קמפיין בחירות בכוס חלב: הניסיון הנואש של סמוטריץ' לצלוח את אחוז החסימה

אני רק שאלה: כמה חלב שמתם בקפה של הבוקר? אם עניתם משהו כמו "מי בכלל שותה חלב? אני רק שיבולת/סויה/שקדים", אתם רשאים לעבור הלאה: כלומר, אתם שמאלנים שמעדיפי סויה על ציונות דתית, חושבים שאפשר לחלוב שקדים ולעשות שלום עם ערבים - וממילא לא תסייעו לסמוטריץ' לעבור את אחוז החסימה, הסיבה היחידה ל"רפורמת החלב" המפורסמת.

למה אני נמנע כבר בפתיח מהתייחסות עניינית לרפורמה המוצעת? כי למרות שרפורמה במשק החלב, כמו גם בכלל החקלאות הישראלית היא צו השעה, אין לה דבר וחצי דבר עם היוזמה של שר האוצר.

זו באה לעולם רק כדי לנסות ולהציל מקו השער קמפיין שתוצאות חלשות שלו עלולות להפוך את הרפורמיסט הדגול משר חשוב בממשלת ישראל למובטל.

רוצה לומר: הגם שרפורמה במשק החלב נדרשת, אין לה קשר ליוזמה המפוקפקת של סמוטריץ'. ממש כמו שליוזמת "אובר" של מירי רגב אין שום קשר לעידוד התחבורה הציבורית בישראל, ממש כמו שקווי הרכבת לאילת וקריית שמונה פועלים כבר משהו כמו 15-20 שנה, אבל רק בהבטחות הסרק של בנימין נתניהו ערב הבחירות.

ערב בחירות מבינים שרים כושלים, שמעט מדי נעשה במשמרת שלהם, שהם צריכים משהו להיאחז בו, איזה דגל לנופף בו כדי להמתיק את טעם הכישלון, אולי אפילו להראות הצלחה נקודתית.

אז אצל ניר ברקת זה "הסל של המדינה" (עם ביסלי, במבה ושלושה סוגי בירה. אולי זה אומר שהוא לפחות מבין שהיחידים פה שעוד נשאר להם תיאבון מוכרחים להיות במאנץ'), אצל מירי רגב זה "אובר", אצל סמוטריץ' זו רפורמת החלב.

בואו נירגע לרגע עם כוס קפה שנמזגה לתוכה כמות נדיבה של חלב, אולי אפילו נמרח לעצמנו פרוסת חלה (סוף השבוע כבר כאן!) בקוטג' ונדבר על שוק החלב בישראל.

דמיינו לעצמכם שעשיתם אקזיט נאה או שדודה עשירה שלא ידעתם על קיומה הורישה לכם את כל רכושה, אבל מאחר שאתם אנשים ערכיים, לא בזבזתם את הכסף על פנטהאוז מנקר עיניים או רכב יוקרה, אלא הגשמתם חלום ורכשתם לעצמכם חווה חקלאית.

עכשיו נניח שהחלטתם להקים בה פרויקט תיירותי קטן שכולל כמה צימרים, שייחודם הוא קיום על תוצרת חקלאית מקומית - ונניח שלשם כך הקמתם, לצד גן ירק, בוסתן ולול תרנגולות, גם רפת קטנה, שתספק את תצרוכת החלב של האורחים.

אופס, אתם עבריינים. כי במדינת ישראל אסור לחלוב אפילו פרה משלך וללגום את החלב הטרי מבלי שתהיה מוכרח למכור אותו קודם כל לאחת המחלבות המורשות - לקנות אותו ממנה (בתוספת פער תיווך שמנמן) - ורק אז יהיה מותר לך למזוג אותו לכוסך. יפה, נכון?

מדובר כמובן בהגזמה: סביר להניח שאיש לא יבוא לעצור אותך על כוס חלב, אבל אם תנסו להקים מחלבה עצמאית קטנה. תגלו מיד שהסתבכתם עם מנגנון שאיש אינו יכול לפרק: שקובע מכסות ייצור, שולט במחירים ומווסת את השוק לפי צרכיו ולא לטובת אזרחי מדינת ישראל.

נחזור לסמוטריץ' שנאבק להשאיר את קצה חוטמו מעל אחוז החסימה: לכאורה הוא בחר את הקרב שלו בחוכמה.

למה? כי כל אזרח ישראלי שפוי שלא קונה את הקשקוש על "ביטחון תזונתי" מבין שהדרך להפחתת יוקר המחיה על תוצרת חקלאית עוברת בביטול של מכסי מגן (נבהיר: בד בבד עם סובסידיות ישירות לחקלאים שיבטיחו שמירה על חקלאות ישראלית תחרותית ובת קיימא, לא ניכנס לזה עכשיו).

יתרה מזאת: הנושא הזה מחשק קצת גורמים אופוזיציוניים שתמכו בעבר ברפורמות דומות, למשל מישראל ביתנו, יש עתיד ועוד.

