בג"ץ הציע פתרון, המדינה סירבה: אלפי ישראלים נתקעו עם חובות לביטוח לאומי

מפוני שדרות וקריית שמונה, שנאלצו לחיות מחוץ לבתיהם תקופה ארוכה, ייאלצו להמשיך להמתין למענקי האכלוס שהמדינה התחייבה לשלם להם, ולהתמודד לבדם מול בתי המלון והבירוקרטיה. זאת, אחרי שמשרד התיירות דחה את הצעת בג"ץ להקים מנגנון בדיקה ממלכתי, שהיה אמור להכריע בעררים שהגישו כאלף ושבע מאות מפונים.

העתירה הראשונה הוגשה לבג"ץ בפברואר 2025, על ידי האגודה לזכויות האזרח, בשם ארבעה תושבים משדרות: אסנת קקון, אופיר אסולין, ניר גדקר וסיגל אבודרהם. בעתירה נטען שבגלל דיווחים שגויים של בתי מלון, נרשמו המפונים כאילו שהו בהם במימון המדינה, למרות שלא לנו שם, ולכן נשללו מהם מענקי האכלוס, ונוצרו להם חובות מול הביטוח הלאומי.

לפי החלטות הממשלה, משרד התיירות היה אחראי לרכז את נתוני השוהים בבתי המלון בתקופת הפינוי, לשלם למתקני האירוח, ולהעביר את הרשימות לביטוח הלאומי. כשהתקבל דיווח ממלון על שהות במימון המדינה, המידע הועבר לביטוח הלאומי, ובחלק מהמקרים המענק נשלל, גם כש המפונים טענו שהם נרשמו לשהות במלון, למרות שלא שהו בו בפועל.

העותרים הגישו עררים, אבל לטענתם לא התקבלה החלטה בעניינם במשך חודשים, וחלקם ממתינים כבר למעלה משנה וחצי. בעתירה נטען שלא גובש נוהל מסודר, לא פורסמו קריטריונים, ולא נקבע לוח זמנים לטיפול בעררים.

בהודעת המדינה לבית המשפט נכתב, שהקושי המרכזי הוא קיומן של שתי גרסאות סותרות: מצד אחד, הצהרת המפונה שלא שהה במלון, ומצד שני, דיווח רשמי של מתקן האירוח ששהה בו. עמדת משרד התיירות הייתה, שההכרעה בין שתי הגרסאות לא בסמכותו ולא בתחום מומחיותו, וש מדובר במחלוקת עובדתית בין גורמים פרטיים, שנדרשת לה ערכאה שיפוטית.

בדיון שנערך בספטמבר, הציע בג"ץ למדינה לבחון הקמה של מנגנון בוררות במימון המדינה, שידון בשאלה אם המפונים אכן שהו בבתי המלון בתקופה הרלוונטית. המדינה הודיעה, שהיא לא יכולה להסכים לכך.

בהודעה צוין, שהמדינה לא נוהגת להסכים באופן גורף להליכי בוררות, במיוחד כשמדובר במספר רב של מקרים שונים, וש הכרעות כאלה עלולות להשפיע גם על תשלומים שכבר שולמו למלונות או למפונים.

לאחר מכן, הגישה המדינה לבג"ץ הודעת עדכון ובקשת ארכה, שבה נכתב שהממשלה בוחנת מתווה חלופי, כולל היבטים תקציביים ומשפטיים, וביקשה זמן נוסף כדי לגבש אותו. במקביל, הובהר שאין בכך כדי למנוע מהמפונים לפנות לבית משפט, וש המדינה תכבד כל החלטה שתתקבל.

בתגובה לכך, האגודה לזכויות האזרח הגישה בקשה נוספת, וביקשה שלא לעצור את הדיון בעתירה. בבקשה נטען שהמפונים ממשיכים להישאר ללא מענקי אכלוס, ושאין מקום להמתין למתווה עתידי שעדיין לא גובש, כל עוד לא נקבע מנגנון ברור להכרעה בעררים.

האגודה טענה, שהמדינה לא רק מוסמכת להכריע בעררים, אלא מחויבת לעשות זאת. לטענתה, נדרש מנגנון שקוף שימנע טעויות ותשלומים כפולים, במיוחד כשמדובר במקרים שבהם בתי מלון כבר קיבלו כספים, בעוד המפונים עצמם נשארו ללא מענקי האכלוס.

נכון לעכשיו, לא נקבע מנגנון קבוע לבדיקת העררים. מתווה חלופי עדיין לא פורסם, והערכאות המשפטיות אמנם פתוחות, אבל המפונים ממשיכים לחכות להכרעה.