יש לא מעט אנשים וגם פרשנים שחושבים שכל המלחמה הזו של ארה"ב וישראל נגד איראן היתה חלק מתוכנית גאונית של דונלד טראמפ לגרום לסין ולאירופה להסתמך יותר ויותר על נפט מארה"ב ומוונצואלה (שבעצם בשליטת ארה"ב).
ובכן, יכול להיות שזה יקרה בעתיד, אבל כרגע מי שבחובות עתק ומגדילה אותם עם דרישה של הגדלת תקציב הביטחון שלה ל-1.5 טריליון דולר, זו ארה"ב. ומי שכרגע מנצח במלחמה הגדולה בין ארה"ב לסין - זו המדינה הקומוניסטית.
דונלד טראמפ, איש עסקים שפשט את הרגל שש פעמים - כולל בהימור מופרע על קזינו (שאבא שלו הציל אותו מפשיטת הרגל הספציפית הזו על ידי רכישת כל הצ'יפים שהיו בקזינו שלו) - יצר לארה"ב נזק משמעותי ולטווח הארוך באיראן וזה בעיקר בגלל שהתוכנית הגאונית שלו, לשלוט במשק הנפט העולמי, מאיצה את התוכניות של אירופה ושל סין להסתמך פחות ופחות על ארה"ב ועל נפט.
ארה"ב, שכביכול תקפה את איראן כדי לגרום לסין לדמם מזומנים מדי יום, לא בנתה (כנראה) על זה שסין תישאר שקטה מאוד ומאוד לא מעורבת. זה שקט לא מפאסיביות. ההפך, השקט מאוד מתוכנן ומכונה על ידי מומחים לסין "המתנה אסטרטגית". בייג'ינג צופה כרגע בארה"ב של דונלד טראמפ עושה טעויות, מסתבכת בתוך עצמה וחופרת לעצמה בור של חובות גדולים יותר.
צברו נפט, וגם אורז וזהב
איך סין יכולה להישאר כל כך בשקט? קודם כל, לסין - כנראה - יש מספיק נפט. במשך שנים הם ניצלו את הסנקציות על רוסיה כדי לרכוש הרבה מאוד נפט בזול ממדינה תחת סנקציות מערביות. אבל החיבור למדינה של וולדימיר פוטין הוא הרבה יותר עמוק מרכישת נפט. רוסיה, בעצם, תלויה מאז המלחמה באוקראינה בכלכלה הסינית כמעט לחלוטין. הסינים אחראים לכמעט כל הייבוא לתוך רוסיה, כולל ציוד צבאי, מעבדים, מסילות רכבת, מכוניות - מה לא. סין בעצם הצליחה להפוך מעצמה גרעינית לבת ברית שפשוט תלויה בה.
הסינים, לפי דיווחים, קונים עדיין נפט מהאיראנים - במחיר גבוה יותר - אבל עתודות הנפט שלהם מספיקות, כנראה, כדי לא להילחץ ממחסור קריטי וצפוי. לפי חלק מהדיווחים לסין יש בעתודות שלה כ-1.2 מיליארד חביות נפט, שיאפשרו להם לתחזק את הכלכלה 150 ימים לפחות בלי רכש של נפט חדש.
אלו הערכות שמרניות וכאלו שלא מסתמכות על ההתחזקות ההולכת וגוברת של ההשקעה הסינית באנרגיות מתחדשות - רוח ושמש בעיקר - אבל לא רק. בזמן שהאמריקאים נלחמו למען הנפט, בסין יצרו בטריות רכבים שנטענות בכמה שניות ומחזיקות מעמד הרבה יותר זמן מאי פעם.
האם האמריקאים הצליחו לפגוע בסינים פיננסית דרך ההתקפה על איראן? סביר להניח שכן. לפי החישובים, שככל הנראה הסתמכו עליהם בוושינגטון, בגלל מחירי הנפט הגבוהים סין תאבד יותר מ-200 מיליארד דולר בשנה ובעצם לא תוכל להשקיע בפיתוח הטכנולוגיה הצבאית שלה (לפי מומחים לסין הסינים מתרשמים מאוד מהיכולות הצבאיות של ארה"ב נגד איראן ובעיקר מהשימוש בבינה מלאכותית).
עם זאת, הסינים בנו את עצמם כדי לשרוד את זה - גם מבחינה פיננסית. הם וויתרו על אג"ח אמריקאי ויש בידיהם הכי מעט דולרים מאז 2008. רגולטורים בסין אף הפצירו בבנקים המקומיים להגביל רכישות של אג"ח ממשלתי אמריקאי כדי להימנע מתנודתיות בשוק ומסיכוני ריכוזיות.
