איך זה שהקמפיין הכי חיובי בישראל פוגע דווקא בחפים מפשע?

מהקמפיין הזה קשה להימלט: קנו אצל המילואימניקים הוא קורא לנו, אצל האנשים שעזבו הכל כדי להגן עלינו. העסקים שלהם נפגעו בגלל שירות המילואים - ועכשיו הגיע תורנו לעשות למענם. נכון? אז זהו - שלא ממש.

תכף נחזור לשאלה מה כבר יכול להיות פגום במסר כל כך חיובי, אבל קודם כל כמה מילים על כוחה של "קשת", שהיא כבר מזמן לא רק חברת תקשורת. מי שצופה בשידורים, כולל הפרסומות, "יודע" איזה אור גדול הביאה "פרי טי.וי" לחיינו או שחופשה מוצאים ב"הולידיי פיינדר" - ועוד גופים שקשורים עסקית למי שהייתה פעם זכיינית טלוויזיה ומקדומים בפריים-טיים.

רוצה לומר, טוב ש"קשת" מפנה בלו"ז העמוס של האינטרסים המסחריים שלה גם מקום למסר חיובי. איך אני יודע שהוא חיובי? כי הרי מה יותר חיובי מלחבק (בהסכמה) חייל מילואים?!

הנה, אפילו חנוך דאום, סוג של קונצנזוס על התפר שבין שמאל לימין, מקדם את המסר הזה, שהחליף את הקמפיין הקודם שבמסגרתו תלו דגלי ישראל, שהחליף את קמפיין הפיוס שבמסגרתו פקדו עמית סגל ובן כספית איזה פרלמנט ספק-אמיתי בשוק מחנה יהודה. כי אחדות חברים, היא צו השעה.

עכשיו נשים את הציניות בצד: אלפי מילואימניקים שהם גם בעלי עסקים נקראו לשירות מיוחד במהלך השנתיים האחרונות. אצל חלקם זה הסתכם כבר במאות ימי מילואים, כלומר - קשה עד בלתי אפשרי לבעל עסק, בין אם מדובר בפיצרייה, משרד עורכי דין, נגריה או סטודיו לעיצוב גרפי.

רוצה לומר, גם אני בעדם, כי הרי איך אפשר אחרת? אז זהו שאפשר. איך אפשר? תשאלו ובצדק - והנה לכם ההוכחה: מדינת ישראל מפנה להם עורף. כן, כן - אותה מדינה ששלחה אותם לסכן את חייהם במובן הפיזי, להקריב את עסקיהם במובן החומרי ולהקריב את חיי המשפחה שלהם במובן הרגשי, היא גם זו שזוקרת אצבע משולשת בפניהם, לאמור: פעם פראייר, תמיד פראייר.

רגע, רגע, יכול לומר מישהו - הן המדינה היא זו שיוזמת כל מני הטבות לחיילי המילואים, הנה: שר האוצר אפילו מתגאה בכך מעל כל במה, הלא כן? אז זהו, אני לא יודע איך להגיד לכם את זה מבלי לפגוע, אבל שר האוצר שקרן. גם הוא וגם האיש שאותו כינה "שקרן בן שקרן", הלא הוא ראש הממשלה.

שר האוצר שקרן מפני שעל כל מיליארד שקלים שהוא מניף בגאווה לטובת חיילי המילואים, הוא מעביר בגניבה כמה מיליארדים לטובת מי שלא התגייסו אפילו לסדיר. וראש הממשלה, האיש שלא מסוגל להגיד אפילו "בוקר טוב" בלי להצליב אצבע ואמה מאחורי גבו, משקר עוד יותר, אפילו מבלי למצמץ כמו שר האוצר שלו.

הנה, רק אתמול הוא עמד על בימת הכנסת וקרא לחוק שבחדרי חדרים הוא מבטיח לשותפיו שלא יגייס אף חרדי באמצעותו, בשם השקרני "חוק היסטורי", כזה שימלא את לשכות הגיוס בצעירים חרדים.

ניחא הייתה זו עמדתם של השניים, מילא. רק שאצל ראש הממשלה לא מדובר במס שפתיים בלבד למה שהוא מכנה ביראת קודש מעושה בשם "עולם התורה" (והציונות הדתית, לא המפלגה הבזויה של סמוטריץ', אלא הציונות הדתית האמיתית, היא לא "עולם התורה"?). מדובר במשהו שנתמך במיליארדים רבים, חלקם גלויים וחלקם במסווה.

וכשמביטים בשר האוצר שלו, כבר קשה לדעת מי משניהם מושחת יותר מבחינה מוסרית: זה שמשחק אותה רוצה גם לגייס את החרדים וגם לשמר את "עולם התורה" (המירכאות הן בגלל שכל חייל שנענה לצו 8, אפילו הוא חילוני גמור הוא פעיל נאמן יותר בשירות עולם התורה מהרב החרדי הגדול ביותר!) או זה שמרפד את השקר שלו לא בחנופה למשתמטים כי אם בהבטחות חלולות לציבור המשרתים, כמו שר האוצר.

הטבה למילואמניקים? תן לכל מי ששירת מאה ימים - מאה ימים של פטור מתשלום מסים. למי ששירת מאתיים ימים - פטור של מאתיים - וכך הלאה. רוצה עוד רעיון יצירתי? אל תיתן להם כלום, רק סבסד להם את מעונות היום כמו שממשלת ישראל עושה למען מי ששרים "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים" וקוראים לחיילי צה"ל "נאצים", כמו הגרועים שבאויבי ישראל.

