להתחרות או לא להיות: תקציב המדינה אושר היום על ידי הממשלה, רגע לפני שיגיע לדיונים ארוכים ומייגעים בכנסת.
מוקדם יותר השבוע, בימים שלפני דיוני הממשלה בנושא, נזכר לפתע שר האוצר ביוקר המחייה ונערך לאירוע בתחמוני מס. בשבוע שבו נתניהו הדהים את המדינה בפריש מיש פוליטי עם בקשת החנינה גם כדי להסיט את הדיון מחוק ההשתמטות ולהקל על סמטוריץ', גמל לו שר האוצר בכלכלת בחירות.
ראש הממשלה שתלוי עדיין בחסדיו מסכים לתעלוליו ושותק. אחרי הכל מחדל מינויו רובץ לפתחו. אבל מכיוון שכבר שפכנו טונות של מילים על מחיר המינויים ההזויים בממשלת הטרלול נתמקד בלית ברירה שוב במי שמכונה שר האוצר.
סמוטריץ' הגיע לדיוני התקציב בעיקר עם תלונות על מערכת הביטחון הדורשת 35 מיליארד שקל נוספים, היעדר תחרות בענף הבנקאות ומחירים המוגזמים רשתות הקמעונאות והמסחר. את הבנקאות העניש בקנס מס של כמיליארד שקל. הפיגוע בעסקים הקטנים נעשה דרך הכפלת תקרת הפטור ממע"מ על קניות באתרים בחו"ל ל-150 דולר.
זאת אחיזת עיניים אלקטורלית כי בשני המקרים אם נרצה או לא אנחנו משלמים את המחיר: במיסוי הבנקאות הקנס משולם דרך גופי החיסכון והפנסיה שהם בעלי הבית של הבנקים. כל אגורה שתצא מהבנקים לשירות המטרות ההזויות של סמוטריץ' תפגע במישרין בחסכונות (כי יש פחות כסף לדיווידנדים).
למה הבנקים הזרים מתרחקים מפה?
סיפור התחרות בבנקאות ארוך בערך כמו כהונת נתניהו כרוה"מ. הבנקאות חשופה לתחרות מבחוץ וגם בפנים. איך לא התעללו בבנקים? ועדת בכר הוציאה מהם את הזכות לנהל חסכון ארוך טווח והעבירה את המתנה לחברות הביטוח. עמלות הבנקים הוגבלו. המערכת הוגבלה בהשקעה בחברות במשק.
בנוסף נפתחה האפשרות למעבר לקוחות בין הבנקים בלחיצת כפתור בלבד. למערכת נכנסו מתחרים כמו בנק וואן זירו ובנק אש. המיליונים הנשפכים במסע הפרסום שבו הפרזנטור גלעד כהנא מנסה להדגים את חזירות הבנקים נשפכים מכיסו אמנון שעשוע הבעלים של הבנק שהפסיד בשלוש השנים האחרונות כ-900 מיליון שקל. לאחר שנכווה מבקש לשתף גופים מוסדיים.
האבסורד התורן הוא שכעת מנסים להעניק לחברות הביטוח רישיונות לניהול בנקים. למרות כל אלה גם בתוך המערכת הבנקאית התפתחה תחרות במיוחד בתחום המשכנתאות. ואם אחרי כל אלה הבנקאות עדיין רווחית כל כך, איך ייתכן ששום בנק זר לא מסתער עליה כדי לבזוז את השלל?
הסיבה היא בדיוק אנשים כמו סמוטריץ' כשמתחשק להם מטילים מס על הבנקים. סיטי בנק האמריקאי היה האחרון שהתעניין לפני 20 שנה אבל קיבל רגליים קרות והסביר זאת גם ברגולציה. עכשיו אתם מבינים מהי רגולציה.
הסוחרים נענשים בכך שהם נאלצים להתחרות עם יד אחת קשורה. במאבק נגדם שר האוצר מנסה לבלבל אותנו עם תעלולי מס: הוא העלה את המע"מ ב-1% ל-18% השקולים לאובדן הכנסות של 7.5 מיליארד שקל ואת זה משלם כלל הציבור. מאידך הכפלת הפטור ממע"מ עולה לאוצר רק כמיליארד שקל.
בקיצור באצבע אחת הוא נותן ובשתי ידיים הוא בוזז. מדובר בעבודה בעיניים לטובת צעירי הרשת החומדים באלי אקספרס או ב-TEMU עוד שעון מעורר עם קוקייה שוויצרית, מנורת לילה נוספת דמוית ויטראז', נעלי ספורט עם חיקוי זול להוקה ואסיקס או משקפי שמש דמוי ריי באן.
