1.
במקום להגדיל ההפרשות ליום סגריר - ובעיקר הכוונה לחובות מסופקים לענף הנדל"ן שעצר מלכת - הבנקים מחלקים לבעלי המניות דיווידנדים. ענף הבנייה למגורים נמצא בקיפאון עמוק, בייחוד במרכז הארץ, והמחירים של הדירות למעשה יורדים ברציפות מזה שבעה חודשים. לאומי והבינלאומי הגדילו הדיווידנד לשיעור של 75% מהרווחים, שיא אצל כלל הבנקים בישראל.
חמשת הבנקים הגדולים עם רווח של 24.7 מיליארד שקל מתחילת השנה. אז מה כבר יכול להיות, שואלים הבנקים, מרוצים מעצמם. הרי הבנקים גדולים מדי וחשובים מדי למשק הישראלי מכדי להיכנס לקשיים - או, בעגת הבנקאות הבינלאומית ובספרות המקצועית, "גדולים מדי מכדי ליפול".
כלומר, תמיד יהיה חילוץ ממשלתי על חשבונכם, כפי שהיה באוקטובר 1983. אם הבנקים מרווחים, הכסף נכנס לכיסיהם ולבעלי המניות שלהם, אך אם הם עלולים להיקלע למשבר נזילות, אתם תשלמו: אם באמצעות חילוץ ממשלתי כפי שהיה באוקטובר 1983, או באמצעים אחרים.
הפיתוח החדש בעולם ובישראל מאז משבר הסאב פריים בארה"ב בשנת 2008 הוא שימוש במנגנון חוב שהפך לפופולרי בעולם. מנגנון אי תשלום בגין חובות אג"ח שהבנקים הנפיקו המכונה "קוקו", שבמקרה של משבר בנקאי, כאשר הון הליבה של הבנק יורד מתחת לסף מסוים, אגרות החוב עלולות להימחק לחלוטין עפ"י תנאי ההנפקה. הלך הכסף.
זה לא עניין תיאורטי משעמם. לא מזמן גרם אג"ח "קוקו" לאובדן הון בבנקים בארה"ב. זה קרה בשנת 2024 במשבר הבנקים האזוריים. אג"ח כלאיים זה, בין אגרת חוב שיכול או להימחק לחלוטין או להיות מומר למניה בזמן משבר בנקאי עקב משבר משקי, מציע ריבית גבוהה יותר מאג"ח רגיל שהבנקים מנפיקים. זאת משום שהוא הרבה יותר מסוכן. אדרבה: אם הבנקים תאווי הבצע כל כך בטוחים ברווחיהם, מדוע לא יפסיקו להנפיק אג"ח מסוג קוקו, המשמש חגורת ביטחון עבורם המסנוור את המשקיעים עם ריבית גבוהה משווי המשקל? מדוע לשלם ריבית גבוהה יותר המגלמת סיכון רב יותר? לא חבל להם?
המפקח על הבנקים ובנק ישראל שותקים, בטוחים כי ההון שצברו הבנקים מהווה כרית בטחון מספיקה בכדי לאפשר להם לחלק דיווידנדים נדיבים. בנק ישראל דואג מבעוד מועד לניפוח רווחי הבנקים באמצעות החזקת הריבית בשיעור גבוה מהנדרש בהשוואה בינלאומית נוכחית ביחס של צפי אינפלציה (אינפלציה/ריבית). באיחור רב הפחית השבוע בנק ישראל את הריבית ב-25 נקודות בסיס ל-4.25%.
היה עליו לעשות זאת מזמן. האינפלציה הצפויה ירדה לשיעור של 1.8%-2%, הרבה מתחת לחלק העליון של יעד האינפלציה של הממשלה העומד על 1%-3%. הבנק המרכזי מבקש לשמור על יציבות יתר של הבנקים, גם על חשבון השחקנים בפעילות הריאלית במשק - ממשקי הבית, משקי הבית נוטלי המשכנתאות, העצמאים, העסקים הקטנים שנפגעו קשות מהמלחמה, ועד לתעשייה ולמספקי השירותים המבקשים להשקיע ולהרחיב עסקיהם.
2.
סוד גלוי הוא שמשברים אינם מודיעים מראש על התפרצותם. כך היה בשנת 1983, עם המשבר מתוצרת מקומית עקב ויסות מניות הבנקים; כך משבר הדוט.קום בשנת 2000, עת השקל צנח והגיע כמעט לסף 5 שקלים לדולר; כך נמשך עם נפילת מגדלי התאומים בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001; כך בשנת 2008, עת ישראל, כמו שאר העולם, "ייבאה" את משבר הסאב-פריים מהמערכת הפיננסית בארה"ב; כך בהופעת נגיף הקורונה החצוף, שללא התראה שיבש את המערכות המשקיות והפיננסיות בעולם.
