מטוסי חיל האוויר חגים בשמי טהרן, צה"ל כבר פועל קרקעית בלבנון, אזרחי ישראל נעים בין ניסיונות חזרה מוגבלת לשגרת חירום (או חזרת חירום לשגרה מוגבלת) - ואף במשרד האוצר חוזרים לשגרה ועושים את הדבר שהם עושים הכי טוב גם בעתות שלום: גוררים רגליים.
מי שמביט במתווה הפיצויים לעסקים של משרד האוצר בראשות השר בצלאל סמוטריץ', יכול להיזכר בבדיחה השחוקה לפי גמל הוא סוס שתוכנן על ידי ועדה. רק שאת בעלי העסקים זה לא מצחיק: הם לא שומעים את שאגת הארי, אלא את זו של מנהל הבנק.
פעם אמר לי אחד מהם: "גיוונתי את הפעילות, עכשיו אני גם יועץ לבנק גדול".
"סחתיין, התפעלתי. לא ידעתי שאתה מומחה לפיננסים! איך הפכת ליועץ של הבנק?".
"לא יודע", השיב, "אבל עובדה: אין בוקר בלי שיתקשר אלי מנהל הסניף לשאול מה עושים עם החוב שלי...!".
אם למישהו מהקוראים שהוא גם בעל עסק, אין כבר כוחות לצחוק, אני ממש לא מאשים אותו - במיוחד אם הוא מחכה עדיין לפיצויים עבור הסיבוב הקודם, מבצע "עם כלביא".
הרשו לנו להאיר את עיני הקוראים שלא מבינים על מה ולמה נכתבה הפסקה הקודמת: אלפי בעלי עסקים ברחבי ישראל מחכים עדיין לפיצויים בגין הפסדיהם בסבב בין 12 הימים שהתרחש בחודש יוני 2025.
חובות מ"עם כלביא"
הפרדוקס גדול אפילו יותר, כי ביום שהתפרסם מתווה הפיצויים לעסקים של "שאגת הארי", קיבלו לא מעט בעלי עסקים הודעות סירוב על בקשות שהגישו במבצע "עם כלביא" - ואפילו זה, החזיקו עוד יותר חזק, עוד לא הכל. כי יש גם כאלה שקיבלו דרישות מפורשות להחזיר עתה חלק מהפיצויים ששולמו להם בגין המלחמה ההיא...
אין מה לומר, חברים, לא רק בצה"ל יש לנו אריות שואגים, אלא גם במשרד האוצר, שמוכיח שבכל הקשור לקיפוח זכויותיהם של עצמאים ובעלי עסקים בישראל, הוא מתפקד היטב גם תחת אש.
מישהי שפנתה לאחד המוקדים באשר לכספים שעדיין חייבים לה מחודש יוני, נענתה על ידי אחת הפקידות: "אנחנו לא מטפלים כבר ב'עם כלביא', עכשיו זה 'שאגת הארי!", ספק השיבה - ספק נזפה בפונה, בעלת חנות באזור שנפגע מטיל בחודש יוני 2025 - כאילו העזה לפתוח את עונת הרחצה בבגד ים שהוא כל כך הקיץ הקודם...
מילכוד 25
נניח לרגע לשירות הקלוקל שמקבלים העצמאיים ממי שאמורים לטפל בענייניהם ונעבור למהות: כדי להיות זכאי לפיצויים, חייב עצמאי להוכיח ירידה של לפחות 25% במחזור, לעומת החודש הקודם בשנת 2025.
עד כמה זה מעוות בין 1 ל-אני מכיר מישהי שלא קיבלה שקל שחוק של פיצוי לאחר "עם כלביא", אחרי שחישוב מדוקדק מצא שחלה ירידה של 24.7% בלבד בהכנסותיה... כלומר, בגלל כמה שקלים נמנע ממנה פיצוי חיוני של אלפי שקלים.
ומילא היא, יש בעלי עסקים חדשים - שאין להם הכנסות כלל מהחודש המקביל בשנה שעברה, או כאלה שהעסק שלהם היה צעיר בקיץ שעבר ועל כן עוד לא הניב הכנסה גבוהה. ההפסדים שלהם עלולים להיות מאלפי שקלים ועד מיליונים, אבל שקל הם לא יראו מהמדינה.
