פצצת זמן: מערכת החינוך הישראלית היא כישלון מוחלט, זה יעלה בכל מה שיש פה

דוח השנתון שפרסמה המועצה לשלום הילד, מספק הסבר חלקי לתופעות המדאיגות של אלימות בני נוער שנחשפו לאחרונה. עלייה של עשרות אחוזים בנשירה מבתי הספר, דיווחים על שימוש מוגבר באלכוהול וסמים, עלייה במספר המקרים המדווחים של דיכאון ועלייה במספר ניסיונות ההתאבדות.

לנתוני הדוח יש משמעויות רבות, בעיקר חינוכיות וחברתיות - כך למשל הוא מהדהד את הכישלון המוחלט של מערכת החינוך הישראלית (להזכירנו: המשרד האזרחי המתוקצב ביותר בישראל) בהתמודדות עם מצב המלחמה המתמשך (העיקר שלשר הממונה יש זמן להתייצב בבית המשפט כדי לנופף לשלום לנתניהו, לשאת נאומים בעלי גוון פשיסטי בחידון התנ"ך, שלא לדבר על ארגוני המורים שמפיקים סרטי תדמית שכולם תעופה עצמית).

את העיסוק בנושאים כגון אלה נותיר למדורי החינוך, רק נציין שלהעביר כמעט 100 מיליארד שקל בשנה (!) למשרד שרק מדרדר את רמת החינוך בישראל, זה כמו לזרוק כסף לפח.

מה שכן נעשה יהיה להצביע על הנזק הכלכלי שבמצב הזה, שכן מי שמנסים לסכום את עלויות המלחמה, עוסקים בעלות המיירטים, שעות הטיסה, ימי המילואים - וכך הלאה, הוצאות שקל יחסית לכמת אותן, אבל לא מביאים בחשבון הוצאות עקיפות, שאותן אי אפשר אפילו להתחיל לחשב.

כלומר, אפשר לנסות ולחשב עלויות ישירות, כמו אשפוז, גמילה וכיו"ב, אבל כמה עולה למדינת ישראל ילד או נער שנשר ממערכת החינוך? בשלוש מילים: אי אפשר לדעת. מיד ננסה להציע כמה פרמטרים לחישוב, אבל קודם כל צריך לשים לב לפרט מעניין בדוח: בפעם הראשונה מובילים את הטבלה המפוקפקת הזאת עשרה יישובים יהודיים.

ועכשיו לשאלה שמראש הבהרנו שאין לה תשובה: כמה עולה למדינה ילד דיכאוני? כמה עולה למדינה נער שמכור לסמים ואלכוהול? כמה עולים למדינה אלפי תלמידים שנושרים מכל מסגרת חינוכית?

התשובה היא כאמור חמקמקה, אבל נקדים ונאמר: הם עולים למדינה הרבה יותר ממה שתוציא על טילי "חץ", דלק למטוסים או ימי מילואים בלתי נגמרים. למה? כי נכון שאפשר להיות אומלל, דיכאוני - ובעתיד מבוגר לא מתפקד גם אם השלמת לימודי תיכון מלאים, אבל הסיכויים לכך בקרב מי שנותרו מחוץ למערכת הם גבוהים הרבה יותר.

השכלה סבירה היא מפתח להשכלה טובה, מצב רוח לאומי מקרין על מצב הרוח האישי - ושני אלה יחד יוצרים מבוגרים מתפקדים, מועילים, משלמי מיסים שמחנכים את הדור הבא להצלחה והישגים.

נכון שיש יוצאי דופן. כולנו מכירים דוגמאות של מי שלא היו בדיוק תלמידים מצטיינים (בלשון המעטה) ובכל זאת עשו חיל בבגרותם. רק שעל כל אחד כזה, יש מאה שגורלם לא שפר עליהם עד כדי כך - ובהיצמדות למוסדות החינוך, על כל מגרעותיהם הידועות, יש יכולת ניבוי לגבי שירות צבאי משמעותי, לימודים באוניברסיטה ויכולת התמדה במקומות העבודה, שמולידים כושר השתכרות משופר.

