איראן כיום היא מדינה ללא הגנה אווירית. התקיפות בשעות הראשונות של המלחמה פגעו במערכות ההגנה האווירית שלה, כולל טילי S-300 הרוסיים המתקדמים ביותר. מאז שבת, מטוסי קרב אמריקאיים וישראלים פועלים במרחב האווירי של איראן ללא דיווחים על התנגדות משמעותית.
זו נחיתות שאין לאיראנים דרך להתמודד עימה, ולכן מהר מאוד עברה לאסטרטגיה של ספיגה על מנת לשחוק את הצבא הישראלי, את הצבא האמריקאי ואת מערכות ההגנה של בעלות הברית של ארה"ב באזור - מבחריין, דרך קטאר ועד איחוד האמירויות וערב הסעודית.
והשחיקה הזו מתבצעת גם על ידי נשק זול, שצריך נשק יקר כדי לנטרל אותו.
האיראנים משתמשים ברחפני תקיפה חד-כיווניים מדגם שאהד-136 וטילים יחסית קטנים ופשוטים. ככה הם ממשיכים להכות במטרות. הפגיעות שלהם אינן "איכותיות", אבל הרחפנים והטילים הקטנים משבשים את החיים במדינות האזור (כולל ישראל), הם פגעו בימים האחרונים בבסיסים אמריקאיים וגם בתשתיות נפט ובניינים אזרחיים.
לפי הדאטה והנתונים שהתפרסמו באיחוד האמירויות - טילי פטריוט הצליחו ברובם ליירט את רחפני השאהד ואת יתר הטילים הבליסטיים, עם שיעורי יירוט של למעלה מ־90% . אך בעוד טיל פטריוט עולה 4 מיליון דולר ליחידה, הרחפן עולה רק 20 אלף דולר לאיראנים. באוקראינה הזהירו מהבעיה הזו (ולכן גם ברוב הצבאות המערביים יודעים זאת): כלי נשק זולים עלולים לשחוק במהירות משאבים המיועדים לאיומים חמורים בהרבה.
צריך לומר, מבחינה צבאית איראן פשוט לא יכולה להתמודד עם הכוח של צבא ארה"ב. זו רק החלטה של ארה"ב אם לנסות לכבוש את איראן או להפסיק את הלחץ ולתת לה להתבשל בבעיות שלה. כחלק מהחולשה הניכרת הזו של איראן, היכולות הבאליסטיות שלה כבר לא מה שהיו. גם בגלל מלחמת 12 הימים וגם בגלל המבצע הנוכחי.
ההערכה היא כי לאחר המלחמה עם ישראל בשנה שעברה, היו ברשות איראן כ-2,000 טילים בליסטיים, אך מספר הרחפנים מדגם שאהד גדול בהרבה. מאז תחילת המלחמה הנוכחית שיגרה טהראן יותר מ־1,500 טילים ורחפנים, שרובם ככל הנראה מדגם שאהד, מה שמרמז שהיא עשויה לשמור על הטילים הבליסטיים החזקים יותר להתקפות עתידיות. רוסיה, היצרנית העיקרית הנוספת של הרחפנים האלה, מייצרת מאות רחפנים ביום - כך שגם הרס המפעלים באיראן לא יפסיק את הזרימה של רחפני הנפץ הזולים.
יש לומר שהצבא האיראני פועל במידה רבה ללא תיאום הדוק עם הממשלה האזרחית, ופועל על בסיס הנחיות כלליות שהועברו מראש. כלומר, קשה עד בלתי אפשרי לדעת מאיפה תגיע התקפת רחפנים ולכן, בימים הקרובים, אנחנו נהיה עדים ללחצים יותר גבוהים של מדינות המפרץ להפסיק את המלחמה. על פי ניתוח שעשו בבלומברג, מלאי טילי היירוט של קטאר לא מספיק, ולכן דוחא מפעילה לחץ עז מאחורי הקלעים לסיום מהיר של הלחימה.
לפי בלומברג: "ארה"ב ובעלות בריתה במפרץ משתמשות בעיקר במערכות 'פטריוט' של חברת RTX המשגרות טילי PAC-3 מתוצרת לוקהיד מרטין. הפנטגון הגדיל את הייצור, אך בשנת 2025 יוצרו רק כ־600 טילים כאלה".
בהתחשב במספר הכלים שהופלו, סביר כי אלפי טילים כבר נורו מאז שבת. סעודיה ואיחוד האמירויות מפעילות גם מערכת THAAD של לוקהיד, שנועדה ליירט טילים מתקדמים ומהירים יותר, אך היא יקרה מאוד - כ־12 מיליון דולר לטיל - ולכן לא משמשת נגד מטרות פשוטות יותר.
הצבא האמריקאי מפטרל גם באמצעות מטוסי קרב המצוידים בטילים מדגמים מאוד מדויקים (Advanced Precision Kill Weapon System) שעלותו כ-30 אלף דולר ליחידה.
מערכות ייעודיות נגד רחפנים נדירות באזור, ואין פתרונות זולים במיוחד כמו לייזרים או רחפנים מיירטים. בחברת רפא"ל עובדים כבר שנים על מערכת לייזר ליירוט טילים ורחפנים אבל כנראה שלא נעשה בה עדיין שימוש במלחמה הנוכחית.
"אסטרטגיית השחיקה הגיונית מבחינת איראן", אמרה קלי גריקו, עמיתת מחקר בכירה במכון סטימסו. "הם מעריכים שהמגינים ימלאו את סוללות היירוט שלהם עד תום, והרצון הפוליטי של מדינות המפרץ יישבר, מה שיפעיל לחץ על ארה"ב וישראל לעצור את פעולתן לפני שיאזלו להן הטילים והרחפנים".
כרגע המשטר האיראני קיים במטרה לשרוד - גם בתוך כאוס - כדי להמשיך את "שלטון 1,000 השנים" שלהם. לכן לא איכפת להם לחכות, לא איכפת להם מחיי אנשיהם והם יודעים שגם אם ישמידו להם את כל מכונת המלחמה היקרה שלהם, תמיד יהיו להם טילים ורחפנים שיכולים להמשיך את השחיקה.