אז למה לכאורה? כי סמוטריץ', שכנראה לא מסוגל לחשוב עד הסוף על ההשלכות של רעיונותיו ההזויים, היה מוכרח לדעת שהוא יוכל להניח את אבן הפינה לשכונה הדתית-לאומית "סביוני עזה" שתוקם על חורבות ג'באליה, לפני שיזכה לניצחון על שני הגופים היחידים שמדינת ישראל לא יכולה להכריע: הסתדרות המורים והלובי החקלאי.

מדובר כמובן בעוד הגזמה לצורך הבהרת הנקודה, והנקודה היא שכדי לבצע רפורמה יסודית בחקלאות (כולל כמובן במשק החלב), אי אפשר לירות מהמותן. נדרשת תכנית סדורה שזוכה לגב חזק, שהוא הדבר האחרון שממשלה יכולה להעניק בשנת בחירות.

תתפלאו, אבל הייתה יוזמה רצינית שכזאת בכנסת הקודמת. השר עודד פורר (ישראל ביתנו), שלשם שינוי התנהג כמו שר החקלאות של מדינת ישראל ולא כשר החקלאים, הגה רפורמה בחקלאות, שלו הייתה מצליחה, הייתה מנגישה את התוצרים החקלאים לכיס הישראלי (כלומר, היינו אוכלים בריא יותר ובמחירים שפויים).

לא זו בלבד, אלא שהתכנית ההיא כללה גם מעבר לשיטה של סובסידיות ישירות לחקלאים, דבר שהיה עוזר לייעל את המערכת מבלי לחסל את החקלאות, כמו שהפחידו מתנגדיה הממומנים היטב.

ארגוני החקלאים, או שמא מוטב לכנותם בשמם הראוי: ארגוני הספסרות בתוצרת חקלאית, נעמדו על הרגליים האחוריות, רק שפורר לא נבהל. היה לו שר אוצר נחוש כאביגדור ליברמן, שמפלגתו החזיקה גם בראשות ועדת הכספים.

לרגע קסום (וקצר מדי) היה נדמה שזה מצליח, שהביצים של ליברמן גדולות יותר מאלה של מועצת הלול. רק שאז נפלה הממשלה אחרי פחות משנה וחצי של כהונה, הרפורמה נבלמה - ובסופו של דבר גם נגנזה על ידי אחד משרי החקלאות הפחדניים ביותר שהיו כאן אי פעם, אבי דיכטר (שהתעקש להוסיף לשם המשרד איזה קשקוש על ביטחון).

הגיע הזמן לפרק גם את הטיעון הזה: אירועי 7 באוקטובר אכן המחישו ביתר שאת עד כמה חשובה עצמאותה החקלאית של ישראל. העניין הוא שממש כמו שמערכת החינוך לא תיוושע בידי ארגוני מורים שבולמים רפורמות ומטפחים מורים "בינוניים" לפי ותק ולא לפי הישגים, כך גם החקלאות הישראלית לא תיוושע בידי ספסרים.

ביטחון תזונתי הוא אכן יעד חשוב, אבל הוא יכול להיבנות גם (למשל) מגיוון של מקורות הייבוא ופיתוח של תוצרת חקלאית מקומית שאינה זקוקה למכסות שקובעים מתווכים כדי להיות רווחית.

אז למה סמוטריץ' לא יזיז את המלחמה ביוקר המחיה אפילו במילימטר, למרות שעשה לכאורה צעד בכיוון הנכון? כי זה כמו להניח שאפשר למוטט את חמאס במבצע של שבוע או חודש (כמו שטעו ממשלות ישראל לחשוב פעם אחר פעם במשך יותר מדי שנים), או כמו לחשוב שאפשר לפרק את המשטר באיראן בהפצצה מן האוויר (כמו שטעה לחשוב נשיא אמריקאי שלא טרח אפילו ללמוד את הנושא - ושלח עשרות אלפי צעירים איראנים אל מותם בהפגנות-סרק).

רפורמה במשק החלב, כחלק מרפורמה חקלאית מקיפה, היא נדרשת וחיונית, אפילו קריטית, אבל דווקא משום כך אין די בגימיק של ערב בחירות, כמו הרכבת לאילת, כדי לבצע אותה כהלכה, מבלי להשמיד את משק החלב בישראל.

כדי שלא להוציא את סמוטריץ' (שעלול בכל רגע להניח, בצדק אגב, שמה כבר יש לו להפסיד ועדיף לו לפרק את הממשלה על נושא חוק הגיוס למשל) מובס לגמרי, החליטו להעביר את היוזמה שלו לבחינה של ועדה... הוועדה היא לכאורה אוהדת, אבל ייעודה הוא למשוך זמן, לקבור את היוזמה בלי שסמוטריץ' ייאלץ להתקפל.

השורה התחתונה היא ששוב הפסדנו: אזרחי ישראל לא יזכו ליהנות ממוצרי חלב מוזלים באדיבות סמוטריץ', ממש כשם שלא יוכלו להזמין את ה"אובר" של רגב, שייקח אותם לתחנת סבידור כדי לנסוע ברכבת של נתניהו לאילת, ממש כשם שלא ירכשו לעולם את הסל המוזל של ברקת בסופרמרקט.

הכל דיבורים, הכל הבטחות סרק, הכל קשקושים של ערב בחירות, אבל אל תבכו - הרי ידוע הוא שלא בוכים על חלב שנשפך.