לפחות לו היו מציעים להם חלופה, למשל ברירה בין שני מסלולים - השוואה להכנסות חודש מרץ בשנה שעברה או השוואה לאלה של ינואר-פברואר 2026, כדי שיהיה מענה ללא מעט עסקים צעירים. אלא שמסלול כזה עוד עלול לגרום לפקיד לחשוב בטעות - ובינינו, שביתות בשירות המדינה כבר פרצו על פחות.
ונניח שהשלמנו עם כל התנאים הקודמים, נשאלת השאלה - למה לא לפצות על אובדן הכנסה מהשקל הראשון, למה להתנות את הפיצוי באובדן של 25% מההכנסה?
צאו וראו כמה פגיעתם של האחוזים האלה היא רעה: במקום לעודד עסקים לשוב לפעילות, הם רק מעכבים את פתיחת המשק. הכיצד? לבעל העסק שחושש שמא אם ישוב לעבוד בכל הכוח יצבור "רק" 15% הפסדים, כבר משתלם לשבת בבית עוד כמה ימים, עד שיהיה בטוח שההפסד הגיע לסף הדרוש.
כולנו עצמאיים
יתרה מזאת: למה בכלל להתלות את הפיצוי בירידה של רבע מההכנסות? מה עם עסק שהפסיד "רק" 20%, אבל בפועל סיים את החודש עם חובות רציניים, כי הוא בענף שעובד על מתח רווחים כה נמוך, שאפילו הפסד של 10% הוא אינו יכול לספוג?
הן הוצאות קבועות כדמי שכירות, ארנונה ועוד לא פחתו אפילו בשקל, אז למה לא לפצות כבר מהשקל הראשון?
אם מישהו קורא עכשיו את הדברים וחושב "אשרי שכיר אני", אז ראשית - הוא צודק, ושנית - הוא טועה...
הכיצד? כי מצד אחד באמת בעת מלחמה, קל יותר עם היציבות היחסית שממנה נהנה השכיר - וזה עוד לפני שהבאנו בחשבון את זה שהמדינה רואה פה בכל עצמאי כאויב - שקרן, רמאי ומעלים מס - עד שלא יוכח אחרת...
מצד שני, שום עצמאי אינו אי... לחלק מהעצמאים יש עובדים שעלולים לאבד את מקום עבודתם או להיצבע להסכים לקיצוץ בשכרם. גם אם לא הגיעו הדברים עד כדי כך, הרי שעצמאי שהפסיד החודש כסף יקנה פחות - מהסופרמרקט ועד לחנויות האופנה. הוא יתחדש בפחות רהיטים ומכשירי חשמל לקראת חג הפסח הקרוב.
הוא ידחה את החלפת הרכב ויאכל פחות במסעדות, שלא לדבר על מה שיקרה לתקציב הנסיעות (אפילו אם יחזירו את כל הטיסות), כל שבמקום שבו עצמאים סובלים, גם שכירים יזילו דמעות.
כסף של אבא שלהם
ומה שהכי מרגיז: זה לא שמדינת ישראל בנדיבותה צריכה לזרוק לנו איזה תשר, זה לא שאנו צריכים להתחנן לרחמי שר האוצר או מישהו מהלבלרים שתחתיו: זה לא הכסף שלהם, אלא הכסף שלנו! הן ממה מורכבת קופת המדינה אם לא מהכסף שמכריחים אותנו לשלם כמיסים?!
ומה עוד מרתיח? לא מדובר במצב חדש. המדינה הזאת נמצאת כבר שנתיים וחצי במצב מלחמה, כבר למודת מלחמות מטווחים קרובים ורחוקים, מכאלה שפורצות בגבולותינו ועד כאלה שמתנהלות במרחק של אלפי קילומטרים. המינימום היה לצפות שהמדינה תהיה ערוכה ב"שלוף" לפיצוי אמת לעסקים.
כל זה כמובן לפני שהזכרנו נזקים עקיפים, כמו צרוך לבנות מחדש מאגר לקוחות (למשל), חידוש מלאים בתנאים של קווי אספקה ימיים ואוויריים שניזוקו - ועוד לא אמרנו מילה על מצב הרוח הלאומי השפוף.
ממדינה שיוצאת למלחמה, אפילו היא מוצדקת, אפשר לצפות שתכין מספיק מלאים - של דלק למטוסים, של נשק התקפי, של מיירטים ואפילו עתודות של כוח אדם, אבל מה עם מי שמממן את כל אלה - מה עם העסקים?