כשהדולר שבר את רף ה־3.10 שקלים, יצואנים מכל רחבי הארץ ומכל הסקטורים מתמודדים עם אותה שאלה: איך נשרוד את זה? אבל שער הדולר הנמוך הוא רק קצה הקרחון. הוא מגיע אחרי שנתיים של מלחמה, שבהן היצואן הישראלי נדרש להיות "סופרמן" ולהישאר עם הראש מעל למים: לייצר תחת אש, לשנע סחורות בדרכים עוקפות חרם ולהתמודד עם מחסור אקוטי בעובדים.
היקף היצוא אומנם לא קרס באופן דרמטי - אבל מאחורי ההישרדות הזאת עומד מאמץ אנושי עצום. ובחו"ל? דלתות שנטרקו, לקוחות שנרתעו, סנטימנט עוין בשווקים המרכזיים שלנו באירופה ובארה"ב ותיירים שעדיין חוששים להגיע. היצואנים לא התלוננו. הם הבינו את גודל השעה ונכנסו מתחת לאלונקה. אבל היום, כשסוף־סוף הגיעה הרגיעה ונדמה שאפשר היה לנשום - מגיעה דווקא המכה הכי לא צפויה: שער החליפין. אחרי שנתיים של שחיקת רזרבות האלונקה מאיימת לקרוס.
במבט שטחי 2025 היא שנת שיא. על פי נתוני מכון היצוא, סך היצוא הישראלי הגיע ל־155 מיליארד דולר. ההייטק לבדו שבר שיאים עם יצוא של כ־90 מיליארד דולר (כ־60% מסך היצוא), ההייטק הישראלי רשם שנת אקזיטים היסטורית בהיקף של כ־80 מיליארד דולר, בהובלת עסקאות ענק כמו Wiz, CyberArk ו־155 עסקאות נוספות.
אלה נתונים שאפשר להתגאות בהם, אבל הם מסתירים "כלכלה דואלית" מסוכנת. בעוד יצוא שירותי התוכנה, הסייבר והיצוא הביטחוני חסינים באופן יחסי, התעשייה היצרנית נחנקת. נתוני הלמ"ס מראים סטגנציה ביצוא התעשייתי והריכוזיות הולכת ומחריפה: חמשת היצואנים הגדולים אחראים כיום לכרבע מסך היצוא התעשייתי, לעומת 20% בלבד בשנת 2020. אם אחד מהם נופל, כולנו בבעיה.
כל שינוי לרעה בתנאים התחרותיים משפיע לאורך כל שרשרת הערך - על כלל היצואנים, וקל וחומר על התעשייה היצרנית. בשער של 3.09, יצואן שמוכר בחו"ל ומשלם משכורות וארנונה בשקלים מתחיל את החודש במינוס ריאלי של כ־5%. לאורך זמן הרווחיות נשחקת עד שהיא נעלמת, ולקוח בחו"ל שעובר לספק מתחרה בגלל שהיצואן הישראלי נאלץ להעלות מחירים - לא יחזור במהרה. אובדן שווקים הוא נזק ארוך טווח.
אוכלים את זרעי העתיד
מי שחושב שההייטק חסין, טועה. דוחות הלמ"ס וגופי מחקר נוספים שפורסמו לאחרונה חושפים נתונים מדירי שינה: משנת 2023 נוסדו בישראל כ־750 סטארטאפים בלבד מדי שנה - נמוך ב־35% מממוצע העשור הקודם. 57% מהחברות שנפתחו בעשור האחרון כבר נסגרו ומשרות המו"פ ירדו ב־6.5% בשנה החולפת.
המשמעות ברורה: השקל החזק והעלויות הגבוהות דוחפים יזמים לפתוח חברות ישר בדלאוור במקום בישראל. אנחנו חוגגים את האקזיטים של העבר, אבל שורפים את המטע של העתיד. אם לא נפעל עכשיו, פשוט לא יהיו כאן חברות שיצמחו ויובילו את המשק. זהו לא זמן ל"עסקים כרגיל".
אין לנו ציפיה שבנק ישראל יקבע שער מלאכותי, ואנו מאמינים כי לבנק יש את הכלים הטובים ביותר לסייע תוך שמירה על יציבות המחירים. אני קורא מכאן לממשלת ישראל, לנגיד בנק ישראל ולנשיא התאחדות התעשיינים להקים באופן מיידי שולחן עגול לחירום ביצוא.
עליהם לפעול בשלושה מישורים:
רשת ביטחון דולרית: המדינה חייבת לספק כלי גידור מסובסדים ליצואנים קטנים ובינוניים. לא ייתכן שהצלחת הסייבר תהפוך לחבל התלייה של מפעל המתכת בשדרות.
הורדת משקולות: הקפאה מיידית של מחוללי האינפלציה הממשלתיים (ארנונה, חשמל) והסרת חסמי רגולציה. הממשלה לא יכולה להמשיך להכביד יד כשהתעשייה נאבקת על חייה.
החוסן של הכלכלה הישראלית הוכח במלחמה האחרונה מעל ומעבר לכל דמיון. כעת, כשאנו בונים את הכלכלה מחדש, אסור לנו לתת ליצוא, האחראי המרכזי למטבע הזר שנכנס למדינה - לדמם דווקא בעת רגיעה. היצואנים הישראלים הוכיחו שהם יודעים לנצח טילים, חרמות ומשברים עולמיים. אל תתנו לשער המטבע להיות הקש ששובר אותם. בואו נציל את מנועי הצמיחה שלנו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
הכותב הוא ראש מכון היצוא