משפחות חיילים שהתאבדו בעקבות המלחמה, ונאבקות להכרה ביקיריהן כחללי צה"ל, הגישו היום (רביעי) בג"ץ באמצעות מכון ירושלים לצדק, ובשיתוף פורום יהלומי קרב ועמותת יהלומים לחיים, נגד שר הביטחון, הרמטכ"ל, יו"ר ועדת החוץ והביטחון וארגון נכי צה"ל.
העתירה הוגשה בעקבות מסקנות ועדת אלמוז, שקבעה כי חיילים שהתאבדו עקב מצוקה נפשית ופוסט טראומה הקשורה לשירות לא יוגדרו כחללי צה"ל, אלא כנספים בעקבות השירות, ללא קבורה צבאית מלאה ותחת מגבלת זמן.
בעתירה נטען כי מדובר בהחלטה אבסורדית, והעותרים מדגישים שאין הצדקה להבחנה בין פגיעה פיזית לפגיעה נפשית שנובעת ישירות מן השירות. "פגיעת נפש אינה שונה מפגיעה פיזית ישירה", נכתב.
מבחינת המשפחות, לסוגיית ההכרה יש גם מימד כלכלי כבד משקל. בעתירה נכתב כי ההחלטות הנוכחיות עלולות להשאיר משפחות עם נטל הולך וגובר, בלי הסעד המלא שהן מצפות לו מהמדינה ששלחה את יקיריהן לשדה הקרב.
המשפחות מתארות מציאות של התמודדות נפשית קשה לצד קריסה כלכלית. "מצבם הנפשי האישי והכלכלי בכי רע, וההסדרים הקיימים מותירים אותן ללא מענה מספק וללא תחושת גב מהמדינה, ההחלטות הקיימות יוצרות תחושה של הדרה ואי שוויון, התעמרות שנועדה אך ורק לסתום פיות ולזרות מלח על פצעי המשפחה", נכתב, תוך אזהרה מפני "אפליה שאין לה אח ורע בין דם לדם", בשל הסיווג של יקיריהם כנספים ולא כחללים.
העותרים מותחים ביקורת גם על מגבלת הזמן שנקבעה. לדבריהם, ההכרה רק עד שנתיים מסיום המלחמה אינה מתיישבת עם אופי הפגיעה. "תמוה מאוד כיצד נקבעה תקופת התיישנות כה קצרה", שכן פוסט טראומה יכולה להתפרץ ולהחריף גם שנים לאחר החשיפה לאירועים הטראומטיים.
לכן הן מבקשות שבית המשפט יעצור את יישום מסקנות הוועדה, יוציא צווי ביניים, ויורה למדינה לשוב ולבחון מחדש את הנושא, תוך שיתוף נציגי המשפחות והארגונים, ולהכיר בלוחמים שהתאבדו בעקבות השירות כחללי צה"ל, באופן מלא ושוויוני.
העותרים מבקשים מבג"ץ להכריע בסוגיה ולדרוש מהמדינה הכרה מלאה ושווה בין חיילים שנפלו בזמן שירותם הצבאי לאלו שהתאבדו עקב שירותם הצבאי, ולהכיר בבני משפחותיהם כמשפחות שכולות, מתוך הבנה שמדובר בחיילים שהתאבדו עקב טראומות וחוויות שעברו בעת שהגנו על המדינה ואזרחיה.
תום וסרשטיין, אחיו של לוחם המילואים רועי וסרשטיין ששם קץ לחייו בחודש יולי האחרון, כשהיה בין סבבי מילואים: "אחי שירת 300 ימי מילואים בסבבים ביחידת הפינוי הרפואית של חטיבה 401. במאי 2025 סיים את שירות המילואים וביולי נטל את חייו. משרד הבטחון בחן ומצא קשר ישיר בין התאבדותו של רועי לבין שירותו הצבאי ולכן רועי הוכר כחלל של משרד הבטחון ואנחנו מוכרים כמשפחה שכולה של משרד הבטחון. יחד עם זאת, רועי לא מוכר כחלל צה"ל על כל המשמעויות. הוא לא יונצח באנדרטאות, הוא לא נקבר בבית עלמין צבאי ואנחנו כמשפחה לא מוזמנים לטקסי יום הזיכרון הרשמיים של המדינה, אין לנו שום הכרה ממלכתית מהמדינה.
"רועי מסר את נפשו בקרב ולא היה מסוגל להמשיך לחיות עם המראות שראה בעת שירותו, ואותם חיילים שמסרו ועדיין מוסרים את נפשם כדי שאנחנו נוכל להרגיש בטוחים, צריכים לקבל את הכבוד הראוי והכרה מלאה בעת מצוקתם. ועדת אלמוז הוכרה בעקבות המקרה של אחי ליצור שינוי אך נשארנו באותה נקודה בדיוק של היעדר הכרה מלאה".
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה קשה ומחשבות אובדניות, אל תישארו לבד. עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילה חיים 24/7 באנונימיות ובאופן מיידי לכל מצוקה נפשית, לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 ובאתר ער"ן https://www.eran.org.il/ בצ'אט, וואטסאפ, פורום, מייל ומסרונים