לפני כמה שנים, אחרי שחזרתי מתוסכל מרכיבה במהלכה כמעט פגעתי בשליח של וולט שרכב על אופניים חשמליים נגד כיוון התנועה, אמרתי לחבר: "השאלה היא לא האם אדרוס שליח של וולט אלא רק מתי זה יקרה ואיך הוא כבר יגרום לזה להיראות כמו תאונה...".
צחוק בצד כמובן, הלוואי שלא אפגע לעולם בשום אדם - ובכלל זה בשליחים של חברת וולט שדוהרים על כבישי העיר במגוון של כלי רכב דו גלגליים: קורקינט ממנוע, אופניים חשמליים וקטנועים. ובכל זאת מקנן בי חשש שמא היום הזה הוא רק עניין של זמן.
בהיעדר סטטיסטיקה רשמית, אאלץ להסתמך על מבחן-אצבע ולקבוע שלפחות על פי ניסיוני (ובהכללה כמובן) השליחים של וולט הם מהנהגים הפרועים ביותר בסצנה האורבנית. בעירי, תל אביב, החפורה לאורכה ולרוחבה, ושרחובות נסגרים ונפתחים בה מחדש השכם והערב, מראה של שליח וולט רוכב בניגוד לכיוון התנועה, על מדרכה, על מעברי חציה, מזגזג, עוקף בפראות, מצפצף - הן למשתמשי הדרך האחרים והן על החוק, אינו מראה נדיר.
אני משתדל שלא להוציא את דיבתם של אנשים עמלים, רובם צעירים, שמביאים שליחויות שונות אל סף דלתנו, אבל אם מישהו לא נתקל באחת מהתופעות שהוזכרו בפסקה הקודמת, שיקום. אף אחד לא קם? יופי, נמשיך.
מצפון תיפתח הרעה?
ראש עיריית חיפה, יונה יהב, הכריז מלחמה על שליחי וולט, שלטענתו נוהגים בפראות ברחובות עירו. הוא איים שיפסיק את פעילותם בעיר.
ספק אם הוא יכול וספק גדול עוד יותר אם הוא צריך: שליחי וולט, אם נרצה בכך או שלא, הם חלק ממרקם החיים האורבני העדכני - כך שלמרות שקל להבין לליבו של יהב, אפשר לייחס לו את השמרנות החיפאית המפורסמת (כמי שנולד ובגר בחיפה, מי כמוני מודע לה) שמשאירה את עירו קצת מאחור.
מפאת גילם של ילדיי, יוצא לי לא מעט לבקר בדירות סטודנטים. בחלק מהן המטבח הוא החדר המיותר ביותר בבית: המקרר משמש לאכסון של בירות, יין לבן ו... שאריות מזון מוכן שהוזמן ולא נאכל עד תום.
השיש משמש לקומקום או למכונת אספרסו והכיריים - ספק אם השוכרים עצמם יודעים למה הן מיועדות (עוד יבוא יום וידברו על הכיריים, כולל החשמליות, כמו שבני הדור שלי מדברים על פרימוסים ופתיליות שהיו נחל דור ההורים והסבים).
רוצה לומר: משלוחים בכלל ומשלוחי מזון בפרט הפכו לחלק מובנה באורח החיים המודרני. זה לא כך רק בצד הלקוחות. חלק גדול מהצעירים שעבדו פעם במלצרות, שמירה ושאר עבודות שהוגדרו "עבודות סטודנטים", עברו לענף השליחויות.
הכסף טוב ולא חייבים לעבוד שמונה שעות כפול (לפחות) חמישה ימים בשבוע. שליח טוב של וולט יכול להשתכר שכר נאה גם במשרה חלקית - תן לו שלוש שעות על האופנוע בין לימודים לבילויים, ויש לו איך לממן את האחרונים (בתנאי שההורים משלמים לו את הראשונים...).
כלכלה חדשה
לא רק סטודנטים אלא גם עובדים זרים לרוב, בעיקר בתל אביב המישורית, שבה אופניים חשמליים שאפשר לרכוש במחיר זול יחסית הן חסם כניסה נמוך מאוד למעמד של עובד עצמאי, בוודאי כשהאלטרנטיבה היא עבודה קשה הרבה יותר כמו למשל שטיפת כלים במסעדה.
