להדביר כל אליטה: ברשות המסים נחושים להבריח מכאן את טובי המוחות

רעיון חדש-ישן מסתובב במסדרונות רשות המיסים: מס מיוחד עם עסקי טק של מי ששירתו ביחידות הטכנולוגיות של צה"ל. הרקע לרעיון: חברות רבות בתחום הטכנולוגיה נרקמות בצבא - הן בשל אפיוני התפקידים (למשל, בהכללה: לוחמת סייבר) והן בשל הכרות חברתית שנרקמת בין טובי המוחות שלמדו לעבוד ביחד בצוותים ייעודיים - וממשיכים את שיתוף הפעולה שהחל במדים, הלאה אל האזרחות.

הרציונל מאחורי הכוונה הוא בכך שצבא ההגנה לישראל הכשיר ואפשר למצטיינים בתחום להתפתח למעמד של אנשי מקצוע, סיפק להם כר להתנסות בריל-טיים (ובתנאים שאין מלחיצים מהם) - ומשום כך ראוי שהמדינה שזהו צבאה, תצא נשכרת אם למשל יוצאי יחידה 81 (רק כדוגמה) יקימו חברה מצליחה, אפילו אם יירשמו אותה מחוץ לישראל.

נשמע סביר? אז זהו, שלא ממש. נתחיל בסיבה הכי כוללנית: מה ההבדל בין איש מחשבים במדים שהיה לסטרטאפיסט לבין מטכ"ליסט או שייט שהפך למאבטח מבוקש, טייס קרב שהפך לטייס אזרחי או אפילו קצין בכיר במיל' שנהנה לצד פנסיה מכובדת, גם ממעמד של יועץ בתחום הביטחון?

רוצה לומר, מדובר במדרון חלקלק שלא ייעצר רק בהייטקיסטים הצעירים עצמם. אבל יש עוד דבר משותף לכל בעלי התפקידים הצבאיים דלעיל: כולם העמידו את עצמם לרשות צה"ל בגיל 18, לפחות למשך שלוש שנים. לדרוש מהם תשלום עתידי בגין שירותם, לא לקוח בחשבון שלמטבע הזה יש שני צדדים.

תארו לכם חייל שיתבע את צה"ל על התמודדות נפשית שנגזרה עליו לא בגין טראומה שחווה במהלך השירות, אלא בגלל סיבה מעורפלת יותר, למשל שחברתו עזבה אותו כי לאורך המסלול בסיירת יצא הביתה רק פעם בשלושה שבועות, מה ששבר את ליבו, הצריך שנים של החלמה רגשית ופגע מאוד ביכולתו ליצור מערכות יחסים עתידיות...

כמובן שהדוגמה הזאת מופרכת לחלוטין (כלומר, כעילה לתביעה. כסיפור חיים הוא היה למרבה הצער נחלתם של לא מעט לוחמים לאורך השנים), אבל היא נועדה להמחיש את העובדה שבמשך שלוש שנים רשאי צה"ל לעשות בכוח האדם שעומד לרשותו כמעט ככל העולה על רוחו וכמובן שלשרות הצבאי יש יותר מ"תופעת לוואי" אחת, לשלילה כמו לחיוב.

זאת ואף זאת: המציאות העגומה היא שבישראל 2026 יש יותר בני 18 שלא מתגייסים מאשר כאלה שכן מתגייסים. במבט ראשון רואים את האוכלוסיות שלא מגויסות כקבוצות, חרדים וערבים. במבט קצת יותר ממוקד רואים אלפים בכל מחזור גיוס שאינם נמנים על שתי הקבוצות האלה ובכל זאת משתמטים.

כלומר, למרות שלמראית עין מתקיים כאן חוק גיוס חובה, הוא חל בפועל על פחות מ-50% מהמועמדים לשירות ביטחון.

