אני בחור גדול. בעצם, למה לייפות את המציאות: אני שמן. לא רופס, לא לא-בכושר, אבל מאלה שמתחילים את מסע הקניות שלהם בחנויות האופנה בחיפוש אחר כמה שיותר איקסים (X) לפני ה-L. כלומר, אפילו בתקופות רזות יותר שלי, לא אסתכן ברכישת בגד שמידתו פחות מ-XXL.
לא בא כל הווידוי הזה אלא כהקדמה לגילוי הנאות שלהלן: ההטבה שעליה הכריז שר האוצר, שבמרכזה הכפלת הסכום הפטור ממכס ברכישות אונליין, מ-75 דולר ל- 150 דולר, כמעט שלא חלה עלי, מי שמוכרח למדוד את בגדיו במו ידיו ולשמוע את השקרים של המוכר או המוכרת לאמור: "וואו, זה יושב עליך בול!" (לא, חברים, אוהל 11 צה"לי יושב עלי "בול", אבל אני מניח שאין לכם אותו במלאי - כך אני חושב אך לא עונה).
נכון שההטבה שעליה הכריז שר האוצר אינה מוגבלת רק לתחום האופנה, אבל עיקר הקניות של הישראלים מאתרים בחו"ל הוא בתחום הזה. מחירי ההלבשה וההנעלה בישראל גבוהים משמעותית מאלה שבעולם, כך טוען סמוטריץ', לא בלי צדק. אלא שדווקא בתחום הזה יש לישראלים מגוון של אפשרויות - מדוכני השוק ועד לחנויות שבקניון, מאתרי אונליין מישראל ומחו"ל (הרי רוב הפריטים לא עברו גם כך את הרף הקודם של 75 דולר).
רוצה לומר, המחירים הגבוהים בישראל בתחום האופנה אינם תוצאה של היעדר תחרות, אלא משום שדמי שכירות לקניון בעפולה שואפים לחנות במרכז לונדון או ניו יורק, שכר העובדים גבוה, המסים גבוהים - וכל זה בתוך מעגל קסמים שהאחראית לו היא מדינת ישראל.
את ההוצאות הכבדות על ביטחון עוד אפשר להבין, אבל כשהמערכת תומכת בממשלה מנופחת, כולל משרדים שקיימים רק על הנייר, בהשתמטות מאורגנת במסווה של לימוד תורה ובפעילות אלימה, גזענית ומתריסה במסווה של "התיישבות" - ואת כל אלה היא מממנת מכספנו, אפשר להבין טוב יותר את הסיבות ליוקר המחיה.
הבטחות בחירות
הקואליציה הנוכחית נבחרה על שני נושאים עיקריים: הבטחה לשיפור הביטחון האישי (לא הטור הזה הוא המקום לדון בכך, אבל פטור בלא כלום הרי אי אפשר, על כן נבקש מכל מי שחש שביטחונו האישי השתפר בשלוש השנים האחרונות, שיקום).
הנושא השני היה יוקר המחיה, שהאמיר בתקופת כהונתה הקצרה של ממשלת השינוי. שני גורמים עיקריים היו למצב דאז: הפלישה הרוסית לאוקראינה, שהעלתה את מחירי הסחורות וכסף רב שנותר בידי הציבור אחרי החיסכון שנכפה עלינו בימי הקורונה. אל שני אלה אפשר להוסיף גם את תקופת הכהונה הקצרה של ממשלת בנט-לפיד, שלא אפשרה למהלכי עומק (כמו הרפורמה בחקלאות שהנהיגו אביגדור ליברמן ועודד פורר) להבשיל.
מה לא הבטיחו לנו ערב הבחירות? הנחות בארנונה, הוזלת מחיר האנרגיה שיגרור את כל המחירים מטה ועוד סיסמאות ריקות מתוכן. למעשה, אם המחדל הביטחוני שפקד אותנו כתשעה חודשים לאחר השבעת הממשלה שבה סמוטריץ' מכהן כשר אוצר לא היה כה גדול, היינו שמים לב בוודאי לעובדה שבכל הקשור ליוקר המחיה הכישלון היחסי שלה הוא גדול יותר, בהיעדר אפשרות לחלוק באחריות עם הדרג הצבאי או עם השב"כ.
בעוד מה שלא תלוי בממשלה ובשר האוצר פורח (ההייטק, הייצוא הביטחוני) בזכות יוזמה פרטית מבורכת, הרי שכל מה שקשור בהנהגה הפוליטית תקוע. לא הייתה רפורמת מסים שתתגמל את הציבור העובד ותתקל על מעמד הביניים, לא דיפרנציאציה של המע"מ (למה לא להנהיג מע"מ יחסי? הרי הכי כואב לנו, בעיקר לשכבות החלשות, בין מדפי הסופרמרקט!), לא הוזלה אמיתית של מחירי הדיור - אלא אם כן אתם נמנים על חסידויות מקורבות לשר השיכון המתפטר, גולדקנופף.
פה ושם היו ניסיונות, למשל מכיוון משרד הכלכלה עם "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", אך אלה עדיין לא השפיעו כנדרש על המשק ובעיקר העידו על מה שלא נעשה, בהיותם היוצאים מן הכלל.
מתחת לפנס
רק עתה, אחרי כמעט שלוש שנים של אי עשייה (אלא אם כן אתם קוראים לתקציב מושחת ומלא באתננים פוליטיים "עשייה"), נזכרו לחפש את המטבע מתחת לפנס: פתאום מדברים על פתיחת חסמי יבוא בחקלאות (מהלך מתבקש וחשוב, אבל כדי להגן על חקלאי ישראל הוא חייב להיות מלווה בצעדי התייעלות ובסובסידיות תומכות, כפי שקידמו ליברמן ופורר בשעתם), פתאום מכפילים את הסכום הפטור ממכס בקניות און-ליין.
מה זה מזכיר? את ימי "הכלכלה הנכונה" של יורם ארידור. עם הנמכת חומוס המס על קניות של מוצרי אלקטרוניקה ורכב. פתאום לכולם היו טלוויזיה צבעונית ווידיאו בסלון וסובארו 1,300 DL מתחת לבית. זה אכן הציל את הליכוד מהפסד צפוי בבחירות (והביא לכינון ממשלת בגין השנייה, ממנה התפטר כחלוף שנתיים על רקע השקיעה בבוץ הלבנוני), אבל על כלכלת הבחירות הזאת שילמנו ביוקר עם אינפלציה מטורפת שרק תוכנית הייצוב למשק בתקופת ממשלת האחדות של פרס ושמיר, עם יצחק מודעי במשרד האוצר, הצליחה לבלום לבסוף.
עתה שלף סמוטריץ' מהארכיון פטנט מהימים ההם, כדי לנסותו בזמן הזה. אולי את קניות המזון בסופרמרקט לא תצליחו לממן, אבל היי - רק תחשבו כמה טוב תיראו בבגדים החדשים שתזמינו בעלי אקספרס, אחרי שנכפתה עליכם דיאטה!
ואולי הצעד הזה מסמל את (אי) העשייה של ממשלת ישראל הנוכחית כולה: גימיקים במקום חזון, שליפות במקום מדיניות, אופנה במקום מהות - ובינינו, מי כמו שר האוצר ראוי לדגמן את זה, בבגדי המלך החדשים שלו שמוכיחים שהמלך עירום.