האיראנים לא יוצאים לרחובות? גם אנחנו לא

כותרת אחת, כמעט לקונית, הסתתרה לה בין כותרות היום: "הממשלה החליטה להאריך את המצב המיוחד בעורף עד לתאריך 14.4".

מאחורי הניסוח הלקוני מסתתרת מציאות די דרמטית, כמעט מטורפת, כי לאותו "מצב מיוחד" בעורף יש השלכות אדירות על העסקים, מקומות העבודה ומערכת החינוך, שלא לדבר כבר על תחומים גוועים כמו תחום התרבות והפנאי.

אתם יודעים מה? בואו נדלג היישר אל האחרון: ב-21 באפריל יחול הרגע הישראלי הכי מיוחד בשנה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמתחלף באחת לחגיגות יום העצמאות. לעולם התרבות והפנאי מדובר באחד הערבים החשובים בשנה.

מטבע הדברים נוטה הסיקור התקשורתי של האירועים להעלות לכותרות את דרישות השכר הגבוהות, לעיתים המופקעות, של האומנים השונים. רק שעל כל כוכב אחד שמעז, יש אנשי הפקה, נגנים, תאורנים, טכנאי סאונד - וכך הלאה, עבור רובם מדובר בערב אחד של עבודה שמכלכל אותם שבועות ארוכים קדימה.

הארכת "המצב המיוחד" בעורף פירושה שחגיגות העצמאות, גם אם יתקיימו במועדן, יסבלו מביטולים רבים - לך תפיק על הנייר אירוע מלא מתוך חשש שלא יתקיים, או לחילופין, לך תרים הפקה בתוך כמה ימים.

זו כמובן רק דוגמה אחת, להשלכות של אותו "מצב מיוחד" על כיסיהם של אלפי עוסקים קטנים ברחבי ישראל.

מדובר בסימפטום בלבד לבעיה חמורה הרבה יותר והיא שהמדינה לא סופרת את אזרחיה, שבאים תמיד במקום האחרון. המדינה, כלומר הממשלה. אם אתה בריון שיכול לאיים אפילו עליה (ראו באיזו קלות נפנפו ארגוני המורים את שר האוצר, זאת אחרי ששר החינוך ברח מהמערכה עוד בטרם החלה), הרי שהסתדרת בחיים.

לעומת זאת אם אינך מקורב, אישית או מגזרית, אם אינך משתייך לוועד עובדים גדול, חזק - ורצוי גם כזה שמתפקד בהמוניו למרכז הליכוד (ע"ע ועד עובדי נמל אשדוד, למשל), הרי שאין סיכוי שמישהו יראה אותך ממטר.

פעם נהגו לומר לנו (בדרך כלל בעקיפין) שפה זה לא שווייץ, כלומר - תגידו תודה, יהודים, שאתם בכלל נושמים, עכשיו אתם רוצים גם פרנסה? בכל פעם שמישהו היה מעמיד את נטל המס (הנמוך יחסית בישראל) מול התמורה העלובה שהוא מספק לאזרחים, נהגו להסביר לו שעם כל הכבוד, יש פה הוצאות ביטחון חריגות.

ב- 7 באוקטובר ראינו כמה ביטחון קונה לנו התקציב שרק תופח - ומאז, מ"עם כלביא" ועד ל"שאגת הארי", ראינו איזו הגנה עלובה הוא קונה לנו. כלומר - שלא אובן לא נכון: אם מביטים לשמיים רואים הגנה פנטסטית (אם כי לא "הרמטית" כפי שטורחים להזכיר לנו השכם והערב) - מכיפת ברזל ועד לחץ.

הבעיה היא יותר על הקרקע ולפעמים גם מתחתיה - עם חוסר אדיר במרחבים מוגנים, מממ"ד ועד מקלט. למה מדינה שיודעת לרדוף אחרי טילי אויב בשמיים לא מסוגלת להקים מרחבים מוגנים בדירות - לואו-טק של כלוב מפלדה? כי לצה"ל ולתעשיות הצבאיות יש לובי - ויש טכנולוגיה שאפשר לייצא לעולם ברווח גדול.

שלא תבינו לא נכון: טוב שיש מי שמשקיע בפיתוח אמצעי לחימה, מהתקפיים ועד להגנתיים, אבל רבאק, מה עם ממ"ד לכל דירה, דרישה מינימלית במדינה שמתנהלת כבר שנתיים וחצי במלחמה (וגם לפני כן התנהלה בין סבבים)?

