מלחמה בפתח? אלה המוצרים הראשונים שייעלמו מהמדפים

ישראל נכנסת בימים אלה לאחת התקופות הצרכניות המורכבות ביותר שנחוותה כאן מזה שנים. לא בגלל גורם אחד, אלא בגלל ארבעה גורמים שמתנקזים בו־זמנית לאותו פרק זמן של שבעה שבועות ויוצרים מתכון כמעט מושלם לסטרס אספקה: ימי הרמדאן שנמשכים כחודש, ההכנות לפסח שמתחילות עוד לפני שהרמדאן מסתיים, המצב הביטחוני שלא מרפה מזה שנתיים וחצי - ועכשיו מתווסף לכל אלה זרם עצום של מזון ומוצרי צריכה שמועברים לעזה בהיקפים חסרי תקדים, שהשוק המקומי לא הכיר ולא תמחר.

התוצאה? מדפים שמתדלדלים, מחירים שעולים, ותירוצים שכבר מוכנים. הצרכן הישראלי, כרגיל, ישלם את החשבון.

רמדאן 2025 - ארבעים יום של לחץ על שרשרת האספקה
הרמדאן אינו רק חג דתי - הוא מנוע כלכלי עצום. בישראל מתגוררים כ־2.1 מיליון אזרחים ערבים, שחלקם הגדול מחדד משמעותית את דפוסי הצריכה שלו בתקופה זו: שיא ברכישת בשר, עוף, גבינות, תמרים, מיצים ומתוקים. אך מעבר לצד הביקוש, הרמדאן משפיע גם על צד ההיצע בצורה שהרבה צרכנים יהודים אינם מודעים אליה. חלק משמעותי מכוח האדם בשחיטות, מפעלי מזון, ייצור ולוגיסטיקה - הוא ערביי ישראל. בימי הצום, תפוקת העבודה יורדת, שעות הפעילות מתקצרות, והיעדרויות עולות.

פסח - מפעלים עוצרים את הקו הרגיל
עוד לפני שנגמרת תקופת הרמדאן, תעשיית המזון כבר בתנועה: מפעלים עוברים להכשרה ולייצור כשר לפסח. זה אומר עצירת קווי ייצור, ניקיונות תעשייתיים, ומעבר לפורמט שונה של מוצרים. כמויות היצור של המוצרים היומיומיים - לחם אפוי, בצק, דגני בוקר, חטיפים - נחתכות בחדות. הסופרמרקטים מתמלאים מוצרי פסח, אך המוצרים השוטפים מתקצרים.

המצב הביטחוני - שנתיים וחצי של אי-ודאות מצטברת
הציבור התרגל. ואולי זה הסיכון הגדול ביותר. שנתיים וחצי של מלחמה, אזעקות, הפסקות שגרה פתאומיות, וסגירות ביטחוניות - כל אלה לא נעלמו. הם מצטברים כסיכון רקע שבכל רגע יכול להיות הסלמה. ניסיון העבר מלמד: שעה אחת של אזעקה בכביש 6 משתקת שינוע של אלפי משאיות. מנהרת השרון, נמלי חיפה ואשדוד - כל אחד מהם הוא צוואר בקבוק שרגישותו לאירועים ביטחוניים גבוהה.

עזה - המשתנה שאף מודל לא תמחר
זהו אולי הגורם הפחות מדובר, אך הוא מהותי. בחודשים האחרונים זורמים לעזה מאות אלפי טונות של מזון ומוצרי צריכה - קמח, שמן, סוכר, שימורים, ביצים - בהיקפים שאין להם תקדים. הייבוא, הלוגיסטיקה, הקיבולת של הנמלים ומרכזי ההפצה מושפעים מכמויות שלא תוכנן לטפל בהן. פרופורציות הביקוש על חלק מהמוצרים פשוט אינן מוכרות עוד לשוק המקומי. ספקים שנאלצו לתכנן הזמנות חודשים מראש - עשו זאת על סמך נתוני עבר שאינם רלוונטיים עוד.

עוף טרי וחלקי עוף
אולי המוצר הפגיע ביותר. בשנת 2026 שלושת השיאים - רמדאן, פסח ומסיבות האביב - נפגשים באותה נקודת זמן. השחיטה בישראל תלויה כאמור במידה גבוהה בעובדים מוסלמים, גם ישראלים וגם פלסטינים. כל אירוע ביטחוני שמגביל תנועה על ציר ירושלים-חברון או בכניסות לישובים בגדה - פוגע ישירות בכמות העוף הטרי שמגיעה למדף בבוקר.

ביצים
מוצר שישראל כבר הוכיחה שהיא מתקשה לייצר ולייבא בכמויות גדולות בעת לחץ. בכל שנה, בחודשים ינואר-אפריל, נפתחות מכסות ייבוא חירום כדי למנוע התייקרות חדה. השנה, עם הביקוש הכפול, הסיכון גבוה יותר.

בשר טרי וכבש
הכבש הוא מוצר סמלי של רמדאן. הייצור מרוכז בנגב ובמזרח הארץ, ותלות גבוהה בהובלה ארוכה ובפיקוח וטרינרי שגם הוא מושפע ממצב כוח האדם.

