מאחורי הקלפים: המילואימניק שהפך התרסקות אישית למשחק קורע מצחוק

יש רעיונות שנולדים בחדרי ישיבות מפוארים, מול לוח מחיק ומצגת נוצצת. ויש רעיונות שנולדים במקום אחר לגמרי: באמצע משמרת במילואים, בין ציוד, עייפות ושיחה קצרה של "יאללה, חייבים משהו שינקה את הראש".

ככה, בתחילת המלחמה, באחד מסופי השבוע המתישים, נולד "דונקי" - משחק קלפים ישראלי עם חוקים שאפשר לקלוט תוך דקה, אבל כזה שמצליח להפוך כל ערב ביתי לתחרות משפחתית מלאה בצחוק, באדרנלין ובקטעים של "רגע, מה עשית לי עכשיו?!".

מאחורי הקלפים עומד מייקל ברג, עורך דין שבמשך שנים ידע שהוא הרבה יותר מזה. "מאז ומעולם הייתי יזם", הוא אומר בפשטות שמסתירה מאחוריה שנים של ניסיונות, נפילות וקימות. ואז הגיע המשבר שכמעט שבר אותו: לפני כמה שנים משפחתו נפלה קורבן להונאה משמעותית. לא רק כסף נעלם - גם האמון נסדק. "שילמתי מחירים כבדים בדרך", הוא אומר, "ובמקביל כל הזמן ניסיתי להחזיק באמונה שיש באנשים טוב - גם כשהמציאות לא הצדיקה את זה".

פתאום הוא מצא את עצמו מתחיל מאפס. סוגר סטארטאפ שבנה, ועובר לעבוד כשכיר רק כדי לשרוד. ובדיוק ברגע הזה של חושך, הגיח חמור קטן ועקשן ששינה את כל הכיוון.

"דונקי הוא בהרבה מובנים אני", מייקל מספר. "חמור שלא משנה מה קורה לו קם וממשיך הלאה. דמות קומית שעושה גם טעויות בדרך, בדיוק כמו שכל אחד מאיתנו עושה".

הדמות הזו התחילה כחפיסת קלפים פשוטה שנועדה בעיקר לשחרר לחץ. אבל מהר מאוד היא הפכה למשהו רחב יותר: משחק שמייצר חיבור בין אנשים - במשפחה, בין חברים, וגם במפגשים שלא תוכננו מראש.

הכל התחיל בסוף שבוע ספציפי במילואים. חבר אמר לו כמעט כלאחר יד: "תקשיב, אולי כדאי שתייצר את זה בצורה רצינית, ומשם פשוט התחלתי לעשות", הוא מסביר. "הפסקתי לדבר על 'יום אחד' והתחלתי לממש".

מייקל עיצב את הקלפים, פיתח את הדמויות, ניסח את חוקי המשחק, ובנה גרסה ראשונה בלי לחכות לתנאים מושלמים. "לפעמים צריך קודם כל להוציא משהו לעולם, ורק אחר כך ללטש", הוא אומר. "שתיתי קפה שחור, בהיתי בתקרה ואמרתי: 'תעשה מה שאתה רוצה - אני נכנע'. זה לא היה סוף הוליוודי. זה לא 'מכאן הכל הסתדר'. אבל משהו שם התחיל לזוז".

הניסיון הראשון להרים את המשחק לא היה מושלם, והדברים לא התרוממו ביום אחד. השלב הראשון היה גיוס המונים: "עלינו עם זה, והיינו מופתעים באמת מהכמות ומהעוצמה של התמיכה", הוא אומר. "זה היה הרגע שבו הבנתי שזה לא רק משהו שמצחיק את החברים שלי, אנשים רוצים את זה אצלם".

לאחר מכן הגיעו אירועים שהפכו את "דונקי" ממיזם קטן למוצר שמתחיל להתגלגל במסלול מסחרי: השתתפות ביריד של חברת תרופות גדולה, ובהמשך הזמנות מוועדי עובדים שונים שבחרו במשחק כמתנה לחג. במקביל, הוא מספר, הציבור הדתי התחבר במיוחד. "פתאום אתה שומע שזה עובר ממשפחה למשפחה, בקהילות שונות, ומקבל חיים משלו".

והחלק המפתיע ביותר? "מצאתי את עצמי מקבל מיילים של יזמים שרוצים להוציא משחק משלהם", הוא אומר. "אנשים מבקשים עצות, שואלים על ייצור, על הפצה. וגם שולחים רעיונות להמשכים, הרחבות ודמויות חדשות. כולם מבינים שהגיבור של הסיפור הוא 'דונקי' - ויש עוד לאן לקחת אותו".

"דונקי" הוא משחק קלפים מהיר שמבוסס על עיקרון פשוט: השחקנים מניחים קלפים בערימה במרכז השולחן. בכל תור צריך להניח קלף שווה או גבוה מהקלף האחרון שנזרק. מי שלא יכול שולף קלף חדש. המטרה: להיפטר מכל הקלפים. מי שנשאר אחרון עם קלפים ביד מוכרז כ"דונקי".

החפיסה עצמה ממוספרת, והמספרים מסומנים בצבעים שמייצרים שפה ויזואלית נוחה (מצבעים קרים לצבעים חמים), כך שגם ילדים קולטים מהר מה קורה על השולחן. אבל מעבר לקלפים הרגילים, יש קלפים מיוחדים שמכניסים למשחק טוויסטים הומוריסטיים ואסטרטגיים: דמויות שמשנות כיוון, מקפיאות מהלך, מאפסות חוקיות, או "זורקות" אותך למצב לא צפוי.

"זה משחק שמתחיל מהר", מסכם מייקל, "אבל כדי לנצח צריך ללמוד מתי לשמור קלף, מתי להקריב, ומתי להכאיב למישהו אחר - במובן הכי מצחיק של המילה".

את המשחק ניתן לרכוש באתר הרשמי.

אחרי הגרסה הראשונה הגיע שלב שכל יזם מכיר: לחדד, לאזן, לשפר. "מה שעובד צריך שדרוג, ומה שמבלבל צריך דיוק", הוא אומר.

כך נולדה "סופר דונקי" - גרסה עם יותר תוכן, יותר אפשרויות משחק. גם החומר והתחושה ביד קיבלו תשומת לב גדולה: קלפים איכותיים יותר, ערבוב נוח יותר, ועמידות גבוהה לאורך זמן. "היה לנו חשוב לבצע בדיקות בטיחות ולהשתמש בחומרים מאושרים", הוא מדגיש, "כדי שהמשחק יתאים לכל בית, גם כשהילדים משחקים".

במהלך השנה האחרונה "דונקי" נכנס לעשרות אלפי בתים בישראל. בשלב מסוים הוא גם "נסע" החוצה: נוצרה גרסה באנגלית שהגיעה לביקור בארה"ב, כחלק מניסיון לבדוק את הקהל הבינלאומי. במקביל, המשחק הפך גם למותג רשום - צעד שמסמן מעבר מעוד רעיון יצירתי למוצר שמקבל תשתית עסקית ומיתוגית לטווח ארוך.