בצלאל סמוטריץ' סבור שהצבא אינו מקום לנשים. זכותו. להגנת סמוטריץ' אפשר לומר שהוא גם לא חושב שהצבא הוא בדיוק מקום לגברים. עובדה: הוא דחה את גיוסו לצה"ל שוב ושוב, עד שרק בשנתו ה-29, שירת שירות מקוצר של שנה וארבעה חודשים, שמונה חודשים פחות משירות חיילות - כך שאולי הוא לא מת על הצבא באופן כללי, לכו תדעו.
יכול להיות גם שסמוטריץ' חושב שהצבא בכלל, בסדיר ובמילואים, הוא מקום לפראיירים גמורים. אחרת איך אפשר להסביר שהוא נותן את ידו להגדלה דרמטית, של מיליארדי שקלים, בסכומים הניתנים למי שמצהירים "נמות ולא נתגייס", אלה שרואים בציבור שאת שמו ניכס (די בחוצפה) הציונות הדתית, בבחינת כופרים הגרועים יותר מחילוניים גמורים.
אז על היחס של שר האוצר של מדינת ישראל לצה"ל, אפשר רק להקיש ממעשיו ודבריו, אבל בצד השני של המשוואה נמצאות הנשים, שהממשלה שסמוטריץ' חבר בה עושה ככל שביכולתה כדי להסיג את מעמדן לאחור.
לא שבשנים של ממשלות אחרות, עד כמה שכבר היו כאלה בישראל, שרר פה שוויון מגדרי מלא - רחוק מכך: גברים השתכרו (על אותו תפקיד) יותר מנשים, תפסו יותר משרות ניהול, כל היחידות המיוחדות של צה"ל היו פתוחות בפניהם (מה שלא אחת משמש קרש קפיצה לתפקידי מפתח באזרחות) ועוד.
רק שאת כל אלה אפשר היה לפטור במילה אחת: "תהליך". כלומר, שוויון הזדמנויות מלא לא התקיים, אבל כמעט כל אישה שהייתה שמה את עצמה על הרצף שבין סבתה לנכדתה, יכלה לראות עד כמה הוטב מצבן של הנשים (נחמה פורתא למי שסבלה מאפליה, אבל נתון מעודד בראי הדורות).
אידיאולוגיה מדכאת
שוביניזם אינו נחלת הציבור הדתי או הימני, למרבה הצער יש מהם גם רבים במרכז ובשמאל, אבל בעוד שאצל האחרונים חל תהליך מבורך של התמתנות, הרי שאצל הראשונים חל תהליך רגרסיבי: דיכוי נשים הפך ממאפיין נסתר למשנה אידיאולוגית.
מספר הדירקטוריות בחברות הציבוריות פחת, כך גם מספרן של מנכ"ליות במשרדי הממשלה והוא הדין ביחס למספר השרות שסביב שולחן הממשלה (שלא היה רב מלכתחילה).
תהליכים מבורכים של שילוב נשים ביחידות השדה בצה"ל, הגם שרובם נחל ההצלחה, נבלמו בלחץ הדרך הפוליטי שאפילו לא ניסה להסתיר את כוונותיו, את העובדה שהמניע אינו מבצעי אלא אידיאולוגי.
משך השירות הצבאי ומידת קרביותו אינן מקנות זכויות יתר לאיש, אבל תודו שמצחיק לשמוע את הפקיד הג'ובניק ששירת שירות מקוצר, מדבר בגנות נשים שתרמו הרבה יותר ממנו רק מפני שבגיל 18 לא עסקו בדחיה על דחיה על דחיה של שירותן הצבאי, אלא התייצבו בלשכות הגיוס ואמרו "הנני".
אם ממשלותיו הקודמות של בנימין נתניהו אופיינו במדיה סבירה ואפילו טובה של נאורות, הרי שממשלתו השישית, נשענת על ימין שמרני דתי וחרדי, היא רעה לכל אישה בישראל: מי שנמנע היום מלקיים דיון בנושאי אלימות נגד נשים, יתיר אלימות כלפיהן בחוק, חד וחלק.
מלחמה על הבית
תביט כל אישה בבבואתה במראה, יביט כל גבר אל אשתו ובנותיו - ואז יביט שוב במה שאירע לנשים בישראל, כמעט בכל תחום אפשרי, בשלוש וקצת השנים האחרונות, מאז כוננה הממשלה וישאל את עצמו באיזו מדינה הוא רוצה לחיות.
אם בכזאת שבה כבודה של בת מלך הוא פנימה, שהיא תצלח רק למלאכות הבית אבל לא להגנה, רק לחינוך הילדים אבל לא לעסקים, אדרבא, יחזק את כוחות השחור שסמוטריץ' הגזען והמיזוגן הוא להם לפה. אם לא, אנא יעשה משהו למען חברה שוויונית יותר.
מזלזל בדם
אחת הסיבות שבעטיין סמוטריץ' נמצא ברוב הסקרים מתחת לאחוז החסימה, היא שבמחנה שהוא לכאורה "שלו", קמה לו התנגדות רבתי על רקע חוק ההשתמטות במסווה של חוק גיוס. חובשי כיפות רבים שמשרתים כבר מאות ימים במילואים, אינם יכולים לשאת עוד את העובדה שראש המפלגה שאמורה לייצג אותם בכנסת מזלזל כך בדמם, כספם וחיי המשפחה שלהם.
עתה הגיע הזמן שגם נשות המחנה יגידו את דברן: זכותן המלאה כמובן היא לחשוב כמו שר האוצר ולתכנן מסלול חיים שלא כולל שירות ועבודה מחוץ לבית. רק שאם יש פמיניזם דתי-לאומי (וריבוי צעירות מבתים דתיים ביחידות הקרביות של צה"ל, באקדמיה ובשדרה הניהולית של חברות רבות במגזר בפרטי יעידו על כך), הגיע הזמן שיופיע ויבהיר לשר האוצר, מה בדיוק הן חושבות על גברים מסוגו.
