1.
התוצר לנפש בישראל יגיע השנה במונחי דולר אמריקאי שוטף ל-69,800 דולר ויעבור את התוצר הממוצע לנפש ב"מדינות המתקדמות", עפ"י הגדרת קרן המטבע הבינלאומית, העומד על 66,180 דולר לנפש, וקרוב מאוד לממוצע של שבע המדינות החזקות בעולם, 7G בהגדרת הקרן - 70,170 דולר לנפש לשנה. בשנה הבאה צפויה ישראל, שהוקמה רק בשנת 1948, להיות עם תוצר של 72,300 דולר לנפש לעומת 68,800 במדינות המתקדמות ו-72,600 דולר לנפש אצל שבע הגדולות.
ההישג של ישראל רובו ככולו נובע מיכולות תעשיית שירותי ההייטק עם פריון עבודה עולה בהתמדה. חכמים, יוזמים, למדנים, מעמיקים, ממציאים ורואים קדימה - הרבה לפני מדינות מזדקנות כמו ביבשת אירופה. ההייטק מהווה 16% מהתוצר, 57% מכלל הייצוא של סחורות ושירותים, הישגים עבור רק 11% מכלל העובדים במשק.
הצמיחה בישראל הואטה השנה בגלל מלחמת "שאגת הארי" ל-3.5% ובשנה הבאה תגבר הצמיחה, בתקווה שלא תהיה עוד מלחמה מסיבית, של עוד 4.4%, כך עפ"י קרן המטבע הבינלאומית. בנק ישראל צופה בשנה הבאה צמיחה של כ-5.5% והאוצר בין 5.3%-6.1%, על סמך הנסיון בעבר של היציאות המהירות של המשק ממשברים קודמים.
ברקע הגמישות העצומה במבנה העסקים של ישראל, שנתמך על ידי מערכות מחשוב מתקדמות שאליהן הצטרפה מהפכת הבינה המלאכותית במלוא עוצמתה, היוזמה והחריצות היא של אלה שיוצרים, עובדים, מפיקים ומשלמים הרבה מסים, אף שחלק לא קטן מהישראלים, הנהנים משרותי תמיכה כלכלית ורפואית מתקדמים, הם הולכי בטל או מעלימי מס.
2.
נשבית את השמחה ונציין את מה שרובכם כבר יודעים, כי רמת המחירים בישראל גבוהה ב-38% לעומת מדינות ה-OECD וב-53% מעל המחירים באיחוד האירופי. עוד בשנת 2024 המחירים בישראל היו גבוהים ב-14% מעל ה-OECD, אבל אוזלת היד של ממשלות ישראל להביא להגברת התחרות, למנוע מיבואנים להעלות מחירים בשיעור אדיר ללא שובע, דווקא כשמחיר הדולר דווקא יורד והייסוף נמשך מול סל המטבעות, נמצא בעוכרנו.
באין תחרות של ממש, המבנה המונופוליסטי-קרטליסטי של ישראל לא פורק. גם הכח הקרטלי של מערכת הבנקאות הישראלית עדיין איתנו, ורק בשנתיים האחרונות מנסה בנק ישראל בשוליים להגביר תחרות באמצעות גופים חוץ-בנקאיים. גם בתחום הייצור המקומי של מוצרי צריכה ישנו ריכוז במספר פירמות מצומצם.
עוד משפיעים על המחיר חסמי יבוא לישראל, כגון דרישה לאוכל כשר ועלות הכשרתו בחו"ל, קשיים ביבוא מוצרים חקלאיים שגם אם מייבאים אותם, הם תחת שלטון מכסות או עונתיות, וכן תקינה מטורפת בתחום הפרא-רפואי שמטיל משרד הבריאות, כך שמה שנחשב לבטוח באיחוד האירופי או בארה"ב, לא בהכרח בטוח לשימוש מבחינת משרד הבריאות בישראל.
סיבה נוספת לעלויות הגבוהות בישראל היא היעדר קרקע זמינה במחיר סביר לשימושי דיור ומסחר. העלות הגבוהה מובילה לשכר דירה גבוה ובצידו שעורי ארנונה של הרשויות המקומיות, הלא יעילות, בשיעורים מפלצתיים המוטלים על עסקים ומסחר.
סיבה נוספת לעלויות הגבוהות שגוררות מחירים גבוהים בישראל היא הפריון הנמוך במגזרים המקומיים המסורתיים המלווה בעבודה של אנשים לא משכילים ומיומנים מספיק, מצב שנמשך באין תחרות של ממש לפעילויות אלה מחו"ל, כי ישראל היא "אי" ואין תחרות של ממש מעבר לגבול היבשתי. הכבדה נוספת שהוחמרה היא עלויות הבטחון, שמטבע הדברים אינן נושאות פרי, אלא רק בשוליים. הוצאות הבטחון טיפסו בשלוש השנים האחרונות מ-5.5% מהתוצר לכיוון 8%-8.5% מהתוצר, - "בזבוז" מבחינה כלכלית, למרות החיוניות הקיומית עליה אין עוררין.