השנתון של המועצה לשלום הילד משקף מצב נתון (לשנת 2025), אבל הרבה יותר מכך, הוא מצייר פצצת זמן. זוכרים את האיור הילדותי שגרר עמו נתניהו לאו"ם, עם פצצה עגולה כמו בסרטים המצוירים (כדי להמחיש את התקדמות האיראנים לעבר נשק גרעיני), אז כזה בדיוק, רק שפה לא צריכים האיראנים להעשיר אורניום, אלא רק לחכות.

החברה הישראלית הופכת לחולה מיום ליום: שבויה במלחמה שגם אם התחילה כמלחמת אין ברירה, הפכה למשהו שאיש לא מסוגל או רוצה להכריע (ע"ע "ניצחון מוחלט") או לסיים בהסכם סביר.

החברה הישראלית מעודדת עבריינות, מודדת הצלחה בפרמטרים כלכליים בלבד, התקשורת סוגדת למתעשרים חדשים, בלי קשר לאיך הרוויחו את הונם, שרים וחברי כנסת (מקבלי החלטות גורליות בכנסת ובוועדותיה) מנופפים בגאווה בחשדות ואף בכתבי אישום (שכולם כידוע פוליטיים ו"תפורים"). וכשזו הדוגמה לילדים ובני הנוער, מה הפלא שרבים מהם חולמים על "קריירה" של עבריינים?

לא, את המספרים המבהילים בשנתון שמפרסמת המועצה לשלום הילד, לא תמצאו בשום טבלת חישוב שמנסה לאמוד את נזקי המלחמה. קשה לשים נער בדיכאון, בניגוד לטיל, על טבלת אקסל. רק שבסוף שניהם מתפוצצים: הטיל כשהוא פוגע במטרה (בשאיפה), הנער שנכנס לדיכאון, פיתח בעיית שתייה ונשר מהתיכון - בעוד כמה שנים.

המחיר של שניהם כבד, אבל את העלות הכלכלית המיידית, כבדה ככל שתהיה, קל יותר לשלם. העלות הכלכלית הנמשכת לעומתה פרושה על תקציבי בריאות, שיטור ורווחה - וזה עוד לפני שהתחלנו למנות את הנזק ההיקפי של התופעה: מהתפתחות בעיות של אלימות במשפחה ועד לירידה בפריון בעבודה.

עד לא מזמן היה למדינת ישראל נשק סודי וייחודי: למרות המלחמות והעובדה שהחיים פה אינם פיקניק, היינו מאושרים.

זה בלט בכל סקר שביעות רצון, שמיקם את ישראל בטופ העולמי. אמרו שזה מזג האוויר, הסבירו שזה בגלל שאנחנו משפחתיים (בהכללה) הרבה יותר מהגויים ואפילו גייסו כהסבר את העבר הקולקטיבי והקרוב-יחסית שלנו, שגורם לנו להגיד תודה על כל יום שבו אנו בחיים (סביר להניח שזה מכלול של לא מעט משתנים)...

והנה הנשק הייחודי הזה, שאפשר להעמיד כמעט 80 שנה של חברה בריאה ומשק משגשג, ספק פגיעה ישירה: אנחנו מסוכסכים, מפולגים, מבולבלים, לא יודעים מה ילד יום, והכי גרוע - הילדים שלנו, בבת עינינו, סובלים.

גם זה מחיר המלחמה, אבל מלחמה שלא נוכל לסיים בהסכם עם אויבינו, אלא רק בחוזה חדש עם עצמנו. אחרת הם באמת לא צריכים לטרוח להעשירו אורנים במחשכים, אלא רק להמתין עד שנגמור להשמיד את עצמנו מבפנים.