הצרכן הישראלי עבר בעשור האחרון תהליך חינוכי עמוק. הוא למד להשוות מחירים, לעקוב אחרי מבצעים, להוריד אפליקציות, לפצל קניות, להחזיק מועדונים ולהתמקח. מדפי החלב, העוף והגבינה הפכו לזירת קרב צרכנית. הציבור עומד בתור כדי לחסוך 20 אגורות על גביע קוטג', ולעיתים מוכן לנסוע בין רשתות בשביל הפרש של שקלים בודדים.
אבל בזמן שכל תשומת הלב הצרכנית מופנית למדף, מתרחש מול העיניים מנגנון אחר לגמרי. שקט. עקבי. יקר. כזה שמגלגל אלפי שקלים בשנה מכל משק בית, בלי מחאה, בלי רעש ובלי מודעות. לא דרך חוק חדש, לא דרך מס מפורסם, אלא דרך הדלק שמניע את הכלכלה כולה: הסולר.
ביום רביעי האחרון יצאנו לבדיקה בסיסית בגדרה. המרחק בין התחנות: פחות מקילומטר וחצי. התנאים: אותו יום, אותו אזור, אותו סוג תדלוק. התוצאות היו קשות לעיכול:
הניסוי הפשוט והמספרים שקשה לעכל
בתחנת דור אלון, שירות עצמי, מחיר הסולר עמד על 9.65 שקלים לליטר.
בתחנה פרטית של סד"ש, במרחק 1.2 קילומטר בלבד, המחיר עמד על 7.00 שקלים לליטר.
פער של 2.65 שקלים לליטר.
נעשה את החשבון: במיכל ממוצע של 50 ליטר ברכב דיזל, ההפרש בתדלוק אחד הוא 132.5 שקלים. למי שמדלק פעמיים בשבוע, מדובר ב-1,060 שקלים בחודש, ומעל 12,700 שקלים בשנה.
האשליה הגדולה: "דלק זה דלק, בטח מפוקח"
במשך שנים הציבור חונך לכך שמחירי הדלק מפוקחים. יש מחיר מירבי לבנזין 95, יש עדכון חודשי ותחושה של סדר. מכאן נוצרה אשליה מסוכנת: אם הבנזין מפוקח, כנראה שגם שאר הדלקים.
אבל זה פשוט לא נכון. בנזין 95 מפוקח. סולר - לא. הסולר מתומחר בשוק חופשי כמעט לחלוטין. כל תחנה קובעת מחיר כרצונה. אין מחיר מירבי ואין שום חובה לשקיפות צרכנית אמיתית. התוצאה היא פערים של 20 עד 30 אחוזים בין תחנות, לעיתים באותו רחוב.
איך הגענו למצב הזה? בתחילת שנות האלפיים, הסולר היה הדלק של האנשים העובדים. זול מהבנזין ומתאים למשפחות שידעו לחשב הוצאות. ואז, בשקט, התחולל מהלך פיסקלי מתוחכם: בין השנים 2002 ל-2008 זינק מחיר הסולר לצרכן בכ-286 אחוזים (בעוד הבנזין עלה ב-78 אחוזים בלבד).
הזינוק הגיע ממס הבלו, שהועלה בהדרגה מרמה של 0.68 שקלים לליטר לרמה של כ-2.2 שקלים לליטר. כך בוטל היתרון היחסי של הסולר, ומה שהיה דלק עבודה הפך למקור הכנסה למדינה.
למה גם מי שאין לו דיזל משלם? סולר הוא דלק תשתיתי המניע את כל שרשרת האספקה: משאיות מזון, אוטובוסים, מוניות וציוד חקלאי. כל שקל שמתייקר בליטר סולר מתגלגל מיד למחירי המוצרים. עלייה של שקל במחיר הסולר מתורגמת לעלייה של אחוז עד שניים במחירי המזון במדף. זהו "מס שקט" שנגבה מכולנו בכל קנייה בסופר.
איך תשימו לזה סוף?
בניגוד למסים אחרים, כאן לצרכן יש כוח אמיתי:
- תחנות פרטיות: לרוב זולות ב-20 עד 30 אחוזים מהרשתות הגדולות.
- אזורי תעשייה: מציעים לרוב תמחור תחרותי בהרבה.
- סטייה מהמסלול: נסיעה של כמה קילומטרים נוספים יכולה לחסוך מעל 100 שקלים בתדלוק אחד.
- הסולר הוא שיעור היסטורי ביוקר מחיה שמטפס בלי רעש. בפעם הבאה שאתם עוצרים בתחנת דלק, תזכרו שזו לא פעולה טכנית, אלא החלטה כלכלית של מאות שקלים.