מה אתם אומרים? אין כסף לכל זה? סליחה אם זה נשמע פופוליסטי, אבל הממשלה הזאת פדתה את גניזת חוק הגיוס במיליארדים שמועברים ברגעים אלה ממש לגופים קיקיוניים: מכאלה שמוציאים ממערכות החינוך שלהם דורות של חסרי מיומנויות בסיסיות ועד לארגונים אנטי-ציוניים. לזה יש כסף?

מימון מעונות יום לילדים שלא יתגייסו ומחציתם אף לא יעבדו בבגרותם, חשוב יותר ממרחב מוגן לילדים ביישובי הצפון? אפילו הנבערים מדעת שבין אלה המכונים "נבחרי ציבור" (מי בחר בכל אותם "נורבגיים"?!) יודעים לעשות את החשבון הפשוט, זה פשוט לא מעניין אותם.

מה עושים? מאריכים לכבשים שמצטופפות בחניון הקרוב, בהיעדר מרחב מוגן זמין יותר, את "המצב המיוחד", שולחים את הדרים בתחנות הרכבת הקלה לעבודה, אפילו אם הילדים מושבתים מלימודים - העיקר שבשכר השרים וחברי הכנסת לא נרשם פיגור ולו של שעה.

וכשחושבים על כך, זה די מטורף שמדינת ישראל שולחת ממטוסים ועד סוכנים חשאיים (כלומר, אני מניח) אלפי קילומטרים מכאן כדי לגרום להחלפת ממשלה מושחתת, בעוד מיום ליום הופכים אזרחיה לשבויים של ממשלה דורסנית משלהם.

מה אתם אומרים? זה לא אותו הדבר? נכון, אתם צודקים, אבל תודו שמיום ליום אנחנו מצמצמים את הפערים. מישהו מכיר שר ישראלי (מתוך עשרות!) שרץ ארבע פעמים בלילה למקלט?

אז נתניהו נוסע לדימונה עם מרחב מוגן נייד - ולא שאני נגד להגן על חייו של סמל שלטון כה בכיר (עד כדי כך שדי בתמונתו כדי לחולל ניסים גלויים!), אבל בחיי שאני מספיק קשיש בשביל לזכור שהיו זמנים שבהם התגאנו בכך שאצלנו המפקד צועק "אחרי!" ואישי ציבור בכירים היו מופת של דוגמה אישית - ולא כאלה ששולחים את נשותיהם לכנסים בארה"ב, כדי לדבר על הסבל שעובר על הילדים שלהן, בעת שילדים בישראל נפצעים כי אין להם ממ"ד או מקלט זמין (רק ראו מה קרה בלילה בבני ברק).

סליחה על השאלה, אבל מישהו קיבל כבר החזרים מקופת המדינה בגין מבצע "שאגת הארי"? אני לא שואל רק בשביל בעלי עסקים, למשל, האסוציאציה המיידית כשעוסקים בשאלות כגון אלה, אלא דווקא עבור מלצרים למשל או שליחים בסופרמרקט או עוד כל מני עובדי דחק שרגילים לקבל את שכרם מדי יום, לפעמים במזומן. לאלה לא נמצא פתרון.

"מזומן" היא מילה שמתכתבת עם "שחור" - ואכן פעמים רבות יש חפיפה בין שני המעגלים, לפעמים אבל לא תמיד.

יש עסקים ועוסקים שמקבלים כסף מזומן ומדווחים על הכנסותיהם (או שהמעסיק מדווח עליהם) כחוק, אחת לחודש, על אף שהם חיים מהיד לפה, כלומר משתמשים במזומן שהרוויחו היום כדי לעמוד בהוצאות של מחר. לאלה למשל, רובם ככולם מהעשירונים הנמוכים, לא נמצא פתרון.

פעמים רבות מדובר, הפלא ופלא, בכאלה המתגוררים בדירות שיכון ישנות, גבוליות מבחינת בטיחות אפילו בימים כתיקונם, קל וחומר בימים של מתקפת טילים. כלומר: להיות אזרח בישראל תחת הממשלה הנוכחית עלול להיות גיהינום, אבל גם בגיהינום הזה יש מדורים - ואם נדפקת בגזרה אחת, רוב הסיכויים שאתה דפוק גם בגזרות האחרות.