1.
"המלחמה הגדולה" מאז 7 באוקטובר 2023 מביאה לפעילות אינטנסיבית של כוחות הביטחון למיניהם, כמו משמר הגבול, צבא, שב"כ, רבש"צים ועוד. לא רק בגבולות הקרובים והרחוקים, אלא ממש כאן מעבר לקו הירוק - ביהודה ושומרון, התוצאה הנלוות היא ירידה בהיקף גניבת כלי רכב בישראל בה מתמחים הפלסטינים.
בשנת 2025, לראשונה זה ארבע שנים, חלה ירידה בשיעור 18% בגניבת כלי רכב בישראל לעומת 2024. הידוק הפיקוח במעברי הגבול בקו התפר בכדי למנוע כניסת שב"חים, יחד עם פעילות אינטנסיבית בערים פלסטיניות למניעת התארגנויות טרור, כמו בצפון השומרון ובעיקר במחנה הפליטים בג'נין, הביאו מטבע הדברים לירידה בגניבות כלי רכב ישראליים נחשקים.
מאז מלחמת "עם כלביא" ביוני אשתקד ובהמשך מלחמת "עם כארי" במרץ השנה, נרשמה ירידה בנסועה, קילומטרז', של כלי הרכב בישראל, מה שהתבטא מטבע הדברים לירידה בהיקף תאונות הדרכים. חיי אדם וסבל נחסכו. מספר הנפגעים בתאונות דרכים ירד בקצב חודשי של 2.6% מאז מאי אשתקד, כך עפ"י נתוני המגמה של הלמ"ס. אולי בגלל שבתקופה זו היו שני סיבובי מלחמה מול איראן.
בהחלט ייתכן כי מגמת הירידה במספר הנפגעים נובעת גם מכניסת צי רכב חדש וחכם, בעיקר סיני, דרום קוריאני ויפני, לשוק הישראלי.
הצירוף של המלחמות, צי רכב מתחדש וירידה דרסטית בכניסת פלסטינים לשטחי ישראל הביאה לירידה במספר הנפגעים, הרוגים ופצועים בתאונות דרכים. מספר ההרוגים בתאונות בחודש מרץ השנה היה 27 לעומת 53 בחודש המקביל אשתקד ולעומת ממוצע של 35 בחודש מרץ בין 2022-2024. גם במספר הפצועים קשה נרשמה ירידה חדה - 137 לעומת 297 פצועים קשה במרץ אשתקד ו-222 בממוצע בין 2022-2024. גם בפצועים קל נרשמה צניחה של 49% ו-58% בהתאמה.
2.
פחות תאונות דרכים ופחות גניבות הביאו עדנה גם לחברות הביטוח, ושנת 2025 רשמה שיא ברווחי חברות הביטוח בענף מביטוחי צד ג' ומקיף. בשנתיים האחרונות רווחי חברות הביטוח הגיעו בסעיף זה לשלושה מיליארד שקל, לאחר הפסדים שנמשכו שנים בענף.
לאחר שנתיים של עלייה בפרמיות בשעור מטורף של 40% עד 70% בגלל הפסדי העבר, משרד האוצר התערב ועתה אנו עדים לירידה קלה בתעריפי ביטוח הרכב והפרמיות שהציבור משלם בגין ביטוח רכב לסוגיו, ביטוח החובה בעלייה וביטוח המקיף בירידה של ממש. קוראים יקרים, כדאי להתמקח בחידוש הביטוח!
על כל פנים, מדד חברות הביטוח בבורסה של תל אביב עלה בשנה האחרונה ב-170% לעומת עלייה של 73%-77% במדדי המניות העיקריים בתל אביב, מה שמעשיר גם את הציבור. רווחיהן של חברות הביטוח עלו גם מסיבות אחרות, שאינן קשורות לענף הרכב.
3.
התעשרות של הישראלים בתקופת המלחמה במונחי מט"ח הביאו לעליה ברכישת כלי רכב חדשים וחכמים. בשנת 2025 נמסרו 293,600 כלי רכב בישראל, שיא חדש המהוו עלייה של 7.4% לעומת 2024, שחלק ממנה נובע גם מהקדמת רכישות בשל העלאת המיסוי על כלי רכב חשמלים ודומיהם.
נתח השוק של סין במסירת כלי רכב זינק ל-35%. השוק האמריקאי חסום בפני הסינים ואירופה כבר שבעה, אז הסינים הסיטו כלי רכב לישראל. הסינים מציידים את כלי הרכב שלהם בטכנולוגיה עכשיווית סופר-מתוחכמת, החוסכת חיי אדם וכסף. אמצעי המיגון המשוכללים תרמו לירידה במספר הנפגעים. מעבר לכך, כניסת כלי רכב חשמליים במסות, תרמו אף הם לירידה בגניבות.
