בכל שנה הצרכן הישראלי מתכונן לינואר כאילו מדובר רק בשינוי ספרתי על לוח השנה, אבל בענפי הקמעונאות והצריכה, המעבר לשנתון חדש אינו רק טכני, הוא פסיכולוגי. רשתות, ספקים ויצרנים נערכים אליו חודשים מראש, בעוד שמשקי הבית מגלים את ההשלכות רק כשכרטיס האשראי מתחיל להיחנק.
2026 צפויה להמשיך מגמה שמאפיינת את השוק המקומי בשנים האחרונות: עליית מחירים רוחבית, אך לא אחידה, תלויה בסגמנט, במבצעים, ביבוא, בעלויות תפעול, ובכוח התחרות של כל רשת ומותג על המדף.
הבשורה הפחות מדוברת, ודווקא החשובה ביותר, מגיעה מהקשר בין שכר לבין עלות המחיה. בעוד שמדד המחירים הרשמי מצביע על תמונה יחסית מתונה, בשטח, המזון ומוצרי הצריכה הבסיסיים מתייקרים בקצב גבוה יותר מהאינפלציה הכללית, וחלק מההתייקרויות כלל לא מופיעות בכותרות, הן מגיעות דרך דמי שירות, משלוחים, הקטנת כמות, או שדרוגים כפויים למוצרי פרימיום.
לפי ניתוח תחזית שערך המכון לחקר הקמעונאות, בשנת 2026 ימשיך סל ההוצאות של משק בית ממוצע להתייקר בטווח שבין 4 אחוזים ל-7 אחוזים לעומת 2025, כאשר סעיפי המזון והצריכה עשויים לעלות גם מעבר לכך בחלק מהקטגוריות.
מה יקרה לשכר שלנו ב-2026?
נכון להיום, השכר הממוצע במשק נע סביב 13,620-13,733 שקלים לחודש, מגמה שמראה עלייה שנתית יציבה אך מתונה. בשנת 2026, בהנחה שהמשק לא יחווה זעזועי אינפלציה חריגים, ניתן להעריך עלייה נומינלית של 3 אחוזים עד 5 אחוזים בשכר הממוצע, כלומר טווח שנע בין 14,030-14,420 שקלים.
זו עלייה שמייצרת אופטימיות, אבל אינה מספיקה כדי לנצח את עליות המחירים בקטגוריות הקשיחות. שכר המינימום, שעודכן באפריל 2025 ל-6,247.67 שקלים לחודש ו-34.32 שקלים לשעה, צפוי להתעדכן ענפית בתחומים מסוימים, אך טרם נחקק עדכון רוחבי רשמי חדש לכלל המשק. המשמעות היא שעד שיוכרז עדכון כולל, בסיס השכר של עובדים רבים נשאר בנקודת המוצא, בזמן שההוצאות מטפסות.
סל ההתייקרויות ב-2026 לפי סגמנטים
- מזון בסיס ומוצרי יסוד: לחם, אורז, פסטה, שמנים, קמח, סוכר, מלח, קטניות, דגנים. עלייה צפויה: 4 אחוזים עד 6 אחוזים. טריגרים: עלויות ייצור מקומיות, ירידה בעוצמת מבצעים מצד ספקים, ועלייה בביקוש למוצרים בריאים יותר ויקרים יותר.
- מוצרי חלב, גבינות, יוגורטים: עלייה צפויה: 6 אחוזים עד 9 אחוזים. טריגרים: ריכוזיות גבוהה, ביקוש קשיח, ימי שחיטה/ייצור מוגבלים, ותחרות חלשה במוצרים עם נאמנות גבוהה למותג.
- בשר, עוף, דגים: עלייה צפויה: 7 אחוזים עד 12 אחוזים. טריגרים: עלויות שרשרת קירור, הגבלות יבוא בין מדינות, עליית תעריפי הובלה קרה, חסמי הכשרות והשחיטה והסטת הצרכן למוצרי בשר יקרים יותר באמצעות מדף.
