טובא זנגריא הוא יישוב קטן יחסית, פחות מ-10,000 תושבים - מועצה מקומית ממזרח לראש פינה. כבר שנים ארוכות שבהן "מככב" היישוב הזה בכותרות: פעם מוליכות אליו העקבות של שודדי בקר מרמת הגולן, בפעם אחרת בוזזי מטעים מאחד הקיבוצים באזור.
בשנים האחרונות הפכו גנבות קטנות לגדולות וחמולות שנהגו "להשלים הכנסה" בפעילות פלילית, היו לארגוני פשיעה של ממש: גביית פרוטקשן, סחר בנשק ועוד.
ייאמר מיד: הקורבנות הראשונים של המצב המתדרדר הזה הם תושבי היישוב, שסובלים פעמיים: פעם בהתערערות הביטחון האישי והסיכון להיקלע לקו האש בסכסוכים בין עבריינים.
בפעם השנייה הם סובלים מבחינה תדמיתית: משכניהם הקרובים ועד לכלל מדינת ישראל, מתייחסים אליהם כאל עבריינים, גם כשמדובר באזרחים שומרי חוק.
הביטוי לפיו "הכתובת הייתה על הקיר" נשחק כבר עד לזרא במקומותינו, אבל במקרה של הפשיעה במגזר הערבי, היא לא רק הייתה כתובה, אלא זעקה מהקיר ממש.
כבר עשורים רבים שמדובר במגזר עני, מוזנח מבחינה תקציבית, לרבות חינוך, בריאות ושירותי מדינה אחרים. חממה לפשע שתמיד פשה בו באחוזים גבוהים לעומת יישובים-שכנים יהודים. הקטליזטור העוצמתי ביותר להתדרדרות המצב עד כדי כך שבו כמעט שלא יחלוף יום בלי שנשמע על רצח, היה מגפת הקורונה.
נדחקים לפשע
חלק גדול מכוח העבודה במגזר הועסק ב"שחור", משמע, לא הייתה לו הכנסה מסודרת רשומה. לא מדובר במי שחגגו על חשבון המדינה, לרוב מדובר ברמות ההכנסה הנמוכות ביותר - לעיתים קרובות פחות משכר מינימום.
במילים אחרות: אם רוב אזרחי ישראל שהיו שרויים, בעת הסגרים באבטלה- מאונס, פוצו על ידי מנגנוני חל"ת ומסלולי עצמאים למיניהם, במגזר הערבי נותרו רבים ללא פתרון. תגידו "זב"שם"? יכול להיות, אבל מיד תראו איך הבעיה המגזרית הזאת הפכה לכלל-ישראלית.
זאת ועוד: ישראלי מן המניין שיש לו הכנסה קבועה ונקלע למצוקה כספית, יכול לפנות לגורמים מוסדיים לגיטימיים כמו בנקים, חברות אשראי ועוד כדי ליטול הלוואה עד שירווח לו. במגזר שלרבים בו אין הכנסה קבועה רשומה, קשה לקחת הלוואה מסודרת והם נדחקים לידי גורמים עברייניים הפעילים במה שמכונה בשם המכובס "שוק אפור".
אם לא די באלה, הרי נושא רישום הקרקעות במגזר הוביל לבעיה נוספת. מסיבות היסטוריות שחלקן באשמת מנהיגי המגזר וחלקן במדיניות מפלה של ממשלות ישראל לדורותיהן, לא הוסדר נושא רישום הקרקעות.
המשמעות בשגרה היא היעדר תכנון ובנייה בלתי חוקית. המשמעות בחירום (כמו בימי הקורונה והמלחמה שפרצה כשנה וחצי בלבד לאחר שתמה המגפה) היא חוסר יכולת לקבל הלוואות כנגד נכס (משכנתה) - לך תקבל הצעה למשכנתה על בית שאינו מוכר בחוק.
גם כאן נדחקו רבים לקחת הלוואות ממי שיש לו כסף מזומן בשפע, אבל מחייב בריבית גבוהה ומתאפיין בשיטות גבייה אלימות.
תהא הסיבה למצוקה אשר תהא, אלפים רבים של אזרחים ערבים שהיו בצד הנכון של החוק עד לפני שנים מעטות - ולא הצליחו לעמוד בהחזר ההלוואות שנטלו, הפכו משבויים בידי משפחות פשע ל"חיילים" שלהן.