בנק ישראל והמפקח על הבנקים דומים למערכת המודיעין של הצבא והשב"כ, וכן המערכת הפוליטית וכל שרי הביטחון וראשי מערכת הביטחון, שטענו לאורך שנים ארוכות כי ממש לא ייתכן כי חמאס יפלוש לישראל. שהרי בסופו של דבר לישראל יש מערכות בינה, מחשבה, רואה יורה, מודיעין, מחשבים מתקדמים, בינה מלאכותית, מי יעז לפלוש ולטבוח ביהודים? עד שמוחמד סנוואר שלח גלים של טרוריסטים מאומנים היטב ע"י האיראנים שפלשו ללא בעיות דרך דאונים ממונעים ורכבי טויוטה מעל הגדר שישראל הציבה ומעל המכשול התת קרקעי העמוק בו הושקעו מיליארדי שקלים. לא יכול להיות? כן יכול להיות!
כך גם עתה שורר עיוורון בבנק ישראל ובמערכת פיננסית הגאוותנית. למרות הירידה במחירי הדירות השוחקים את רווחי הקבלנים והיזמים, חרף ערימת הדירות הריקות שמספרן עומד על 83,920, במקום להגדיל ההפרשות לחובות מסופקים בגין האשראי שהם העמידו ומעמידים לענף הנדל"ן, הבנקים מגדילים חלוקת דיווידנדים, תחת שרביטו של בנק ישראל.
3.
גאוות המערכת הבנקאית היא על השיפור ביעילותם של הבנקים. בנק ישראל מאפשר סגירת סניפים, ולעזאזל המבוגרים או הציבור בעל האוריינות הנמוכה - הם ממש לא רלוונטיים לשורת הרווח בדוחות הבנקים. כמו הצבא שסגר חטיבות, בסיסים, יחידות, כי מה שחשוב זה המערכות הדיגיטליות, כך הבנקים, בעידודו של בנק ישראל מתייעלים, סוגרים כל פעילות אפשרית הדורשת כח אדם.
המחשוב, עוצמת הפינטק, השרתים, הם העתיד. כמו הכל ממוחשב, עם מעט כח אדם, מחשבים מדברים עם מחשבים שמתכתבים עם המחשבים של הלקוחות. בכלל לא צריך לפגוש לקוחות או לבקר אותם במקום העסק. אפשר להגיע למסקנה באמצעות בינה מלאכותית, להעמיד אשראי מהר, עדיף בריבית גבוהה לעסקים ולמשקי הבית בפריפריה. זה רווחי וטוב לבנק.
ביקור במפעל או במשרדי הלווים? חיטוט לעומק במה שמסתתר מאוחרי המספרים? זה יקר. צריך לקצר תהליכים. הדיגיטל מנצח את האדם. כך חשבו גם בצבא עד בוקר שמחת תורה תשפ"ד. בצה"ל - "רואה, יורה", בבנקים - "רואה, מעמיד אשראי". העיקר להתייעל. יחס ההתייעלות במערכת הבנקאית גובר בשנים האחרונות, מציין בנק ישראל.
בהשוואה בינלאומית, יחס היעילות מוגדר כיחס בין שיעור ההוצאה של הבנק לבין יתרת הנכסים שלו. איך מגדילים את המספרים? למשל באמצעות בנקאות דיגיטלית. בנק ישראל מרוצה כי הבנקים אימצו בהצלחה בנקאות הנתמכת בחוות שרתים, מה שמוביל להפחתת מספר הסניפים ולהפחתת עלויות תפעוליות.
שעורי הריבית הגבוהים, כלומר ההכנסות האדירות בשנים האחרונות, בעיקר מאז שבנק ישראל העלה הריבית, משפרות את יחס היעילות, שנראה אפילו טוב יותר כעת. בשפה פשוטה יותר: נותנים פחות שרותים לאוכלוסייה, וגובים ממנה ומחסרי ברירה אחרים ריבית נשך.
4.
במערכת הבנקאות אין כמעט תחרות. השוק בישראל ריכוזי מאוד, מה שמאפשר לבנקים ליהנות מיתרונות לגדול מחד ולעשוק מאידך. בנק ישראל, הממונה על התחרות, הממשלה למעשה, פיתחו תיאוריה כלכלית חדשה, בניגוד לספרי הכלכלה הבסיסית: פחות שחקנים - יותר תחרות. ממש מגיע פרס נובל לישראל בגין פריצת דרך זו בתיאוריה הכלכלית.