סמוטריץ' משמיץ את שטראוס ותנובה ומאשים אותם בפערי מחיר של 30% לעומת אירופה. נזכיר שלפני 20 שנה לא היו פערים בשוק המזון. כדי המחירים ירדו שר אוצר מוזמן לפתוח חסמי ייבוא כפי שהיה בענפי הריהוט וההלבשה ולא כמו הרפורמה שהכושלת שהוא מנסה להוביל במשק החלב המהווה פגיעה נטו בביטחון התזונתי.
ואם שר האוצר מתייסר רגע לפני הבחירות על יוקר המחייה אזי צדקה מתחילה בבית. הוא מוזמן לבטל מע"מ על מוצרי יסוד כמו חלב, ביצים, סוכר וקמח. אם לא להשוות את המע"מ למקובל באירופה ופערי המחיר יצטמצמו ב-10%. אבל למרות האבסורד באוצר לא רק שלא שוקלים הורדת מע"מ אלא את העלאתו ב-1% נוסף ל-19% בגלל הגידול בתקציב הביטחון.
תהיו כחלונים
שיח המונופולים הזכיר לי את מונופול הכשרות שמחזיק את מונופול הקשר עם אלוהים. הוא מתחזק מאות משרות מיותרות של עסקני ש"ס למרות שאפשר להסתפק בהכשר רבנים בחו"ל. ביטול הכשרות המקומית הוא מעשה חסד מאין כמוהו ויחסוך מאות מיליוני שקלים לשנה. בנוסף ימנע ביזיונות כמו שפיכתם לביוב של מיליוני ליטר חלב בגלל החלטה של איזה רב בריח.
גם המתחולל בהוראת הקבע ששמה מס הארנונה הצמודה למדד ולשכר במגזר הציבורי היא שערורייה בפני עצמה. השבוע החליטו נתניהו וסמוטריץ' לתדהמת המגזר העסקי, לבטל את האיסור על העלאות חריגות בארנונה שהטיל משה ארבל כשר הפנים. אז הנה מר סמוטריץ' סט הצעדים כדי להפסיק לקטר ולחולל תחרות.
כבר היו בעבר דוגמאות מוצלחות כמו פתיחת שוק הסלולר לתחרות בצעד אמיץ של שר האוצר משה כחלון שגרמה לצניחת התעריפים ממאות שקלים לחודש לפחות מ-50 שקל לחודש.
12 אלף דולר לכרטיס טיסה
לסמוטריץ' גם מומלץ לשוחח עם השר שר הביטחון ישראל כץ שכשר תחבורה הוביל את רפורמת השמים הפתוחים. גם לשרת התחבורה מירי רגב מגיעה קרדיט על הכנסת חברת וויז אייר ההונגרית לישראל באפריל 2026 והקמת מרכז תפעול שיגביר את התחרות על כיסו וכיסאו של הנוסע.
לכאורה מדובר כאן ביריקה בפרצופן של חברות ישראליות כמו אל על וארקיע שבשיא המלחמה היו היחידות שטסו לישראל. אבל אסור לעבור לסדר היום על תעריפי הרצח שגבו. נוסעת סיפרה לי שעל טיסת ביזנס מניו יורק לישראל באל על שילמה בשיא המלחמה 12 אלף דולר.
חבל שרגב אינה מעיזה באותה נחרצות לעשות את זה גם בענף המוניות ולהכניס למשל את הובר. דוגמה נוספת ואחרונה היא רפורמת התעריפים בחברת החשמל שאפשרה לצרכנים להתנתק לעבור לספקים פרטיים כמו בזק, סלקום, אלקטרה ופז ולחסוך כ-1.5 מיליארד שקל לשנה.
שינוי באיכות הנהיגה אינו ענין של זבנג וגמרנו כמו פתרון הפלא של מירי רגב שממליצה לקנוס בעשרת אלפי שקל משתמשים בסלולר בנהיגה. המלחמה סיזיפית, מייאשת ולא מתגמלת פוליטית. בדרכה פוגשת קבוצת לחץ פוליטיות וחברי מרכז. אבל שר אוצר מתחת לאחוז חסימה בוחר בקיצורי דרך וחושש ובצדק שבעוד שנה יהפוך לשמועה שאת עקבותיה ינסה לאתר משמר הכנסת.