פירומן בתפקיד כבאי
במדינה נורמלית מקימים קבינט מיוחד למיגור של תופעה כה מסוכנת. בישראל סברו בתחילה שמדובר בבעיה מגזרית.
בממשלת השינוי ניסו אמנם לטפל בבעיה, אבל עד שגיבשו כיוונים לפתרון ועד שהספיקו ליישמם בשטח, כילתה הממשלה ההיא את ימיה - והשלטון החדש הפקיד על התחום הרגיש את השר הגזען ביותר בתולדות מדינת ישראל, אחד שרואה בכל ערבי פושע ולא אזרח שווה זכויות.
עדיין אומרים שזו בעיה שלהם? ובכן, שימו לב לעלייה התלולה הן בפעילות העבריינית ובעיקר במספר מעשי הרצח בחברה היהודית, במקביל להסלמה הדרמטית במגזר.
מה עשה השר הממונה? במקום לקרוא אליו את שר החינוך, שר הרווחה ושר האוצר כדי לגבש יוזמה כלל מערכתית שתשלב חינוך, רווחה, שיטור - ומקורות תקציביים לכל אלה, הוא נופף באלה כאחרון חברי הכנופיות.
"משילות" הוא קורא לזה ומתכוון בעיקר להצקה או לפעולות ראווה שלא רק שאינן מסייעות למגר את הפשיעה במגזר, הן אף לא מצליחות להפחית אותו.
אתמול נוכחנו שוב עד כמה השר הממונה על ביטחון הפנים בישראל הוא חכם-בלילה: עם רדת החשכה הוא הגיע לסיור התגרות מכוונת בתושבי טובא-זנגריא.
לא רק שהם סובלים את ארגוני הפשיעה שהשתלטו על כל חלקה טובה ביישובם, הם נאלצים לסבול את נוכחותו המתגרה של מי שאינו מכיר בזכותם להתקיים כאזרחים שווי זכויות במולדתם.
מאיפה הכסף?
למרבה המזל, הם לא נגררו לפרובוקציה ואפשרו לשר הכושל לחייך את חיוכו המטופש, להשלים את סיבוב הדאווין שלו - ולעוף כלעומת שבא. זה לא אומר שזה עבר חלק: על הדרך הזכירו לו תושבים מקומיים את העובדה שחלק מהם, בניגוד לו, כן שירתו בצה"ל...
בן גביר מלמל בתגובה משהו על כך שהוא שבת רעב במחאה על אי-גיוסו, אבל התגלה בקלונו: האיש שמטיף למלחמה ואלימות במסווה של "משילות", לא שירת אפילו יום אחד בצבא ההגנה לישראל.
גם כשמניחים את עניין השירות בצד, לא ברור איך מי שיש לו יותר תיקים פליליים, כתבי אישום והרשעות בעברו, יכול להטיף בכלל לכיבוד החוק.
העניין הוא שאיתמר בן גביר הוא רק שמן על המדורה. כדי לכבות אותה תצטרך הממשלה הבאה, בלי קשר לזהות מרכיביה, לטפל בתופעה מהשורש.
לשפר את תנאי המחיה של תושבי המגזר, אבל גם לתבוע מהם להסדיר נושאים שגם להם היה נוח להתעלם מהם: רישום מקרקעין כחוק, תשלומי ארנונה ועוד.
ליזום פרויקטים חינוכיים שיציעו אופק לילדים ובני נוער - והשתלמויות מקצועיות למבוגרים, אבל גם להעמיק את פעולות השיטור והאכיפה.
ומעל לכל, ההבנה שכל זה יעלה כסף - ולא מעט כסף. כמה כסף? מיליארדים רבים. מאיפה הכסף?
כיוון לא רע יהיה לחפש אותו אצל מגזר אחר שגם אצלו יש אחוז נמוך מדי של משרתים בצבא, אחוז גבוה מדי של עובדים ב"שחור", אחוז נמוך מדי של משלמי ארנונה - ובעיקר חוסר רצון להשתלב בחברה הישראלית ולעג לכל מה שמדינת ישראל מייצגת.