במקום לפצל את הבנקים הגדולים למספר גדול יותר של בנקים בכדי להגביר התחרות, שכן למרות המאמצים, בנקים זרים לא מעוניינים להיכנס לשוק הישראלי, מאפשרים לבנקים הגדולים "לבלוע" את הקטנים, כשהרגולטור עוצם עיניים. כך למשל בליעת בנק אגוד על ידי בנק המזרחי בתחילת 2023; בנק אוצר החייל שנבלע ע"י בנק מזרחי-טפחות, שבלע בתיאבון רב גם מחצית מבנק יהב.
במקום לשפר מערכות הפיקוח, שהרי במחשבים ובדיגיטל מאמין בנק ישראל, הוא בוחר בדרך הקלה להפחית את מספר המפוקחים, הבנקים. התוצאה: פחות תחרות, פערי הריביות בין הקרדיטורית לדביטורית (כלומר בין ה"זכות" ל"חובה") גדלים, רווחי הבנקים מאמירים, יציבותם עולה, מה שיאפשר בהמשך לפורשי בנק ישראל "לאחר תקופת צינון" לעבור לעבוד בבנק חזק. הם מרוויחים ואתם משלמים המחיר. שקשוקה.
5.
בשבוע שעבר פרסם הצוות הבין-משרדי לבחינת הטלת מס מיוחד על הבנקים את מסקנותיו להערות הציבור. בראש הצוות עומד יוראי מצלאוי, סגן בכיר למנכ"ל ומנהל אגף אסטרטגיה לאומית במשרד האוצר. בצוות גם מנהל רשות המסים שי אהרונוביץ' ונציגים מטעמו, נציגי הכלכלן הראשי, אגף התקציבים, לשכת מנכ"ל משרד האוצר, בנק ישראל ובליווי הלשכה המשפטית באוצר.
"הצוות מצא כי העלייה החדה בסביבת הריבית הובילה את הבנקים לתוצאות פיננסיות יוצאות דופן בשנים האחרונות. השינוי בסביבת הריבית, קיבל משנה תוקף, בין היתר לאור המאפיינים המבניים הייחודיים של המערכת הבנקאית בישראל, הכוללים סביבה תחרותית מוגבלת וריכוזית, סיכון עסקי נמוך, חסמי כניסה גבוהים וסביבה רגולטורית מיטיבה". כך נכתב.
הטלת מס מיוחד על הבנקים הרעבתניים נהוגה בעולם. בספרד הטילו מס ייסף בגובה 4.8% על הכנסותיהם בין השנים 2023-2023 - היטל על רווחיהם בספרד בלבד ולא על פעילותם הבינלאומית; באיטליה הטילו מס ייסף מיוחד בשעור של 40% על ההכנסות העודפות של הבנקים, מעבר לרווחיותם בשנת 2021; בלגיה הקימה קרן בשנת 2010 באמצעות מיסוי מיוחד גם של הבנקים; צרפת הטילה מס מיוחד על הבנקים משנת 2011, הלוקח בחשבון את שקלול הסיכון ביחס לנכסי הבנקים; ב-2017 הוחלט בקנדה להטיל מס ייסף על בנקים וחברות גדולות שרווחיותם חרגה מהנורמה, בכדי שישלמו מסים באופן הוגן, ובכך אימצה צעדים דומים שהיו נהוגים עוד קודם לכן בבריטניה ואוסטרליה.
ואצלנו? בצוות הבין-משרדי ישנה פיסקה, אותה ככל הנראה הכניס בנק ישראל, בה נאמר כי "יש להביא בחשבון בדמות השפעות אפשריות של מיסוי מיוחד על הבנקים, הנוגעות להשפעה הפוטנציאלית על תמריצי ההתייעלות בטווח הארוך, לפגיעה אפשרית בהיצע האשראי ולאפשרות לגלגול חלק מהעלויות על ציבור הלקוחות". הצוות בוחן את האפשרות, הטובה לדעתי, להטיל מס בשעור של 50% על הרווחים העולים על 50% בהשוואה לממוצע הרווחיות בין השנים 2018-2022.
על רקע צורכי המדינה בעיקר בכל הקרוב לביטחון, המס המיוחד על הבנקים לא רק אופציונלי, אלא הכרחי. בינתיים, עד שהמלצות הצוות החשוב ייושמו, הסוסים בורחים ממש עכשיו מהאורווה: מחלקים דיווידנדים בטור הנדסי עולה, בברכת בנק ישראל.