דמיינו לעצמכם את התסריט הבא: אתם יושבים בסלון בתיכם בעת מלחמה, חרדים לא רק מאפשרות של מתקפת טילים, אלא גם לגורל הבן שנקרא למילואים ונלחם עתה עם חבריו בלבנון. גם הבת שיושבת אתכם בסלון תתגייס בסתיו, בינתיים נדפקה לה קצת החופשה שתכננה לקיץ, בשל דחייה של חלק מבחינות הבגרות.
מצחיק, אתם נזכרים בחיוך מריר, בכל פעם שהיא עומדת לסיים את בית הספר, משהו קורה: לפני שש שנים היו אלה סגרי הקורונה ששיבשו את חגיגות הסיום של בית הספר היסודי, עכשיו זה "מצב חירום מיוחד" בעורף שמאיים על נשף הסיום.
"טוב, יש עוד זמן, נקווה לטוב" אתם מסכמים את הדיון ומתווכחים קצת האם לצפות במרוץ למיליון או באח הגדול ופתאום דפיקות בדלת. הלב צונח כאילו קפץ מראש מגדל עזריאלי, הפה מתייבש, הגוף משותק - האם זו הדפיקה בדלת שהופיעה בסיוטי הלילה שלכם?
אזעקת שווא, תודה לאל, בפתח עומדים אמנם לובשי מדים, אבל מדים של משטרה, לא של צה"ל. מה הם רוצים? נציג משרד האוצר שנלווה אליהם מסביר, קורא מדף כלשהו: הם מחרימים את החיסכון שפתחתם לבן כדי שיוכל ללמוד באוניברסיטה, שדרוש להם כדי לממן את מי שלא מוכנים ללמוד אפילו את לוח הכפל.
גם את תכשיטי הזהב, כולל השרשרת ההיא שירשתם מסבתא וחלמתם ביום אחד להעביר לבת, כשתתחתן בעזרת השם, הם לוקחים. אפילו את הכסף המזומן שמשכתם, כמה אלפים, למקרה שהכספומטים יצאו מפעולה בגלל המלחמה הם מחרימים - אומרים משהו על מעונות יום לילדי אברכים.
בזמן שישנתם
אתם נדרשים למסור לידיהם את פרטי חשבונות הבנק שלכם, את הניירות לקרן ההשתלמות שחיכיתם שתיפתח בכדי להחליף את הרכב. את מסך הטלוויזיה בסלון הם משאירים לכם, לפי שעה, גם את המקרר במטבח, אבל לפני שהם מסתלקים, הם מזהירים שהם עלולים לשוב: המלחמה עוד לא נגמרה ויש סיכוי שיצטרכו לממן עוד קצת שעות טיסה, מבלי לגרוע מתשלומי השוחד הפוליטי שנועדו להגן על הממשלה.
התסריט הזה נשמע לכם מופרך? אפוקליפטי? ובכן, זה בדיוק מה שקרה לכם אתמול בלילה, בזמן שניצלתם את ההפוגה כדי לישון כמה שעות ברצף - אולי לא פרצו אליכם הביתה ופגעו בתקציב האישי, אבל פרצו לתקציב הלאומי, זה שהשכר שלכם נטו הוא תוצר של חלוקה בינו לבין שכר הברוטו - ושדדו משם את הכספים שלנו, שלכם ושלי.
אולי (עוד) לא נגעו לנו בקרנות ההשתלמות, אולי (עוד) לא הכריחו אותנו לפתוח את תכניות החיסכון של הילדים, אולי (עוד) לא תבעו מאתנו למסור את התכשיטים המשפחתיים, אבל כן גזלו מאתנו את הכסף שלנו.
את הבריאות חתכו - חכו יותר זמן בפעם הבאה לבדיקה שפעם נחשבה ל"דחופה". את הרווחה חתכו - ספרו את זה לאישה שחיה בפחד בגלל אותו ביטוי מכובס "אלימות במשפחה".