בנוסף, סין נמצאת במסע היסטורי ומאסיבי של רכישת זהב. עם הכניסה לשנת 2026, הבנק העממי של סין האריך את רצף רכישות הזהב שלו. לפי הערכות לסינים יש בעתודות הזהב למעלה מ-74 מיליון אונקיות טרוי (יותר מ-2,300 טון). יש הטוענים שלסין יש עוד יותר זהב (פי 2 ממה שמוערך) אבל זה לא ברור.
זהב זה נתפס לחלוטין כנכס "חוף מבטחים" המעניק הגנה מפני סנקציות מערביות. זה חלק מגיוון תיק ההשקעות שלהם ואסטרטגיית הפחתת הסיכונים שלהם (זה משהו שקורה מאז 2022 אז ארצות הברית הקפיאה את עתודות הדולרים של רוסיה ב-2022).
יכולה לשרוד שנתיים ממחסני המזון שלה בלבד
כלכלת סין נשענת במידה רבה על ייצוא, ומערכת הסחר העולמית עדיין מתנהלת ברובה המכריע בדולר האמריקאי אבל בעקבות התחזקות הקשר הסיני עם מדינות כגון ברזיל, יבשת אפריקה וכעת, ככל הנראה, גם אירופה - אנחנו נראה גם שחיקה בדולר כמטבע המוביל במערכת הסחר העולמית.
במקביל לאיסוף הנפט, הזהב ומתכות אחרות, סין גם בנתה מחסני ענק של אורז וחיטה. לפי חלק מהערכות סין מחזיקה ביותר מ-50% מעתודת החיטה העולמית, 60% מעתודת האורז העולמית, ובערך 70% מעתודות התירס העולמית (כלומר, גם במקרה קיצון של רעב עולמי בגלל אירועי מצר הורמוז, בו עוברים רוב הדשנים בעולם - אז סין יכולה לשרוד שנתיים שלמות של זה מבלי להרגיש מחסור במזון).
לפי "האקנומיסט" בכירים סינים סבורים כי "המלחמה הוכיחה את חוכמתו של שי ג'ינפינג בהתמקדותו בטיפוח הסתמכות עצמית בטכנולוגיה ובסחורות, גם כאשר מאמצים אלה באו על חשבון הצמיחה הכלכלית (אשר נותרת באופן עיקש ובזבזני מתחת לפוטנציאל שלה)".
שי, לפי המומחים לסין, חתר להגן על סין מפני חסימה של "צווארי בקבוק" (נקודות תורפה). הוא יצר את העתודות, דוחף לגיוון את ייצור החשמל ונוהג בפרגמטיות האופיינית לו, בכך שהוא מאפשר ומקל סחר הנפט של איראן. וכאמור, שי השקיע גם בצווארי בקבוק משלו כאמצעי הרתעה נגד אמריקה.
בשנה שעברה, לאחר שדונלד טראמפ הסלים את מדיניות המכסים, שי רמז שיגביל את אספקת המתכות הנדירות , החיוניות לאלקטרוניקה ולטכנולוגיות ירוקות. למרות שמנוף הלחץ הזה יתפוגג ככל שאמריקה תמצא מקורות חלופיים (כמו באוקראינה), שי לא הפסיק לחפש נקודות לחץ חדשות, כולל תרופות חיוניות, שבבים מסוימים ונכסים לוגיסטיים כאלו ואחרים. הוא רוצה שסין תשלוט בטכנולוגיות חדשות, כגון מחשוב קוונטי, רובוטיקה והיתוך קר והסינים משקיעים בפיתוחים הרבה יותר מהממשלה האמריקאית.
בהיותה יבואנית הנפט הגדולה בעולם, מלחמה באיראן היא אכן איום משמעותי על סין, אך בייג'ינג מתכוננת למשבר הזה כבר שנים, והיא ממוקמת היטב כדי להפוך את העימות ליתרון במירוץ לעליונות הכלכלית העולמית.
וייתכן שהסינים רואים במלחמת איראן את הצ'אנס שלהם להיות יותר דומיננטיים בעולם. הם ישמחו לראות את ארה"ב ממשיכה להתיש את עצמה מול מדינה ושלטון דתי אידיאולוגי שכבר שרד מלחמת התשה במשך שמונה שנים מול עיראק. הסינים יושבים בצד ובונים על העמקת החוב הלאומי של ארה"ב ואת האפשרות לרכוש בזול נכסים אמריקאים ומערביים.