בעוד שהעולם עוד מעכל את עצם ההכרזה הדרמטית של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מאתמול (שני) על הטלת מכס "מיידי" של 25% על כל מדינה המקיימת קשרי מסחר עם איראן, ישנה משמעות מסתמנת: פתיחת חזית נוספת במלחמת הסחר מול סין, שצפויה לראות את שיעורי המכס על סחורותיה מזנקים מרמה של 20% למינימום של 45%.
עבור בייג'ינג, המהלך הזה הוא הרבה יותר מאיום תיאורטי. נתוני המכס הסיני חושפים כי ב-11 החודשים הראשונים של שנת 2025 לבדה, ייצאה סין לאיראן סחורות בשווי של למעלה מ-6 מיליארד דולר. אולם הסיפור האמיתי מסתתר בשוק הנפט; למרות שסין אינה חושפת זאת רשמית, אנליסטים מעריכים כי היא חולשת על יותר מ-90% מסחר הנפט האיראני בשנים האחרונות. התגובה מהמזרח לא איחרה לבוא, כששגרירות סין בוושינגטון הבהירה כי היא "מתנגדת לסנקציות הבלתי חוקיות" ותנקוט בכל האמצעים כדי להגן על זכויותיה, תוך שהיא מזכירה לעולם "שבמלחמות סחר אין מנצחים".
למרות הנחרצות של טראמפ, שכינה את הצו "סופי וחלוט", הבית הלבן מותיר את השווקים בערפל כבד. נכון לעכשיו, אין הגדרה ברורה למה שנחשב כ"עשיית עסקים" עם איראן, מה שמעלה שאלות קשות לגבי הכללת שירותים בצו, והאופן שבו יושפעו שותפות סחר נוספות כמו הודו, טורקיה ואיחוד האמירויות.
הודו, שכבר ספגה לאחרונה מכסים של 50% על סחורותיה בשל רכישת נפט רוסי, מוצאת את עצמה כעת תחת איום כפול, כאשר טראמפ ממשיך להשתמש במכסים ככלי ענישה פוליטי לכל מי שאינו מיישר קו עם מדיניות החוץ שלו.
מעבר למתיחות מול בייג'ינג והאיומים בהתערבות צבאית לטובת המפגינים באיראן, המהלך כולו עומד כעת בפני קשיים משפטיים. טראמפ אמנם מסתמך על חוק סמכויות הכלכלה לשעת חירום (IEEPA) כדי לעקוף את הקונגרס, אך השימוש הבלתי שגרתי בחוק זה עומד למבחן גורלי בבית המשפט העליון.
פסיקה שצפויה להתקבל עוד החודש עשויה לא רק לשלול ממנו את הכוח להטיל מכסים ללא הגבלה, אלא גם לאלץ את ארצות הברית להחזיר סכום עתק של כ-130 מיליארד דולר שכבר נגבו מהכנסות המכסים.