ימי המילואים האינסופיים והשקל החזק, שאינו מטופל, הביאו לירידה בהיצע העבודה - פשוט נמאס לעסקים לגייס עובדים יקרים בתנאי המשק הישראלי. מספר המשרות הפנויות קרס בחודש מרס ל-119,356 לעומת פברואר עם היצע של 147,965, חלק כמובן בגלל מלחמת "שאגת הארי" אבל גם בבחינה של ממוצע נע בין ינואר-מרץ לעומת דצמבר-פברואר, ישנה ירידה חריפה בהיצע עבודה למהנדסי מחשבים, חשמל, תעשייה וניהול ומפתחי תוכנה ירידה של 10%.
התוצאה היא כי מבחינת שווי כח הקנייה בר ההשוואה, PPP, התוצר של ישראל לנפש למקום מגיע למקומות ה-20-30 בזירה הבינלאומית, הרבה מתחת לממוצע של המדינות המפותחות עם 77,840 דולר לנפש. מדד ה-PPP משווה רמות מחירים ותוצר בין מדינות בנטרול הבדלי שערי חליפין. המדידה היא כמה במטבע מקומי נדרש לקנות ולרכוש את אותו סל מוצרים ושירותים בהשוואה בינלאומית, במטרה להשוות את רמת החיים הריאלי בין המדינות.
המיסוי הכבד, כמו העלאת המע"מ, הוביל למימון המלחמה על האוכלוסייה העמלה דווקא, לא המשתמטת המאופיינת בנטייה נמוכה לעבוד, ולשימוש במזומן שקשה לעקוב אחר פעילויות בשוק השחור, שאף הוא מעלה את יוקר המחיה להולכים בתלם עפ"י החוק.
3.
התוצאות בשטח מדאיגות, חמורות, ומביאות לחילופי אוכלוסין בישראל. ותיקים ומיומנים עוזבים לחו"ל. נמאס להם מהשלטון, מהמלחמות, מעול המסים, ומהדאגה לעתיד הילדים, בעוד המשרות בחו"ל קורצות. זהו דור חדש שעבורו השואה ורדיפת היהודים בתבל נמצאת רק בספרי ההיסטוריה. בעקבות העוזבים תועתק גם הפעילות החיונית של ההייטק לחו"ל, ולמעלה מ-30% מהחברות בהייטק בוחנות את הנושא. מה הפלא, לנוכח אי-הוודאות הכרוכה עם שכר נומינלי גבוה במונחי מט"ח.
במקביל, מהגרי עבודה ומסתננים נכנסים לישראל הנכספת עם שכר גבוה במונחי מט"ח. הצמיחה החדה בישראל במונחי דולר גוררת באחרונה לנהירה של זרים לישראל בכדי להנות מהכנסה אדירה בעיניהם ושירותי בריאות מהטובים ביותר בעולם, במקביל לכך שחלק מהישראלים יורדים לחו"ל.
אנו נמצאים באמצע מהפכת אוכלוסייה של ממש, שמרבית הציבור אינו מודע לה בדמות שינוי דמוגרפי בישראל. מבנה האוכלוסייה משתנה במהירות: זרים פנימה ישראלים החוצה.
לישראלים נוח להסתכל ולדבר על הכיבוש המוסלמי באירופה ובקנדה באמצעות הגירה מסיבית ובהמשך ילודה בשיעור גבוה, בעוד שפה מתחת לחוטמנו ישנו שינוי דמוגרפי לא פחות דרמטי.
בשנה האחרונה ליום העצמאות ה-78 של ישראל, אוכלוסיית הישראלים גדלה ב-1.1%, שהם 110,000 נפש, בעוד אוכלוסיית הזרים גדלה ב-36,000 וכוללת עובדים בעלי רישיון עבודה בתוקף, סטודנטים, אנשי דת, מתנדבים ובני משפחותיהם, מסתננים וילדיהם שנולדו פה, ותיירים ללא רישיון שהייה בישראל.
ההערכה היא כי מספר הזרים החיים בישראל הוא 296,000 נפש, מהם 19,600 מסתננים עם 7,100 ילדיהם - מה שמביא את אוכלוסיית ישראל ל-10.244 מיליון נפש. חלקם של "הזרים", עפ"י נתונים רשמיים, מגיע ל-2.9%. בשנה האחרונה ירדו לחו"ל עפ"י הערכה כ-45,000 נפש, ובמקביל, בשל המשך הביגמיה בקרב הבדואים בעיקר, ישנו אזרוח של 5,000 ערבים ואחרים בשנה במסגרת חוק איחוד משפחות.
