מגמת התחזקות השקל מול הדולר פוגשת את העלאת רף הפטור ממס על ייבוא אישי ושולחת את הצרכנים הישראלים לחגוג, בזמן שהיצואנים המקומיים מדממים שקלים ובוכים.
דולר אחד כבר עומד על 3.09 שקלים (בסוף יום המסחר ברביעי) ומתקרב לשפל ההיסטורי בו עמד המטבע האמריקאי מול זה הישראלי בתחילת נובמבר 2021 - אז נסחר בטווח של 3.07-3.10 שקלים.
חלקנו לא מרגישים את השינוי במאזן הכוחות הצרכני כתוצאה מהתחזקות השקל, אך הוא משפיע באופן ישיר על כיסי כלל הגורמים הכלכליים במדינה.
המרוויחים העיקריים משקל חזק הם הצרכנים והיבואנים הישראליים, שכוח הקנייה שלהם בחו"ל עולה ככל שהדולר יורד. זה האחרון ירד בכ-15.3% מאז תחילת 2025, ועבור משק בית ממוצע, לדוגמה, מדובר באפשרות רף ההוצאה באותו השיעור. מעין 'העלאת שכר' סמויה ממנה יכולה כל משפחה להנות, ובמיוחד בצל העלאת רף הפטור ממס בגין ייבוא אישי ל-150 דולר.
קבוצות המכירה ברשתות החברתיות אף החלו לשחק על המגמה, כדי לקדם מבצעים ורכישות קבוצתיות מאתרי מכירות בחו"ל דוגמת אמזון ועלי-אקספרס, ודוחפות מוצרי ביגוד, הנעלה, תחזוקה ואלקטרוניקה בתדירות גבוהה יותר תוך הדגשת רף הפטור.
זאת היות ושער דולר נמוך מוריד עבור הצרכנים הישראלים את מחיר המוצרים הסופי בשקלים ומאפשר להם, בפועל, לקנות יותר תחת רף הפטור החדש.
נציין כי חלק מהמוצרים הנמכרים עד לרף הפטור אינם מיוצרים בארץ אלא מיובאים, וכי במסגרת זו אותם יבואנים חותכים 'קופון' על תיווכם לצרכנים. העלאת רף הפטור לפיכך מנתבת את 'קופון' היבואנים ישירות אל כיס הצרכנים, שלעיתים יכול להסתכם גם במאות אחוזים.
חלק מהיבואנים אולי מזילים דמעות תנין, אך רובם מרוויחים מהיחלשות הדולר, שכן דולר חלש פירושו עלות פחותה בשקלים עבור מוצרי הצריכה וחומרי הגלם שהם מייבאים. היה מצופה לפיכך, כי במקום שהצרכנים המקומיים ירגישו בעליות מחירים - נצפה כולנו דווקא בירידות מחירים.
בנק ישראל ומשרד האוצר אף העריכו כי ייסוף השקל יגלגל הוזלות אל המדפים ויבלום את האינפלציה, שכן ישראל מייבאת חלק ניכר ממוצרי היסוד שלה.
בפועל, נזכיר, המחירים לצרכן נותרים קשיחים גם כאשר מתאפשרות הוזלות, וזאת בין היתר בשל מבנה השוק הריכוזי בישראל - כפי שעלה לא פעם בדו"חות מבקר המדינה ומשרד הכלכלה. זו גם אחת הסיבות לתמיכה הגבוהה לה זוכה החלטת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בהעלאת רף הפטור ממס על ייבוא אישי.
התחזקות השקל טובה גם לקופת המדינה על ידי הפחתת הנטל השקלי של החוב הממשלתי הנקוב במטבע חוץ, והשפעתו לחיוב על יחס החוב-תוצר של ישראל, שעלה לכ-68.6% בסוף שנת 2025 בעקבות צרכי מימון המלחמה.
הגירעון המסחרי של ישראל נתרם גם הוא, לאחר שעלה בשנת 2025 ל-133.1 מיליארד שקל לעומת 126.9 מיליארד שקל בשנה הקודמת. הפחתה בעלויות ייבוא הרי תורמות לירידת ערך הייבוא, וגירעון מסחרי נוצר כאשר ערך הייבוא למדינה עולה על ערך הייצוא שלה.
לשינויים בערך המטבע עם זאת יש גם נפגעים דוגמת מנועי הצמיחה של המשק הישראלי - התעשייה המסורתית וענף ההייטק, שהם עיקר לב הייצוא הישראלי, שבשנת 2025 סיכם שיא של כ-160 מיליארד דולר.
הסיבה להיותם בצידו השני של ציר התחזקות השקל היא ייצור מוצריהם בשקלים, בעוד הכנסותיהם מתבטאות על פי שערי החליפין אל מול מטבעות המדינות להם מכרו מרכולתם. היחלשות המטבע המתקבל לפיכך, מצמצמת את כמות השקלים שהם מקבלים בגין המוצרים בעוד הוצאותיהם השקליות נשארות זהות.
מכון היצוא והתאחדות התעשיינים לדוגמה מתריעים כי התמשכות המגמה עלולה להוביל להעתקת קווי ייצור לחו"ל. במיוחד בענפים פגיעים כדוגמת ענפי הטכנולוגיה, שעיקר הוצאתם היא על שכר כוח האדם והם מהווים כמחצית מהייצוא הישראלי.
תיקי ההשקעות והחיסכון של הציבור הישראלי נפגעים גם הם כתוצאה מהיחלשות הדולר, וזאת בשל חשיפתם הגבוהה לשווקי חו"ל - ובעיקר לארה"ב. דולר חלש מתורגם לירידה בתשואת תיקי ההשקעות והחיסכון הישראליים שנותבו בין היתר לבורסות האמריקאיות.
לאור כל האמור, יש המוצאים בירידת שער הדולר פרדוקס עבור המשק הישראלי, שכן מצד אחד היא מעידה על כלכלה חזקה המגדילה את כוח הקנייה, אך מנגד מהווה משקולת על כושר התחרות של התעשייה המקומית בשוק הגלובלי ובך לוחצת על כוח הקנייה מצידו השני דרך שכר העובדים.
העיניים נשואות כיום יותר מתמיד אל עבר בנק ישראל בתהייה אם יאפשר לכוחות השוק להכתיב את נקודת שיווי המשקל החדשה, או יתערב על ידי רכישת מט"ח כדי למנוע המשך שחיקת הכנסות ורווחי היצואנים.