שאלת תשלום שכר עבור זמן שבו עובדים מצויים במקום העבודה אך טרם החלו לבצע עבודה בפועל, עולה לא אחת במקומות עבודה שונים. פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניינם של כ-20 פועלים במפעל לעיבוד עופות באזור התעשייה עטרות בירושלים, מציג דוגמה לכך ומחדד את גבולות חובת המעסיק ביחס לזמן המתנה בתחילת יום העבודה, וכן את החובות ההדדיות החלות על הצדדים ביחסי עבודה.
פסק הדין הנוכחי אינו עוסק ואינו משליך על התופעה הרווחת בענף המסעדנות, שבה מלצרים נדרשים להישאר בבית במצב של "כוננות", בין אם בהמתנה להודעה אם להגיע למשמרת עקב עומס, כאשר לעיתים נאמר להם לבסוף כי אין צורך בהם, לאחר שכבר הקדישו את הזמן והיו זמינים למעסיק.
פסק הדין עוסק ב-17 פועלים אשר עבדו בחברת מ.ב. גלאט עוף למהדרין בעבודות חיתוך ועיבוד עופות. העובדים הגיעו מדי בוקר למפעל באמצעות הסעות שסיפקה החברה. ההסעות יצאו בשעה מוקדמת ובשל כך, העובדים הגיעו למתחם המפעל בשעה 5:30 בבוקר, בעוד העבודה עצמה החלה רק בשעה 7:00. בפועל, העובדים המתינו כשעה וחצי בכל בוקר בחצר המפעל עד לתחילת העבודה.
העובדים פנו לבית הדין לעבודה וטענו כי זמן ההמתנה נכפה עליהם, וכי למעשה החברה "הפקיעה את חירותם" ולכן יש לשלם להם פיצוי כספי עבור כל יום עבודה.
החברה טענה כי יציאת ההסעות בשעה מוקדמת היתה מחוייבת המציאות כדי להימנע מעומס תנועה, ולעובדים עמד תמיד חופש הבחירה להגיע לעבודה באופן עצמאי, וכי עובדים אכן עשו זאת מפעם לפעם.
לכן לא מדובר בכפייה על העובדים להמתין בחצר המפעל. עוד נטען כי זמן ההמתנה אינו חלק מיום העבודה, שכן לא בוצעה כל עבודה במהלך ההמתנה וגם לא נדרש מהם להיות זמינים. לטענת החברה העובדים ידעו מפורשות כי הגעתם המוקדמת תגרור המתנה ממושכת ללא שכר.
בית הדין בחן את הראיות ואת העדויות וקבע כי העובדים ידעו מראש שתחילת העבודה היא בשעה 7:00. העובדים בחרו להשתמש בהסעות המוקדמות מתוך אינטרס אישי, וזמן ההמתנה במפעל היה פועל יוצא של בחירה זו.
בית הדין קבע כי אין לראות בזמן ההמתנה זמן עבודה ואין לפסוק עבורו שכר. עוד נקבע כי אין מדובר בשליטה או כפייה מצד החברה ולכן אין יסוד לטענה להפקעת חירות או לפיצוי כספי על בסיס עיקרון תום הלב.
לצד זאת נקבע כי החברה לא פירטה באופן ברור לעובדים את זכותם לקבל החזר נסיעה אם יבחרו להגיע באופן עצמאי. מדובר בפגם בהתנהלות, אך מאחר שהעובדים לא דרשו פיצוי ספציפי בגין פגם זה, לא נפסק להם פיצוי. בית הדין קבע כי כל אחד מהתובעים ישלם לחברה 1,000 ש"ח עבור הוצאות משפט.
פסק הדין מדגיש כי לא כל נוכחות בתחומי מקום העבודה מזכה בתשלום. כאשר ההמתנה היא תוצאה של בחירת עובדים מטעמי נוחות ולא של דרישה מצד המעסיק, לא מתקיימת זכאות לתשלום. יחד עם זאת, המעסיק מחויב לשמור על שקיפות מלאה בנוגע לזכויות העובדים.
הכותב הוא מייסד משרד עוה"ד צורף ושות', המייצג מעסיקים בתחום דיני העבודה