למשטרה יגייסו מעתה כוח אדם איכותי עוד פחות מזה שלא נוקף אצבע נגד אירועי פשיעה (אלא אם כן הפשע הוא השתתפות בהפגנה) ואם יש לכם ילדים צעירים יותר מהבת שניצבת לפני בחינות הבגרות, הרי שמעתה הם ילמדו בכיתות צפופות יותר, עם מורים ומורות שלחלקם לא הייתם נותנים לשמור אפילו על אקווריום עם דג זהב.
לאיפה הלך הכסף? קודם כל לצבא, שזה עוד איכשהו הגיוני בעת מלחמה, הלוואי והיינו יכולים לחתום על כך שכל שקל מושקע בשכל למען ניצחון במערכה.
אחר כך לשותפות מהקואליציה, בעיקר לחינוך החרדי: שמילא שלא יצא ממנו אף לוחם ומפקד, לא יצא ממנו גם אף מהנדס, רופא או איש מחשבים. חלק מאותם מיליארדים הלך גם ישירות לארגונים שפועלים בגלוי נגד מדינת ישראל, כי צריך לממן איכשהו את פעילות "נמות ולא נתגייס"
בקרוב הם ישובו לגנוב
השוד הזה שנשדדנו כולנו בלילה שבין אתמול להיום, לא פתח את מהדורות החדשות. הוא סוקר אמנם, אפילו בנימה ביקורתית, אבל לא כבש את הכותרות שעסקו שוב בשאלה המטומטמת: מה יעשה טראמפ? או סיפרו לכם על עוד זוג שהתחתן במקלט, בדואי שהציל ילד חרדי בערד והפגיעה ליד האצטדיון בדרום, זו שהגדירה מחדש את הביטוי: "טיל לחיבורים".
לכן נכתוב פה ונאמר: אמש נשדדו כל האזרחים העובדים לפרנסתם במדינת ישראל, פרצו לכל אחת ואחד מאתנו לחשבונות, גנבו מאתנו את החסכונות לילדים - והכי גרוע, שאין מי שיעצור את החמדנים.
מה יעשו בעוד חודשיים כשיתברר שאפילו התקציב הגירעוני שהעבירו, לא מכסה את ההוצאות? ייקחו מתלמידי הישיבות? אל תצחיקו אותם ובעיקר אל תרגיזו את דרעי וגולדקנופף.
ייקחו מפורעי תג מחיר, שחוסים תחת השם הרומנטי "נוער הגבעות? חס וחלילה, זה עוד יקפיץ את ההוא שלא עובר את אחוז החסימה בשום סקר, אבל יושב על הקופה הלאומית.
אתם כבר יודעים את התשובה: הם ישלימו את הגירעון הנוסף מהכיס שלכם ושלי. בהתחלה באמצעות מיסים, אחר כך באמצעות פגיעה בקניין הפרטי. לא מאמינים? שאלו את המפקדים הזוטרים בשטח, שנאלצים לחפש תרומות כדי להשלים ציוד ללוחמים.
שאלו את תושבי הצפון שחוטפים טילים בלי שייבנו להם אפילו פתרונות מיגון ארעיים (העיקר שמבטיחים להם מיליארדים על הנייר, בכל פעם מחדש).
שאלו את בעלי העסקים שבין מתווה רע למתווה רע עוד יותר של פיצויים, רואים את המיליארדים זורמים מכספי המיסים שלהם אל הכיסים של מי שבוחרים לא לעבוד.
אולי יבוא יום והשוד האלים שחוו אמש אזרחי ישראל העובדים והמשרתים יפתח מהדורות, אולי אפילו יבוא יום שבו נצא לרחובות. כל עוד זה לא קורה, אל תתפלאו אם שוב ידפקו לכם הגנבים בדלת באמצע הלילה, בינתיים רק כמטאפורה.