לא ניכנס לכל מה שאפשר לעשות ולא נעשה, אלא רק נסתפק בידיעה שממשלת ישראל שעושה כל מה שהיא יכולה כדי לפטור משירות אוכלוסייה אחת, מה שאומר בהכרח הכבדת הנטל בעוד ימי מילואים על אוכלוסיית המשרתים, עושה כל מה שהיא יכולה - כולל מעקפים לאיסורים שהטיל עליה בג"ץ - כדי לרפד ככל האפשר את כיסי המשתמטים ובעיקר את עסקניהם הדוחים, אלה שהופכים ציבור שלם, תמים ברובו (ובחלקו אף משרת) לאויב של חיילי המילואים.

ועדיין, למה לא לקנות אצלם במסגרת הקמפיין הפטריוטי להעלאת המודעות לעסקים של מילואימניקים? חלילה לי מלקרוא למישהו שלא לקנות שם, אבל בואו ניקח את חברו של רואה החשבון ששירת במילואים, את מקבילו של בעל המאפייה שטחן ימים בעזה ואת הקולגה של בעל חנות האופניים שנקרא כבר לסבב שישי של מילואים.

גם לו יש עסק! גם הוא שבע מרורים כתוצאה מההאטה בפעילות המשקית בחודשי המלחמה הארוכים. גם הוא בקושי גומר את החודש, גם לו יש, לפחות בחלק מהמקרים, בן בגולני ובת בקרקל. גם הוא מביט בעיניים כלות בעסק שלו דועך לנגד עיניו מבלי יכולת לעשות הרבה, עת יוקר המחיה מאמיר.

לו היה יכול הוא היה מתנדב לשירות מילואים, לפחות היה זוכה לתגמול כלשהו. רק שההוא שירת בסדיר ביחידה עורפית או שהוא היה דווקא לוחם, אבל כבר חצה את גיל הפטור או אולי אפילו חלה נסיגה בבריאותו שפטרה אותו מהשירות במילואים. לך תדע.

בחירות בכלל ובחירה כלכלית בפרט, זאת לומדים כבר בשיעור הראשון בלימודי כלכלה, היא דבר שיש לו "עלות במונחי ויתור". כלומר - בבחירה לעשות משהו בזמן נתון, יש משום ויתור על עשייה של משהו אחר. ובהקשר הצרכני: בבחירה לרכוש משהו במקום מסוים יש משום ויתור על רכישה שלו במקום אחר.

לכן כשאתה מעודד - מכל הסיבות הכי טובות בעולם(!) רכישה של אופניים חדשים לילד בחנות של מילואימניק שקידמת, אתה לא מייצר "יש מאין" (מושג שהכלכלה שונאת) אלא בהכרח גורע עסקה מהחנות של החבר שלו, זה ששירת אתו פעם בשריון, אבל אחרי חמש שנות מילואים פרצו לו דיסקים בגב והוא שוחרר ממילואים.

כלומר, חנוך דאום יקר: באת לברך את האחד, אבל בלי לשים לב - יצאת מקלל את האחר, והאמן לי שממש, אבל ממש לא מגיע לו: הוא סוחר הגון, משרת בלב חפץ את ציבור הלקוחות שלו, מאיר להם פנים - ועכשיו מביט בבושה אל זרם הקונים שנוהר לחנות של חברו. אין בליבו על חברו המשרת, הוא מוקיר את מסירותו, אבל איך יפרע את חשבונותיו שלו?

אז הנה רעיון טוב יותר למי שרוצה באמת לעזור למילואימניקים ולא סתם להניף אותם כדגל ישראל שעמד במרכז הקמפיין הקודם: קחו את כל הכסף שהשקעתם (לא הרבה, אגב - קשת לא הקריבה לטובת הקמפיין יותר מדי דקות שיכלה למכור בכסף טוב למפרסם בתשלום) ותרמו אותו לקמפיין חדש. כי גם לבחירות שבוחרת הממשלה יש "עלות במונחי ויתור" - רק שהיא ויתרה עלינו.

מה יאמר אותו קמפיין? הפסיקו להפלות בין דם לדם, חוקקו חוק גיוס אחיד לכולם (רגע, בעצם זה לא החוק היום?!) הפסיקו עם הפטורים - אם בני 18 מוכרחים להתגייס לשירות, הטילו את החובה על כולם - נערה חרדית תהיה עוזרת-הוראה ונער ערבי יוכשר כלוחם אש (כבאי).

לכולם תהיה זכות בחירה בין גיוס לצה"ל לבין שירות לאומי, כאשר מי שיבחר להתגייס יזכה להטבות כלכליות של ממש (לא סרט בחינם ופחית קולה בהפסקה או סוף שבוע בצימר שהיה עד לפני חודשיים לול תרנגולות) - ומי שיתנדב לשירות קרבי, יזכה לשכר מינימום של 6,000 שקל בחודש, מה שיאפשר לו לצאת (בתום שלוש שנים) עם 216 אלף שקלים, פחות מה שיבזבז על בילויים במהלך שנות הסדיר. יפה נכון?

רוצה לומר, אל תנסו לעשות טוב לפרנסתו של האחד - ראוי ככל שיהיה לאהבתנו והוקרתנו, על חשבון של חברו שלא חטא ולא פשע. כי לכולנו יש חוב מוסרי כלפי חיילי המילואים, אבל רק לגורם אחד יש גם חובה כלפיהם שצריכה להיות מעוגנת בחוק: מדינת ישראל. מדינה שיורקת בפרצופם של מי שמשרתים אותה בכל בוקר מחדש, אולי כי היא יודעת שלאהבתם אליה אין מחיר. בעצם יש - רק שהוא מופנה כרגע לסבסוד המשתמטים מבחירה.