4.
האוכלוסייה שעוזבת את ישראל היא חזקה וכבר מביאה לירידה חריפה ברכישת דירות חדשות במקביל למכירת דירות קיימות של העוזבים. שוק הדירות בתל אביב נטול חיים, בר מינן. ישנם מחירים "פור דה רקורד", בפועל מעט מוכנים לשלם אותם. הרבה מהרוכשים מקבלים הטבות שוות כסף שאינן רשומות אצל הלמ"ס בבואה לקבוע שינויי מחירים, ובלבד שלא תרשם ירידת מחירים בספרי הקבלן, מפני חששם של הבנקים מכך שחלק לא קטן מהאשראי שהעמידו לענף הבנייה יתאדה.
מחירי הדירות בתל אביב ירדו מהשיא לפני עשרה חודשים לדצמבר/ינואר ב-4.1%, נומינלית, וברור שהירידה הריאלית גבוהה יותר. במחוז המרכז בשנה האחרונה חלה ירידת מחירים נומינלית של 3.9% בעוד שבירושלים המתחרדת, עם מעט ירידה מהארץ, עלו המחירים בשנה האחרונה ב-5.4%. בשלושת החודשים דצמבר-פברואר, טרם מלחמת "שאגת הארי" חלה ירידה בשעור של 30% במכירת דירות חדשות לעומת שנה קודם לכן, זאת אף שהממשלה סבסדה 32% מרכישת הדירות לקבוצות חלשות ומקורבות פוליטית כמו החרדים, ורק לאחרונה לתורמים בימי מילואים.
מספר הדירות החדשות שנתקעו בידי הקבלנים עומד על קרוב ל-86,000, המהווים 31.7 חודשי היצע. זוהי פצצת זמן בענף הבנייה, לאחר שהקבלנים כבר מימנו גם את רכישת הקרקע ועתה, עם הריבית שבנק ישראל והבנקים מפעלים, סיכויי החברות להשיב הלוואותיהם יורדים במהירות. גם בדירות יד שנייה, שלעתים אין בהן ממ"ד תקני שהפך לחיוני לחיי אדם, ירדו המכירות בדצמבר-פברואר האחרונים בשיעור של 8.4%. אין פלא שהיצע העבודה של משרות פנויות של רצפים, סתתים, טייחים ומסגרים ירד ב-18%.
לא צריך יותר לבקר בבריסל, לונדון או פריז, הן הגיעו אלינו. השינוי הדמוגרפי בישראל מהיר, אופי המדינה משתנה. מקרי פשיעה בדרום תל אביב של אוכלוסיית מסתננים ועתה של ילדיהם היא יומיומית. מרבית עבירות הנוער בקרב אוכלוסייה זו הן עבירות רכוש, גניבות טלפונים, אופניים חשמליים, הפרת הסדר הציבורי ומקרי אלימות בתוך הקהילה או בין כנופיות נוער על רקע סכסוכים מקומיים.
העוני המרוד בקרב חלק מהמשפחות דוחף בני נוער לביצוע עבירות רכוש כצורך קיומי או כדרך להשיג סמלי סטטוס. קיים קושי לאמוד את היקף הפשיעה המלא בגלל רתיעה של קורבנות בתוך הקהילה מדיווח למשטרה, מחשש שהדבר ישפיע על מעמדם ויוביל לגירוש.
לבני נוער רבים בקהילת המהגרים אין מעמד חוקי, וחוסר היכולת לתכנן עתיד, להשתלב במשרות מוסדרות, יוצר תסכול ודחיקה לשוליים החברתיים. הפשיעה של המהגרים מצטרפת לפשיעה והאלימות בחברה הערבית בישראל, שעפ"י דו"ח של האוצר שחיברו נג'יב עמרייה ואסף גבע, עלתה באופן חד בעשור האחרון, עם שיעורי רצח גבוהים משמעותית בהשוואה לחברה היהודית ולמדינות מוסלמיות וערביות. חוסר מעש, בטלה, בקרב צעירים ערבים מצביע על זיקה אפשרית בין חולשה חברתית וכלכלית להיקף הפשיעה.
מדינת ישראל נלחמת בחזית הלבנונית, מול איראן, מול החות'ים, מול החמאס, מול הסורים, מול מליציות עיראקיות, מול הברחות אמל"ח מממלכת ירדן, וכל זאת בעוד המפעל הציוני פנימה מגלה סמנים מדאיגים. ההיינו כבריסל, פריז, מרסיי, לונדון, ברלין, מאלמו ורוטרדם? ישראל מדינה עשירה מאוד, אך מכרסמים בה מיום ליום. אנה תלכו?