מכירת צים: האם איבדנו את יצר הקיום?

מלחמת "שאגת הארי" פוצצה לנו בפנים את האמת שכולם ניסו להדחיק: כשיורים עלינו, העולם לא עומד בתור לעזור. להפך. והנה, בשיאו של משבר גיאופוליטי שחונק את המדינה, יש מי שמעז למכור את הפעילות הבינלאומית של צים. אני שואל אתכם - איבדנו את יצר הקיום? הדיון הזה הוא לא "כלכלי" והוא לא על "שווי שוק". הוא על החיים עצמם.

בואו נחזור רגע לבסיס, למי ששכח או שנוח לו לשכוח. צים לא הוקמה בשביל איזה אקזיט של הייטק או כדי שקרנות השקעה יגזרו קופון. היא הוקמה מכספי השילומים של גרמניה המערבית. דוד בן גוריון הבין אז את מה שחלק מהפקידים באוצר שכחו היום: מדינה יהודית מוקפת אויבים בלי צי סוחר עצמאי היא מדינה בלי חמצן. הכסף ההוא, שבא מהטרגדיה הכי גדולה שלנו, הושקע בבניית עמוד שדרה לוגיסטי. זה לא עסק, זו תעודת ביטוח נגד מצור.

נכון, הפריטו אותה. אני בעד תחרות, אבל המדינה לא סתם השאירה לעצמה את "מניית הזהב". זה לא קישוט ליופי. זה נשק יום הדין שנועד בדיוק לרגעים כאלה. הטענה שאפשר למכור "רק את הקווים הבינלאומיים" היא בדיחה עצובה. במציאות שלנו, אין דבר כזה "רק עסקים". קווי הספנות הם הורידים והעורקים של ישראל.

אחרי ה-7 באוקטובר, ראש הממשלה בנימין נתניהו עלה לדוכן והכריז: "חייבים לעבור למשק ספרטני, למשק אוטרקי". יפה מאוד. הוא הבין, לפחות בנאום, שמדינה במצור לא יכולה להיות תלויה בחסדים של זרים.

אז אני שואל: אדוני ראש הממשלה, איפה המעשים? איך הדיבורים על "אוטרקיה" מסתדרים עם מכירה של הנכס האסטרטגי שמאפשר את אותה עצמאות? אי אפשר לדבר על משק חזק בטלוויזיה ובחדרי חדרים לאפשר פירוק של היכולת הלוגיסטית שלנו. איפה "בעל הבית"? למה הקול שלך לא נשמע נגד עסקת צים? במקום לבנות משק ספרטני, אנחנו בונים פה משק של מחדל והפקרות.

אל תהיו תמימים. אתם יודעים מה קורה כשחברות הספנות הזרות מריחות מלחמה בישראל? הן לא באות לעזור מתוך ציונות. הן מעלות את "פרמיית הסיכון" לשמיים, מקפיצות את מחירי ההובלה פי שלושה וארבעה, ומשיתות עלינו היטלי מלחמה מומצאים. זו סחיטה לאור יום.

היבואנים והיצואנים הקטנים שלנו כבר קורסים תחת הנטל. בלי צים חזקה ובשליטה ישראלית, אנחנו נהיה בני ערובה של קרטלים בינלאומיים. כשחברה זרה מחליטה שהנתיב לישראל "מסוכן מדי", היא פשוט מוחקת אותנו מהמפה. צים היא היחידה שמחויבת להביא לכאן סחורה גם כשנופלים טילים. בלעדיה, יוקר המחיה כאן יזנק לשמיים רק בגלל עלויות ההובלה.

ראינו את זה כבר במלחמה האחרונה. אירופה הטילה חרם שקט על פלדה וחומרים חיוניים. איך עקפנו את זה? לא בזכות טוב ליבם של האירופאים, אלא כי הייתה לנו ספנות ישראלית. כשצריך פלדה והמוכר מפחד מהערבים, קונים דרך חברה בסינגפור, מעבירים להודו, ומשם - באונייה "שלנו" - לישראל. זה נקרא עמימות תפעולית. זה נקרא הישרדות. אתם באמת חושבים שחברת האפאג לויד, שסעודים מחזיקים בה מניות, תעזור לנו לעקוף חרמות? הצחקתם אותי. הם יהיו הראשונים לסגור לנו את הברז.

הממשלה חייבת להשתמש במניית הזהב ולהטיל ווטו, כאן ועכשיו. המסר צריך להיות ברור לכל טייקון ולכל קרן השקעות: צים היא לא רק מניות ודיבידנדים. צים היא הריבונות שלנו. והריבונות של ישראל לא עומדת למכירה - לא בנזיד עדשים ולא במיליארדי דולרים. תשאירו את צים בבית.