עלי חמינאי יהיה לנצח נער הפוסטר של הרוקס: הטיל הבליסטי המשוגר ממטוסי קרב, ששימש לפי הפרסומים בחו"ל את חיל האוויר בחיסולו של נשיא איראן. הטיל, שפותח בידי רפאל ומזכיר מאוד את סדרת טילי המטרה אנקור שפיתחה לניסויי החץ ומדמה טיל בליסטי, הוא טיל תקיפה מהיר מאוד, מדויק, שבנוי להתמודד עם שיבושי ה-GPS והלוחמה האלקטרונית של שדה הקרב המודרני. טיל לא זול, שנועד להשמיד מטרות איכות, שלמרות עוצמתו אפילו אף-16 יכול לשאת אותו.
הרוקס הוא רק אחת ממערכות הנשק היחודיות שפיתחו התעשיות הביטחוניות ומשמשות את צה"ל במלחמת שאגת הארי עם איראן. חיל האוויר כבר שיחרר סרטונים שמראים את מטוסי הקרב מתחמקים בשמי איראן מטילים שנורים לעבריהם, ויחד עם העובדה שבניגוד להערכות המוקדמות אף מטוס מאויש ישראלי לא הופל עדיין בחודש של לחימה 1,500 ק"מ מהבית, הן הוכחות בין השאר למערכות הלוחמה האלקטרונית שמייצרות רפאל, אלביט והתעשייה האווירית. האמריקאים איבדו בזמן הזה לפחות ארבעה מטוסי קרב ומטוס תדלוק אחד.
בכל מקלט וממ"ד נערכים מדי יום דיונים ידעניים לגבי ביצועי החץ-3, קלע דוד, כיפת ברזל ומערכת הלייזר מגן אור. מערכות ההגנה האווירית הישראליות הפכו מנשק ליודע דבר, למוצר שכולם מכירים, "צורכים" ומדברים עליו כאילו היו חלב וגבינה צהובה. מוצרים בסיסיים בחיינו.
בלעדיהם, ולמרות שלא הצליחו למנוע כליל חדירה ופגיעות של טילים בליסטיים וכטב"מים שהביאו עד כה למותם של 23 ישראלים, אי אפשר היה לנהל כאן מלחמה של חודש. מספר ההרוגים בעורף כבר מזמן היה נאמד באלפים וכבר היינו בשלב של הטלת פצצות אטום על טהרן וקום (אם יש לנו, לפי פרסומים זרים וכו').
מערכות ההגנה הישראליות מנצחות בגדול
את ההבדלים בין ביצועי המערכות הישראליות לת'אאד ולפטריוט האמריקניות וה-KM-SAM הקוריאניות שמגינות על מדינות המפרץ אפשר לראות בתמונות ובדיווחים על הפגיעות בערים, שדות נפט וגז ומתקני זיקוק בסעודיה, איחוד האמירויות, קטאר ועומאן.
אחד הלקחים שהעולם לוקח מהמלחמה הזאת, חוץ מהצורך להאיץ את המעבר לרכב חשמלי ואנרגיות מתחדשות, הוא הצורך של כל מדינה כיום להצטייד במערכת הגנה אווירית לאומית שאפשר לסמוך עליה. כי אי אפשר לדעת מתי האיראנים, הרוסים, הצפון קוריאנים וכל רודנות אחרות יחליטו שהמדינה שלך לא באה להם טוב.
המערכות הישראליות זולות יותר מהאמריקניות בסדרי גודל: מיירט קלע דוד עולה פחות ממיליון דולר לעומת 4 מיליון לפטריוט, חץ-3 עולה כ-2 מיליון דולר לעומת כ-15 מיליון לת'אאד או ל-SM3 המקביל. אבל המערכת הקוריאנית קרובה יותר בעלויות ובאספקות לישראליות, צברה כעת ניסיון מבצעי ראשון, ותפגוש אותן בכל מכרז בעולם.
מעל 10 מיליארד דולר במצטבר לפיתוח ולייצור
מנכ"ל רפאל יואב תורג'מן גילה בראיון לוואלה כי תחום ההגנה האווירית רשם את הגידול הרב ביותר במכירות החברה ב-2025, ולא מדובר רק במכירות למשרד הביטחון. משרד הביטחון כרגולטור והתעשיות הביטחוניות חייבים לנצל את הביקוש העולמי ענק נוספות, שיגדילו את המכירות שלהן, יאפשרו להן להשקיע יותר בפיתוח ובייצור, ויוזילו את המיירטים והמערכות שחיל האוויר מקבל.
בחישוב הדיבידנדים שהיא מושכת מתע"א ומרפאל המדינה חייבת לקחת בחשבון את הצורך שלהן להשקיע בהגדלת הייצור ובהרחבת הפעילות בחו"ל, תנאי מרכזי כיום כמעט לכל עסקה גדולה. משרד הביטחון חייב לקחת דוגמא מעמיתיו בצרפת, לדעת לשמש גם כזרוע שיווקית של החברות, לשחרר ככל האפשר מגבלות ייצוא והעברת יידע, לפתוח דלתות וליצור קשרים.
אסור לשכוח: החץ, קלע דוד וכיפת ברזל הן עבודת הנדסה ישראלית מעולה ופורצת דרך, אבל הן לא היו כאן לולא המימון האמריקני הנרחב, מעל 10 מיליארד דולר במצטבר לפיתוח ולייצור שלהן. בימים שעתיד הסיוע הביטחוני האמריקני לא ברור, היכולת לייצר את המערכות האלה בצורה הכי כלכלית בארץ היא תנאי לכך שיהיו כאן מספיק מיירטים במלחמות הבאות.
שלוש החברות הגדולות רשמו בשנה החולפת שיאי מכירות, רווחים והזמנות (ראו טבלה), כמו החברות הקטנות יותר. בעידן שבו העולם הולך ומסתכסך עולה חשיבות ההיי-טק הביטחוני כקטר כלכלי. תע"א, אלביט ורפאל לבדן קלטו בשנה האחרונה כ-5,000 עובדים חדשים כדי לספק את הביקושים בארץ ובחו"ל. לא רק ביטחון-ביטחון, אלא גם ביטחון כלכלי. ובלי ייצוא ביטחוני חזק אין לישראל סיכוי לממן לבדה את הצרכים ההולכים וגדלים של מערכת הביטחון.