על פניו, הנתון הבא יכול לגרום נחת לאזרחי ישראל ולהנהגה הכלכלית: השכר הממוצע בישראל עומד על יותר מ־15 אלף שקל בחודש ברוטו, סכום מכובד ביותר ללא ספק. בטח כשבאוקטובר עמד השכר הממוצע במשק, לפי הלמ"ס, על 13,620 שקלים לחודש.
אלא שמאחורי המספרים האלה אין טיפת שמחה, אלא דאגה מאוד גדולה.
לפי נתונים קשים שמפרסם המוסד לביטוח לאומי, שכרם של רוב השכירים בישראל אפילו לא מתקרב לשם. לפי דוח השכר למחצית הראשונה של 2025, מחצית מהשכירים מרוויחים פחות מ־10,586 שקל בחודש. הפער בין הנתון הזה לבין השכר הממוצע, שעומד על 15,098 שקל, מגיע ל־43%, וממחיש עד כמה השכר הגבוה מרוכז בידי מיעוט קטן שמושך את הממוצע כלפי מעלה, בזמן שרוב העובדים נשארים הרבה מאחור.
הנתון שמחדד יותר מכל את עומק הפערים הוא השכר החציוני. במחצית הראשונה של 2025 עמד השכר החציוני לשכיר על 10,586 שקל בלבד, כלומר מחצית מהשכירים בישראל מרוויחים פחות מסכום זה. גם כאן נרשמה עלייה לעומת שנים קודמות, אך היא מתונה בהרבה מהעלייה בשכר הממוצע. הפער העקבי בין שני הנתונים מדגיש כי העלייה בשכר אינה מחלחלת באופן שווה לרוב העובדים במשק, אלא נשארת מרוכזת בקרב בעלי שכר גבוה.
הנתונים בדוח מבוססים על שיטת חישוב חדשה יחסית של הביטוח הלאומי, שנכנסה לתוקף בעקבות שינוי חקיקה בתקופת משבר הקורונה. מאז 2020 מחויבים המעסיקים בישראל לדווח לביטוח הלאומי מדי חודש באמצעות טופס 100 חודשי, הכולל פירוט מלא של כלל העובדים השכירים המועסקים אצלם ורכיבי השכר שהם מקבלים. בניגוד לשיטה הקודמת, שהתבססה על דיווחים מצרפיים ומדגמיים, השיטה החדשה מאפשרת להציג תמונת מצב חודשית, רחבה ומדויקת יותר של שוק השכירים בישראל, המבוססת על דיווחי אמת של המעסיקים.
השכר הממוצע לשכיר עלה במחצית הראשונה של השנה בכ־5.4% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. מדובר בעלייה ריאלית, גם על רקע המלחמה והטלטלות הכלכליות, אך השכר החציוני, שמייצג טוב יותר את מצבו של השכיר הממוצע, אינו מדביק את קצב העלייה של השכר הממוצע.
במחצית הראשונה של 2025 דווחו בישראל בממוצע חודשי כ־3.66 מיליון שכירים, בעוד שמספר המשרות היה גבוה יותר ועמד על כ־4.03 מיליון. סך תשלומי השכר במשק הגיע לכ־55.3 מיליארד שקל בחודש. הפער בין מספר השכירים למספר המשרות מעיד על היקף נרחב של עבודה ביותר ממשרה אחת, אך גם בקרב עובדים כאלה השכר החציוני נותר נמוך משמעותית מהממוצע.
פערי השכר בין גברים לנשים, שבאופן מסורתי עומדים על כ־33%, עמוקים הרבה יותר. השכר הממוצע של גברים עמד במחצית הראשונה של השנה על 18,441 שקל בחודש, לעומת 11,940 שקל בלבד בקרב נשים, פער של 54.5%. גם בשכר החציוני נרשם פער משמעותי, 12,667 שקל לגברים מול 9,014 שקל לנשים. הפערים הללו נשמרים לאורך שנים ואף מתרחבים ככל שעולה הגיל, עד גיל 60.
פילוח לפי גיל מחדד עוד יותר את עומק הפערים. קבוצת הגיל עם השכר הממוצע הגבוה ביותר היא בני 50 עד 59, עם שכר של 20,287 שקל בחודש, ואחריה בני 40 עד 49. מנגד, בני 20 עד 29 משתכרים בממוצע 8,669 שקל בלבד, ושכירים עד גיל 20 מרוויחים בממוצע 2,994 שקל.
בין הרצליה לבני ברק
פערים חדים נרשמים גם בין יישובים. מבין הערים הגדולות בישראל, השכר הממוצע הגבוה ביותר נרשם בהרצליה, רעננה, מודיעין מכבים רעות ותל אביב, כולן עם שכר ממוצע של יותר מ־22 אלף שקל בחודש. בתחתית הדירוג נמצאות מודיעין עילית, רהט, בני ברק ונצרת, שבהן השכר הממוצע נמוך מ־10,000 שקל.
גם הפילוח לפי ענפים מציג תמונה של קצוות. בענף אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר השכר הממוצע עומד על 31,922 שקל, ובענף מידע ותקשורת על מעל 30 אלף שקל. מנגד, בענף שירותי האירוח והאוכל השכר הממוצע הוא 6,306 שקל בלבד.
עוד עולה מהדוח כי רוב המעסיקים בישראל הם קטנים. כ־73% מהמעסיקים העסיקו עד חמישה עובדים, וכ־92% עד 19 עובדים בלבד. למרות זאת, מעסיקים גדולים, שמעסיקים יותר מ־100 עובדים, מחזיקים ב־58% מהמשרות במשק.