סיום השנה נותן הזדמנות לבחון את האופן שבו התייחסו לאירועים במשק במהלך 2025 למצב העובדתי בשטח. בחרתי להתמקד בשלושה מתוכם: האקטואלית נוגעת למשק הגז. אבחן גם העליות בבורסה ולבסוף את האגדות סביב חוק ההשתמטות.
נתחיל מתופעה שאני מעדיף לכנות בשתי מילים גז עצבים. "נישאר ללא גז בעוד 20 שנה" זאת האזהרה שהמהדהדים בימים האחרונים אקטיביסטים החרדים מכך שנשאר במדינה ללא גז. בפועל לא ברור מה יהיה בישראל אפילו בעוד שבוע.
אבל מה עושים כשדו"ח של ענקית הייעוץ BDO שפורסם השבוע בהזמנת איגוד חברות הגז קובע שעתודות הגז יספיקו לישראל לפחות עד שנת 2062. הקרדיט לקידום פרויקט הגז מגיע לשר האנרגיה לשעבר יובל שטייניץ שהדף את כל הלחצים ולאשר את מתווה הגז.
ראש הממשלה בנימין נתניהו חמד כהרגלו את הקרדיט לעצמו בלבד. הוא לא יקבל אותו לפחות ממני, כל עוד אינו לוקח אחריות על אירועים פחות נעימים ובראשם ה-7 באוקטובר. לא הייתי נותן לו קרדיט אפילו על מתווה הגז לבישול ביתי לו היה מתווה כזה.
קבירת הדוב במעמקים
הביקורת לפני עשור על מתווה הגז הגיעה מגורמים כמו יו"ר האופוזיציה לשעבר שלי יחימוביץ שבגלל המחלוקת על חלוקת עור הדוב תמכו בקבירת הדוב במעמקי הים התיכון. גם לאחר שהוכנסו בו שיפוצים, המבקרים סירבו להירגע ונמנעו מיישום התיזה שהאויב של הטוב הוא המושלם.
בזכות הגז אנחנו נהנים היום מביטחון אנרגטי, הכנסות גבוהות ממיסים (בזכות תשלומי המס) והכנסות נוספות לקרן העושר (בזכות המיסוי העודף). למרות כל הטרוניות מחירי החשמל לצרכן הביתי בישראל נמוכים ביותר מ-50% ביחס לממוצע מדינות האיחוד האירופאי ומהזולים בעולם.
מצב דומה קיים גם בשוק הסלולר בזכות הרפורמה של משה כחלון. למרבה הצער בגלל המיסוי המטורף מחירי הבנזין עדיין אסטרונומיים. הפרחים על עסקת ייצוא הגז למצרים בהיקף 112 מיליארד שקל מגיעות לשר האנרגיה אלי כהן.
הוא דחה לחצים, שיפר את תנאי העסקה והבטיח שחברת החשמל תרכוש גז במחירים סבירים. הוא גם פעל לסיכול תכניות האוצר למיסוי תשתיות האנרגיה. השבוע אישר השקעה של מיליארד שקל בהטמנת קווי מתח עליון כדי להסיר מפגעים בסמוך לדירות למגורים ולצמצום הפסקות החשמל.
אגדה אורבניות נפוצה במיוחד שבה מרבים לנפנף שר האוצר סמוטריץ' וחבריו היא שהבורסה לני"ע והשקל עולים בזכות המדיניות הכלכלית של הממשלה. המציאות בשטח שונה להכאיב. המניות עולות למרות מדיניות הממשלה המופקרת ותקציב 2026 המופרך.
הבורסה המריאה בזכות ציפיות המשקיעים להחלפת ממשלת המחדל בציפייה שהממשלה הבאה תתחיל לעבוד בשביל האזרחים ולא על אזרחים. הבורסה מתוחזקת על ידי גופים מוסדיים המנהלים כספי החיסכון לטווח הארוך הנהנים מזרם עשרות מיליארד שקלים לשנה.
לאחר שסיימו לבזבז את הכסף על מתחמי דיור ברחבי הגלובוס, הם קונים מניות הנמכרות על ידי בעלי השליטה. חברות הביטוח משכנעים את עצמם שהבורסה זולה ומציגים כל פעם רף גבוה למכפילי הרווח בבנקים וחברות ביטחוניות.
סמוטריץ' גם אחראי לשקל החזק ולדולר הנמוך כמו שהוא אחראי לתכנית החלל האמריקאית. ראשית לטענה ששער חליפין של 3.2 שקל מסייע ליוקר המחייה אין אחיזה במציאות. השער הנמוך לא מוריד מחירים כי הממשלה מעלה מיסים.
מאידך דולר נמוך פוגע משמעותית ברווחיות הייצוא ולאורך זמן בתעסוקה במשק. לגופו של ענין הדולר יורד בגלל שלושה גורמים ואף אחד מהם אינו ממשלת ישראל: עודף נכסים דולריים של הגופים המוסדיים בזכות העליות בוול סטריט שמאלצת אותם למכור דולרים.
בנוסף העודף במאזן התשלומים מחזק את השקל. ולבסוף פערי הריבית המתרחבים בין הריבית בישראל (ריבית גבוהה) לריבית בארה"ב, מגדילה את אטרקטיביות ההשקעה בשקל ומחלישה את הדולר.
מתווה הגיוס - פיגוע למדינה
לבסוף אגדה אורבניות מתסכלת במיוחד נוגעת לדיון במתווה ההשתמטות המכונה "מתווה גיוס". עד לפני שבוע התמקד הדיון בפגיעת המתווה בחיילי המילואים, הרחבת אי השוויון והמחיר הכבד שמשלמים בביטחון המדינה.
חוות הדעת של בנק ישראל שפורסמה בשבוע שעבר האירה בזרקור חזק נדבך נוסף הנוגע למחיר הכלכלי הכבד. בנק ישראל הפסיק את ברברת הדיבורים על ההיבטים הביטחוניים והוכיח במספרים את היקף הפיגוע הכלכלי שיגרום המתווה במתכונתו הנוכחית.
לפי דו"ח בנק ישראל העלות למשק של המתווה בלתי נסבלת. המחיר לגיוס איש מילואים בן 30 הנה 38 אלף שקל לחודש. הרחבת הגיוס של גברים חרדים באופן משמעותי יכולה להפחית דרמטית את הנטל הכלכלי.
הגדלת מחזורי הגיוס השנתיים ב-7,500 גברים חרדים תאפשר חיסכון ניכר בימי מילואים ותקטין את העלות השנתית לפחות ב-9 מיליארדי שקל.
"מתווה הגיוס לוקה בחסר. יעדי הגיוס נמוכים והתמריצים הכלכליים לגיוס הם בעלי אפקטיביות נמוכה. חשוב לתקן את נוסח החוק באופן שיענה על צרכי הצבא ויקבע תמריצים חיוביים ושליליים אפקטיביים", קובע בנק ישראל. בכך הוא מוכיח כל פעם מחדש את חשיבות השמירה על עצמאותו.