לתמורה הזאת יש השלכות רבות: מתחום יחסי העבודה (נושא שכבר נדון ועוד יידון בבתי הדין לעבודה בעתיד. האם מדובר במודל העסקה חדשני או בניצול שמאפשר התחמקות מחובות הנגזרים מיחסי עובד-מעביד?), דרך השפעה על שוק העבודה (למי שתהה מדוע חסרים עובדי מטבח ומלצרים בענף המסעדנות) ועד להשלכות סמויות יותר, כמו אינטראקציה חברתית פוחתת בעידן שבו מקיימים פגישות בזום ואוכלים בבית במקום לצאת (בין אם למסעדה או לקנייה של מצרכי מזון להתקנת ארוחה בבית).
אנחנו ננסה להתמקד בנעשה על הכביש, שכן בתל אביב (ועל פי עדותו של ראש עיריית חיפה, כך גם בחיפה), המצב הפך בלתי נסבל. כבר אי אפשר לפנות עם כיוון התנועה מבלי לחשוש שמא יגיח במהירות שליח ממונע שנוסע בניגוד גמור לחוק.
ולא רק ברכב אלא גם ברגל: במקרה הטוב נאלצים הולכי רגל לפנות את המדרכה ולרדת לכביש תוך סיכון חייהם, בגלל שאופנוע או אופניים שהשאיר שליח, חוסמים את המעבר הבטוח.
במקרים רעים יותר הופכת גם המדרכה לכביש. אציין שגם אני כרוכב אופנוע מנצל לעיתים את היתרונות המובנים ברכיבה על כלי צר וזריז בתוך עיר שכולה פקק תנועה. אלא שבעוד אני משתדל להפעיל שיקול דעת ולקצר למשל את זמן ההמתנה מאחורי משאית אשפה, נדמה שאצל חלק מהשליחים של וולט, נהיגה כחוק היא החריגה...
מה מידת אחריותה של החברה על אופן הנהיגה של שליחיה? החוק עוד לא מיטיב להתמודד עם הסוגייה. לכאורה יכולה וולט לטעון (אולי בצדק, אני לא מתיימר להתנצח איתם משפטית) שאין לה אחריות - ולצאת ידי חובה אם תוכיח שאינה קונסת (למשל) שליחים על איחור וכן שהיא מקיימת תכנית השתלמות לנהיגה בטוחה עבור עובדיה.
אחריות שילוחית
השאלה היא האם זה מספיק? כאשר רכב שכור למשל מבצע עבירת תנועה, נשלח הדוח אל חברת ההשכרה (והיא משיתה אותו על שוכר הרכב בעת ביצוע העבירה), אבל כלי הרכב שבהם משתמשים שליחי וולט הם בבעלות השליח. נכון?
תודו שזה מוזר: שליח שלובש מעיל של וולט ושהצידנית או הארגז שעל אופניו או אופנועו, ממותגים בלוגו ובצבעי החברה - ולחברה אין מה שמכונה בעגת הכדורגל "אחריות שילוחית" (אחריות של קבוצת כדורגל להתנהגות פרועה של אוהדיה) לנהיגה שלו, אלא רק לשאלת אספקת המשלוח על פי תנאיו.
כלומר, אתה נכנס לאפליקציית וולט, מתקשר עם החברה לצורך ההזמנה, אבל חלקה של זו מסתכם בתיווך בלבד (בין המזמין לבין בית העסק) ובמסלקה כספית, שכן למוצר אחראי בית העסק (לרוב מסעדה) ולדרך שבה הגיע המשלוח - השליח.
בהנחה שוולט ודומותיה ממלאות תפקיד שרק ילך ויגדל במרקם החיים של הציבור העירוני בישראל, אין טעם להילחם בה, כמו שעשה יונה יהב. צריך לגרום לה לעשות יותר למען נהיגה זהירה של שליחיה - ובכל מקרה, להתחיל ולהסדיר את מעמדה: מתחום יחסי העבודה ועד לזהירות בדרכים.
והערה קטנה לסיום: וולט כאן כדי להישאר, זאת מבין כמעט כל אחד. לכן היה מוזר לקרוא את תגובת החברה לאיומיו של יהב, שכרכו במחאתם את העובדה ששליחיהם שירתו את הציבור גם תחת איום הטילים. ללמדנו שלפעמים הפטריוטיות היא מפלטו האחרון של השליח שקיצר את הדרך ברכיבה על המדרכה. בכל מקרה: סעו בזהירות.