קמפיין יפה הרימו ב"קשת 12" למען המילואימניקים. זה התחיל ביוזמה שכולה טוב לב של חנוך דאום, לתמוך בעסקים שנזנחו (בלית ברירה) על ידי בעליהם שגויסו למילואים, אי שם בחודש אוקטובר 2023 - וכמו תופעות רבות צמח מהרשת אל המסך.
צמח עד עדי כך ש"קשת" (12, זה שדאום הוא טאלנט שלו) הקדישו לזה לא רק דקות מסך יקרות אלא גם הנפיקו תעודה: "עסק של מילואימניק לפניך" שדוחקת בנו לקנות דווקא אצלו.
היוזמה יפה, הכוונות טובות, אבל... בואו ואספר לכם מה מתרחש ליד חנות האופניים של אורי, שגויס למילואים, נאלץ לסגור למשך למעלה מחודש, אחר כך פתח עם מחליף - ובין סבב מילואים אחד לשני (או בין החמישי לשישי) צנחו רווחיו בקרוב ל-25%.
ובכן ליד החנות של אורי, במרחק של כחמש דקות רכיבה על אופניים, נמצאת חנות האופניים של יוסי. יוסי שירת שירות קרבי בסדיר, אבל לקראת סוף השירות נפצע בלבנון. הפציעה הותירה צלקות בגופו ובנפשו, אבל גם העניקה לו פרופיל רפואי חדש שבגינו לא נקרא למילואים. ליוסי יש שני בנים, אחד טירון בגולני, שעומד לסיים מסלול ולהתחיל קו בעזה או בדרום לבנון. השני, ששירת בשריון, הוא כבר מילואימניק צעיר, שמדי פעם נקרא עם כל הגדוד שלו לסבב של מילואים.
ליוסי יש גם בת אחת. היא אמנם לא משרתת במילואים, אבל היא התחתנה עם קיבוצניק מכפר בלום ועברה לגור בצפון. כבר כמעט חודש שהיא גרה בממ"ד עם שני הנכדים של יוסי. אפילו מקלחת קצרה, בין מטח למטח, באפס זמן התרעה, היא עבורם חתיכת הרפתקה.
גם ליוסי קשה: הוא דואג לבנים שבמדים, מתגעגע לבת ולנכדים, שלא לדבר על ה"בומים" של היירוטים שמעלים אצלו זיכרונות מהפציעה ההיא בלבנון. באף עסק לא קל - בטח עכשיו כשכולם מקפידים לא להתרחק מהממ"דים ובקושי רוכבים על אופניים. יוסי משווע לקידום לעסק שלו, ממש כמו אורי, המתחרה שמשרת מדי פעם במילואים - רק שלו אין לא חנוך דאום וגם לא קשת 12.
הסיפור הקצר הזה הוא פרי הדמיון, אבל למרות שהמצאתי את הדמויות והעלילה, הרי שבניואנסים כאלה ואחרים הוא מתקיים יום-יום ושעה-שעה בערים שונות ברחבי הארץ, שבה קשה עד בלתי אפשרי כמעט להיות בעל עסק קטן, שניצב חסר אונים מול "המצב" וכמעט בלי שום תמיכה מהמדינה.
באותה הסירה
בינינו? אם כבר המדינה עוזרת באופן מוחשי יותר למישהו מבין השניים, הרי שזה למילואימניק: לפחות לו יש הכנסה מובטחת (כלומר, היו גם מילואימניקים שנפלו בין הכיסאות, אבל בהכללה, כדי לשפות אותם על ירידה בהכנסות, לא צריך מתווים מיוחדים, כמו אלה שמתעתעים ביתר העצמאים).
זה לא אומר שאנחנו לא חייבים חוב עצום למשרתי המילואים, אבל זה בהחלט אומר שהמציאות הכלכלית בישראל היא הרבה יותר מורכבת מאשר היא נראית במבט ראשון, ופעמים רבות מתברר כי בעלי העסקים כולם נמצאים באותה הסירה, בין אם גויסו בצו 8 ובין אם לאו.
למען הסר ספק, הכוונה היא לא לומר לכם לא לקנות אצל מילואימניקים. אני בטוח שהיוזמה של דאום הגיע מהמקום הכי טהור - ואפילו "קשת", שמצאה את המטבע מתחת לפנס שמאיר על כולנו בירוק-זית של מדי ב', אולי התכוונה לטוב. בתכל'ס נוצר פה קמפיין שמפלה בין עסק לעסק שלא על פי מדדים נכונים כמו תמורה לכסף, מקצועיות ושירות.
נחזור אל גיבורי הסיפור הדמיוני שלי, אלה שבשינויים קלים אתם מכירים מהמינימרקט השכונתי, המספרה או הטמבוריה. הבעיה שלהם אינה אתכם, הלקוחות הקיימים והפוטנציאליים, אלא עם המדינה: זאת ששולחת להם צווים שמצטברים לכמויות הזויות של ימי מילואים, בעודה משלמת את הכסף שהייתה יכולה לתת להם, למשתמטים אנטי-ציוניים.
הבעיה שלהם היא עם שר אוצר שמכהן כבר יותר משלוש שנים, מתוכם שנתיים וחצי של מלחמה, אבל לא מסוגל לנהל משרד שיכול להפעיל מתווה פיצויים יעיל - ולא כזה שנראה כאילו נועד לסגור פה עסקים.
הבעיה שלהם היא עם סבב אחרי סבב של לחימה שגובה חיים בחזית ובעורף, ומשבית את העסקים ללא שום תוחלת, מטרה, אופק מדיני או נקודת יציאה. מדינה שיוצאת למלחמות כשהיא מבטיחה למוטט את שלטון... (ישלים כל אחד בעצמו: האייתולות, חמאס או חיזבאללה), אבל הנהגתה כה קצרת רואי עד שכל מלחמה כזאת היא רק הקדימון לסבב הבא.
למדינה הזאת יש כסף לשוחד קואליציוני, אבל לא לממ"דים, יש לה כסף לאבטח את ה"ילד" של ראש הממשלה במיאמי, אבל לא את ילדי קריית שמונה. למדינה הזאת יש כסף לשלם לאברכים כדי שלא יתגייסו או יעבדו, חלילה, אבל אף פעם לא מספיק בכדי לתמוך בעסקים שנפגעו קשות בגלל המלחמה.
למדינה הזאת יש צבא חזק, אבל האזרחים עבורה הם סוג של תקלה. במדינה הזאת קל להרים קמפיין למען המילואימניקים, אבל לא לראות ממטר את מי שנתנו ונותנים לה לא פחות. לכן אני מבקש לייסד קמפיין חדש:
אזרחי ישראל היקרים, קנו אצל מי שמקבל אתכם בחיוך ובמאור פנים אפילו כשקשה, העדיפו תמיד את מי שנוהג בכם בכבוד ובמקצועיות, את מי שדורש שכר הוגם לעמלו מבלי לקרוע אתכם רק כי הוא יכול - ורק אם נוסף על כל אלה הוא במקרה גם משרת במילואים, הרי שתבוא עליו הברכה, כי עסק טוב נמדד בכל אלה. הוא לא צריך נדבה.