- פירות וירקות טריים: עלייה צפויה: 3 אחוזים עד 6 אחוזים. טריגרים: תלות עונתית, עלויות לוגיסטיקה, אך עדיין מושפעים מאוד מתחרות אזורית וממצב היבול.
- טואלטיקה, ניקיון, היגיינה ומוצרי בית: שמפו, סבון, משחת שיניים, חומרי ניקוי, אבקות כביסה, מגבונים, נייר טואלט. עלייה צפויה: 5 אחוזים עד 8 אחוזים. טריגרים: שדרוגי אריזות, שינוי כמות, מיקום מדף, ותחרות מול יבוא מקביל.
- חיתולים, מזון לתינוקות, מוצרי Baby Care: עלייה צפויה: 6 אחוזים עד 10 אחוזים. טריגרים: ביקוש שאינו אלסטי, מעבר למוצרי "אקסטרה" ו"פרוטקשן", ותלות ביבוא.
- משקאות קלים, מיצים, חטיפים ומתוקים: עלייה צפויה: 5 אחוזים עד 11 אחוזים. טריגרים: נאמנות מותג גבוהה, ומעבר צרכנים למוצרים יקרים יותר בתקופות חג ואירועים.
הוצאות משק בית: הקפיצה הגדולה
משק בית ישראלי ממוצע בגודל 3.8 נפשות מוציא בשנה על מזון וצריכה שוטפת סכום שמוערך סביב 42 אלף עד 55 אלף שקלים, תלוי הרגלי קנייה, רשת, מותגים ושירותים משלימים.
בשנת 2026, לפי ניתוח המכון, ההוצאה הזו עשויה לגדול ב-2,000 עד 4,000 שקלים נוספים לשנה, ולעתים אף מעבר לכך, כתלות בתמהיל הקטגוריות. זו אינה קפיצה אחת, אלא שחיקה מתמשכת: עוד 40 עד 120 שקלים לחודש, שפתאום הופכים ל-1,500 עד 2,500 שקלים בשנה.
איך באמת מתמודדים? חמישה כללים
- מדידת מחיר יחידה: לא להסתכל על מבצע, אלא על מחיר ל-100 גרם, ליטר או יחידה.
- פיצול קנייה בין רשתות: לקנות בשר, עוף וגבינות במקום תחרותי אחד, ואת שאר הסל במקום אחר שמציע מחירי ליבה זולים יותר.
- שימוש חכם במותג פרטי וביבוא מקביל: לא כפשרה, אלא ככלי תחרות שמפחית את העלייה בפועל.
- קניית ליבה פעם בחודש במחיר קבוע: לקבע 25-35 מוצרים שאסור שיתייקרו בלי שתדעו, ולעקוב רק אחריהם.
- הימנעות מקניית חירום: משלוחים, אוכל מוכן, קופה אקספרס - כל אלה מתייקרים יותר ממוצרים בחנות כי הם כוללים שירות.
הקרב כבר התחיל
2026 לא תיזכר בהכרח כשנה עם עליות המחירים הכי חדות, אבל היא תירשם בדפי ההיסטוריה של הצרכנות הישראלית כשנה שבה הפער בין השכר לבין המדף נעשה ברור יותר. הצרכן אינו צריך להשתנות, הוא צריך כלים מדויקים יותר למדוד את המציאות.
כל עוד המדד הרשמי ימשיך להציג ממוצע, ולא את הפגיעה בתתי-קטגוריות, האחריות נופלת על כל בית לנהל "מדד משפחתי" משלו.
המכון לחקר הקמעונאות מזהה שהשנה הקרובה תהיה שנה שבה ההיגיון ינצח רק את מי שיעקוב, ימדוד ויפצל נכון את הקניות, ויוותר על רכישות מבוססות רגש ושירות שאינו הכרחי. זהו הקרב האמיתי, והוא כבר התחיל דרך הארנק שלכם.