מעבר לכל מתברר כי רכב חשמלי אינו לטעמם גנבי יהודה ושומרון הפלסטינים, שמעדיפים רכב מונע באמצעות בנזין או סולר, מה שגרם לירידה של 50% בגניבת רכב חשמלי בשנת 2025. אלא שגנבי הרכב, בעיקר מהרשות הפלסטינית, בכל זאת חייבים להתנייד, וכך חלה עלייה של 80% בגניבת רכב דו-גלגלי.
תל אביב והמרכז נותרו יעדים מועדים לגניבות, עם כ-45% מכלל הגניבות. גם ברבע הראשון של 2026 נמשכה הירידה בגניבת כלי רכב, אבל בירושלים נסיונות הגניבה עלו ברבע הראשון של השנה כפליים. כ-95% מהרכבים הגנובים בישראל עוברים לשטחי הרשות הפלסטינית, ומצבת כלי הרכב הרשומים ברשות ירד מאז 2022 לכ-334,000, כשמספר הרכבים שנרשמים רשמית כל שנה כחוק בין 13,000-14,000 ועוד בין 3,000-3,500 רכב גנוב ומזויף, "משטובות". הרי למה להגדיל את מצבת הרכב אם אפשר לגנוב? הירידה במספר גניבות כלי הרכב הטיבה מטבע הדברים עם חברות הביטוח, שצריכים כעת לשלם פחות על היעלמותם של כלי רכב של המבוטחים.
בישראל הגיעה מצבת כלי הרכב המנועיים בשנת 2025 ל-4.35 מיליון, עליה של 3% לעומת 2024, מתוכם 3.789 מיליון כלי רכב פרטיים - גידול של 3.2%. מספר כלי הרכב החשמליים עלה בשנת 2025 ב-33% ל-216,265, ובשנת 2025 הגיע מספר כלי הרכב החשמליים בישראל ל-216,265 - עלייה של 33% לעומת 2024. 18.4% מכלי הרכב שעלו לכביש בשנת 2025 היו חשמליים לאחר 25.4% בשנת 2024. הציבור נוטה עתה לכלי רכב היברידיים, שמספרם הגיע ל-587,314 - עלייה של 23% לעומת 2024, שבה הייתה עלייה של 14.2%. תפנית גם במספר המשאיות החשמליות מעל 3.5 טונה - עלייה של 380% ל-2,700.
4.
למרות שיעורי המסוי הגבוהים מאוד בישראל על רכב, כלי הרכב בישראל יותר צעירים מאשר במרבית העולם. כלי רכב צעירים יותר ומשוכללים יותר מכילים אמצעי בטיחות הולכים ומשתפרים המצרכים מעורבות פוחתת של הנהג בזמני חירום או סטייה ממסלול הנסיעה. הגיל הממוצע של כלי רכב בישראל עומד על 7.8 שנים - פחות בהרבה מאשר באירופה עם 12.7 שנים (ביוון - 18 שנים).
כלי הרכב הצעירים בישראל, למרות המסוי הגבוה, נובעים משיטת הליסינג הנהוגה בישראל המעודדת החלפת כלי רכב ורכישת כלי רכב חדשים ומשוכללים עוד יותר מדי מספר שנים. סיבה נוספת היא שבענף ההייטק, המחזיק את המשק על כתפיו, מועסקים מעל 410,000 עובדים, שלרובם יש רכב חברה המוחלף מדי שלוש שנים.
מערכות הבטיחות המתקדמות, המוטמעות ברכבים החדשים שבהם משופעת ישראל, מצמצמות את תאונות הדרכים, בעיקר חזית-אחור וסטייה מנתיב, אפילו הקלה ביותר. שיפורים אלה מאפשרים לציבור לשחק יותר עם הנייד בזמן נהיגה, אפילו שהם מגבירים את הסכנה הן לתאונה והן לקנס כספי כבד.
להלן שיעורי ההתקנה של מערכות הבטיחות הנמנות במדד אבזור בטיחותי שנקבע על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים לרכב שעלה לכביש בשנת 2025: ב-99.7% מכלי הרכב שעלו על הכביש בשנת 2025 מותקנת מערכת בלימה בעת חירום, ב-98.1% קיימת מערכת לבלימת חירום מפני הולכי רגל ו/או רוכבי אופניים, ב-96.7% מכלי הרכב קיימת מערכת אקטיבית למניעת סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית ב-85.8%, בקרת מהירות חכמה ב-73.9%, זיהוי שטח מת ב-68.3%, בלימה אוטומטית בנסיעה לאחור ב-55.7% ומערכת אקטיבית למניעת התנגשות בצד "שטח מת" מותקנת ב-42.4% מהרכבים בישראל.