פירות וירקות טריים
מדובר בפגיעות מובנית ומוכרת. מוצרים אלה אינם ניתנים להקפאה, אינם ניתנים לאחסון ממושך, ורגישותם לשיבושי לוגיסטיקה היא מיידית. המלחמה כבר חשפה כשל מבני בעניין זה: פחות עובדים זרים, הגבלות על פועלים פלסטינים, והפסקת יבוא חקלאי ממספר מדינות שסיפקו בעבר. ירידה של 10% בהיצע בתקופת שיא ביקוש - מתורגמת לעלייה של 20%-30% במחיר קמעונאי.

תמרים, מיצים וגבינות
גם אלו סמלי רמדאן שהביקוש אליהם עולה באופן מרוכז בתקופה קצרה מאוד. במקביל, שרשרת האספקה שלהם - חלקה מהשטחים וחלקה מיבוא - רגישה לכל הפרעה.

קמח, אורז, שמן וסוכר
ישראל מחזיקה מלאי "נושם" של חיטה, אך הוא אינו בלתי מוגבל. ישנה תלות גבוהה בייבוא דגנים ושמן צמחי מאוקראינה, ממדינות הים השחור ומדרום אמריקה. הסלמה שתפגע בשיט - גם אם ממוקדת - לא תביא לחוסרים מיידיים, אבל תביא לצמצום מגוון המותגים ולעלייה שקטה במחירים בתוך שלושה עד ארבעה שבועות.

קיים דפוס שחוזר על עצמו בכל משבר אספקה בישראל, ועל הצרכן לזהות אותו: כאשר היצע יורד - ולו גם קלות - ורוחות הביקוש עולות, המחיר עולה מהר יותר מהצפוי. אך כשהמצב מתנרמל, המחיר יורד לאט - או לא יורד כלל.

בשנה האחרונה ראינו את זה בבשר הבקר, בשמן הזית, ובביצים. הסיבה: הקמעונאים והספקים למדו שבתקופות לחץ, הצרכן פחות רגיש למחיר - הוא רוצה לקנות ולהבטיח מלאי. זה הגורם שמאפשר להם "לנצל" את חוסר הוודאות.

המסר לצרכן: עליית מחיר בתקופת חירום לוגיסטית אינה בהכרח מוצדקת עלותית - ההפך הוא הנכון, היא לרוב אופורטוניסטית. וחשוב לדעת: גם ירידת עלויות חומרי הגלם בשוק העולמי - שנרשמה בחודשים האחרונים בסוכר, בשמן ובדגנים - כמעט ולא הגיעה לצרכן הישראלי. המרווחים נספגו בשרשרת. עכשיו, בתקופת לחץ, יבקשו מאיתנו לשלם שוב.

הכנה מראש אינה פאניקה - היא ניהול סיכונים. אלה ההמלצות לניהול מלאי ביתי נבון לקראת התקופה:

מוצרי בסיס ארוכי חיים שכדאי להחזיק
מים - כמארז לאדם לשבוע לפחות. שימורי טונה, קטניות, עגבניות. אורז וקמח. שמן. סוכר. עדשים וגריסים. קפה ותה. ממתקים ורסקים לילדים. תרופות שגרתיות ומשככי כאבים.

ציוד חירום בסיסי
פנסים ונרות. סוללות. רדיו ממונה סוללות. עותק של מסמכים חשובים. ערכת עזרה ראשונה מעודכנת.

אסטרטגיית הקנייה הנבונה לתקופה
אל תקנו בבהלה - זה בדיוק מה שמייצר מחסור מלאכותי. הכינו מלאי בצורה הדרגתית על פני שבועיים, לא ביום אחד. קנו עוף טרי לפריזר עכשיו - לפני השיא. העדיפו מותגים פחות מוכרים כשהמותג המועדף אינו זמין. עקבו אחרי מוצרי מבצע שכבר "נעלמים" מהמדף - זה הסימן המוקדם הראשון לחוסר.

מה על הרגולטור לעשות - ועדיין לא עשה?
הממשלה והרגולטורים - רשות התחרות, משרד הכלכלה, ורשות המזון - מחזיקים בכלים להתמודד עם תקופה כזו. חלקם מפעילים אותם; חלקם לא. פתיחת מכסות יבוא חירום לביצים, לעוף ולמוצרי חלב עוד לפני שמתפתח חוסר - ולא אחרי שהמצלמות כבר בסופרמרקט. פיקוח אקטיבי על מחירים בקטגוריות הרגישות בתקופה זו. תיאום מול התאחדות התעשיינים כדי למנוע צמצום ייצור מוגזם בתקופת המעבר לפסח. ושקיפות - הצרכן זכאי לדעת אם יש בעיית אספקה בדרך, ולא לגלות אותה כשהמדף ריק.

ישראל חיה זה עשורים בתוך מורכבות ביטחונית, לוגיסטית וחברתית שאין לה אח ורע בעולם המערבי. השוק הצרכני שלנו הוכיח חוסן מרשים - אך חוסן אינו אומר חסינות.

הסערה הקרובה אינה בגדר תסריט קיצון. היא צבר של גורמים מוכרים, שהפעם מגיעים ביחד. הצרכן הנבון שמכין עצמו בשקט, מנהל מלאי ביתי מינימלי ומודע לדפוסי תמחור אופורטוניסטיים - הוא הצרכן שיחצה את התקופה הזו בשלום וכיסו. כולם מדברים על הכנות ביטחוניות. הגיע הזמן לדבר גם על הכנות צרכניות.