות המקומיות להוזיל מחירים.
• סיוע לרפתנים שאינם ישרדו - האוצר אינו מסתיר כי רפתות קטנות יתקשו לשרוד. מוצע מסלול פרישה מרצון, אך החשש הוא שמשק שלם יימחק בתוך כמה שנים.
• הפיקוח יישאר בשלב הראשון, אך החשש קיים - האוצר מצהיר שהפיקוח לא יוסר מיידית. אך רבים חוששים כי זהו מהלך ביניים בדרך לשוק חופשי מלא שבו מחירי החלב עלולים דווקא לעלות.

החמאה היא המקרה שהפך לסמל. פתיחת היבוא ביטלה את המחסור, הגדילה את המגוון והביאה תחרות. אך בפועל המחיר כמעט שלא ירד. לפי מבקרי הרפורמה, הדבר מוכיח כי יבוא אינו מבטיח ירידת מחירים. במיוחד בענף שבו כוח המחלבות עצום.

דוחות רשות התחרות ואנליזות כלכליות מעידים על כך שהבעיה הבסיסית בענף אינה רק במכסות או במחיר המטרה. הבעיה היא הריכוזיות.

כאשר שחקן אחד שולט כמעט שליטה מוחלטת במוצר בסיסי, התחרות מתבטלת. הצרכן מאבד את כוחו. המחירים נותרים גבוהים גם כאשר העלויות יורדות.

בנוסף, העולם נכנס לעידן חדש שבו חלב מיוצר ללא פרות. טכנולוגיית תסיסה מדויקת יוצרת מוצרים עם חלבון חלב המשקפים את טעמו של חלב רגיל. זהו איום אסטרטגי על המחלבות המקומיות. החברות הגדולות כבר נערכות לכך. רכישת מחלבת גד בידי שטראוס, לצד תוכניות משקיעים רחבות, משקפת ניסיון לקבע שליטה בענף לפני שהשוק העולמי משתנה.

כאשר בודקים מוצרים זהים בחו"ל מגלים פערים בלתי מוסברים. מעדן דנונה שנמכר בישראל ביותר מ-5 שקלים נמכר בערים כמו פריז, ברלין ומדריד בפחות משני שקלים. הסיבה אינה אקלים או שכר אלא ריכוזיות ויכולת תמחור חופשית של המחלבות.

למרות פערי מחירים גבוהים בין רשתות המזון בכלל, בקטגוריית מוצרי החלב הבסיסיים הפערים קטנים יחסית אך עדיין משמעותיים.

בזמן שפערי המחירים הממוצעים בין רשתות עומדים על כ-18% ולעיתים מטפסים מעל 28%, בדיקה של מוצרי החלב הבסיסיים מציגה פער של כ-10% בין הרשתות.

מחקר שבוצע על די המכון לחקר הקמעונאות על פי נתוני אתר פרייסז וכלל 132 מוצרי חלב, מציב בראש את נטו חיסכון עם סל בעלות של 1,107 שקלים. אחריה מדורגות אושר עד ויש חסד, ולאחריהן רמי לוי.

יוחננוף נמצאת במרכז הטבלה עם 1,128 שקלים לסל החלב. בהמשך ניצבת יוניברס עם מחירים גבוהים יותר, ואחריהן סאלח דבאח וויקטורי. בתחתית הרשימה נמצאות שופרסל דיל, נתיב החסד וטיב טעם שהציגו את סלי החלב היקרים ביותר.

הנתונים הללו מוכיחים כי גם בקטגוריה בסיסית ומפוקחת כמו חלב, המבנה הריכוזי של השוק עדיין מונע תחרות מלאה ומייצר פערים שחודרים אל כל סל קניות בישראל.

ליטר חלב נראה לעיתים כמו מוצר שגרתי. אך למעשה הוא נושא על גבו מערכת מורכבת של כלכלה, תכנון, תחרות, רגולציה והתנהגות צרכנית. מאחורי כל קרטון יש שאלות עמוקות על עתיד החקלאות הישראלית, על ביטחון המזון, על יחסי הכוחות בין מחלבות ענק לבין רשתות מזון, ועל האיזון בין שוק חופשי לבין צדק חברתי.

האם הרפורמה תוזיל את מחירי החלב? האם היא תביא לקריסת רפתות בפריפריה? האם היא תשבור את הריכוזיות, או רק תחזיר את הכוח למי שכבר שולט בשוק? התשובה תיכתב בקופה של הסופרמרקט ובחיי היומיום של משפחות ישראליות.

הקרב על ליטר החלב הוא מאבק על עתיד השוק הישראלי, על איכות החיים של מיליוני אנשים ועל השאלה אם ישראל מסוגלת לשלב בין תחרות לבין אחריות חברתית.