כלי רכב חדישים אלה מפחיתים משמעותית את חומרת תאונות הדרכים עם כל הסבל הכרוך בכך, בנפש, בפציעה, נזק כספי, הפסד ימי עבודה, התדיינות עם חברות הביטוח, השבתת פעילות ותסכול. במדינות ה-OECD נמצא כי הכנסת מערכות בטיחות מתקדמות הורידה משמעותית את חומרת התאונות, גם אם מספר התאונות לא ירד בשעור דומה.
אם מבקשים להגביר את קצב ירידת במספר תאונות הדרכים, לא יהיה מנוס מהגברת האכיפה בתחום העירוני, כולל מצלמות חכמות, ואכיפה בלתי מתפשרת בכבישים בינעירוניים גם באמצעות שוטרי תנועה ומצלמות חכמות. בתשתיות יש דווקא שיפור בישראל בשנים האחרונות, אף שזמן סלילת כבישים, מסלולים, גשרים ומנהרות נוטל זמן רב, אולי בגלל המחסור בכח אדם - וגם המלחמה שלא מסתיימת.
5.
אז למה הציבור רוכש רכב ועוד רכב במחירים מטורפים? למה, למרות המחיר, הציבור אינו עובר לתחבורה ציבורית, שם החשש להיפגע בתאונות דרכים ממש נמוך בהשוואה לרכב פרטי? הסיבה העיקרית היא שבישראל "עלות הזמן המבוזבז" מחושבת לפי "ערך הזמן" של הנוסע - כחצי שעה המתנה ביום לתחבורה הציבורית, המהווה מעמסה על הציבור.
לא זו בלבד, שיעור ההשתתפות בכח העבודה של הנשים בישראל הוא בין הגבוהים בעולם. הנשים העובדות והמנהלות משק בית חייבות להגיע בזמן לטיפול בילדים, כולל חוגים ומפגש חברים. שהרי בפועל, בעיקר נשים הן העמלניות. תדירות התחבורה הציבורית בישראל חלשה, תיאום הזמנים והסנכרון בין כלי תחבורה ציבורית אחת לאחרת גרוע, וזאת בלשון המעטה. וגם אם עולים על אוטובוס, נתקעים בעומסי תנועה אינסופיים.
לפיכך, המשפחות הצעירות נדחקות לרכוש כלי רכב במחירים מטורפים, מה שמכביד על משקי הבית הצעירים בגילאי 25-45. גם המשק נאנק תחת נזקי תאונות הדרכים - אם בבזבוז זמן, בירידה בפריון העבודה, בעלויות רפואיות ושיקום, בביטוח עודף ובזמן - שהוא משאב חשוב ויקר במשק כל-עמלני הדורש מהציבור החרוץ והתורם לשרת גם במילואים.
חסכון למשק באמצעות הפחתת תאונות דרכים שווה עשרות מיליארדי שקלים בשנה, סכום שאנו זקוקים לו דווקא היום, בזמן הלחץ התקציבי בשל מאורעות המלחמה וההכנה לעתיד. ממדינת "סטארט-אפ" הייתי מצפה למערכות הרבה יותר מתקדמות לסנכרון בין כלי התחבורה הציבורית השונים, בעיקר עבור העמלים והחרוצים.
להולכי הבטל או לאלה שאינם תורמים, אין דחיפות לשפר את התחבורה הציבורית המסובסדת. תושבי יישובים המדורגים באשכולות למ"ס 1-5, בהם נמצאים כמעט כל היישובים החרדיים כמו בני ברק, מודיעין עילית, אלעד וביתר עילית, זכאים ל-50% הנחה על רכישת מינוי "חופשי חודשי".
מנגד, בערים מבוססות בהם גרם מחוללי הצמיחה הכלכלית, אשכולות 6-10, אין סבסוד. המגזר החרדי נהנה מהיקף סבסוד נרחב יותר בפועל, הן בשל הגדרת היישובים כזכאי הנחה ברפורמת המחירים, והן בשל דפוסי השימוש האינטנסיביים בתחבורה הציבורית ככלי תחבורה מרכזי.
מבחינת המדינה, מדובר במגזר ש"מממש" את יעדי התחבורה הציבורית לנסיעות מול רכב פרטי, מה גם שערך בזבוז זמן ההמתנה של החרדים בתחנות, "עלות הזמן המבוזבז", מחושבת לפי "ערך הזמן" של הנוסע, נמוך משמעותית מזה של המגזר היצרני. ועל זה נאמר: "הפוך, גוטה. הפוך".