איך זה קשור לסוגיית המיסוי? ובכן, חלק מאותם צעירים הם מומחים בתחומם כבר משנות העשרה המוקדמות לחייהם. צה"ל (כלומר: מדינת ישראל) נהנית משירותיהם בחינם למשך שלוש שנים, תיאורטית גם 24/7, תקופה שבה הם כפופים למשמעת צבאית (לפחות באופן רשמי) ונמנע מהם כמעט כל עיסוק אחר.

לו לא יתגייסו, הם יכולים להשלים תואר נחשק או פשוט לוותר על האקדמיה (שבחלק מהמקרים אין לה מה לתרום להם) ולהתחיל להשתכר כבר בגיל 18 סכומים שעליהם יכולים רובנו רק לחלום, אפילו אנחנו משכילים-פורמלית, ותיקים ומנוסים מהם.

נכון שמדובר בקבוצה קטנה, אבל נדמה שלא כדאי לפגוע במוטיבציה שלה, בטח שהאפשרות לא להתגייס היא אופציה ריאלית - ובטח ובטח כשהממשלה מקדמת בידה האחרת חוק שפוטר מגיוס מאות אלפים (וגם מבטיח להם מימון, סובסידיות שונות בחינוך, קצבאות ייחודיות ועוד).

יש גם סעיפים אופרטיביים שפשוט לא ניתן יהיה לאכוף. נניח שהנישום - על פי התקנה שנבחנת - יטען שאין קשר מחייב בין תקפידו הצבאי לסטרט-אפ המצליח שהקים ונניח שרשות המיסים תתעקש ונניח שהנושא יגיע להכרעה בבית המשפט, כשהצעיר הכישרוני והמצליח מיוצג על ידי עורכי דין מהמעלה הראשונה... נו, טוב, נדמה לי שכבר הבנתם לאן זה הולך.

אם לא הבנתם, וודאי תבינו כשהקרב המשפטי ילך ויתמשך שנים ארוכות, כולן על חשבון משלם המיסים הישן והטוב.

ויש פה גם חלק עקרוני. אודה שגם בשגרה איני חובב גדול של מנגנון שבו פקידים, שלא הניחו מימיהם אבן על אבן, לא רשמו חשבונית אחת על פעלם ולא יזמו שום רעיון עסקי, מתאנים בחסות החוק למאות אלפי עצמאיים שמרוויחים את שכרם בזיעת אפם, חשופים לכל תמורה ותנודה בשוק (מקורונה, דרך האטה כלכלית ועד למלחמה).

כל זאת בעוד אלה היורדים לחייהם נהנים משכר שדופק כמו שעון בלי שום קשר ל"מצב".

מה עם רעיונות פורצי דרך שיעודדו חברות טכנולוגיות להישאר בישראל? לא בטוח שזה יעזור בימים שבהם המותג "ישראל" נמצא בשפל חסר תקדים שבהיבטים מסוימים שלו, שום תמריץ לא יעזור, אבל זה יהיה לפחות צעד בכיוון הנכון.

ויש נדבך נוסף, שנדמה שהפך למכת מדינה בשנים האחרונות: ניסיון להדביר כל אליטה משכילה בשם צרכי המשתמטים והבינוניים. הן בחורינו המצוינים שידם אולי לא על ההדק, אבל נטויה על המקלדת והעכבר, לא צמחו במערכת חינוך מטפחת שהעמידה לרשותם מדינת ישראל.

להפך, נכון יהיה לומר שהם צמחו למרות מערכת חינוך שכוח האדם שעומד לרשותה נמצא בנסיגה מתמדת, שרמת הוראת האנגלית, המתמטיקה והמדעים בה מחפירה ושארגוני מורים שכמותם כגופים פוליטיים וחוסים מאחורי כל מני ישויות בלתי נגישות (אתם מוזמנים לבדוק מהי "אגודה עות'מנית" ישות משפטית שמתקיימת לפי חוק משנת 1909...), דואגים לחסל כל יוזמה ששואפת לתגמל מורים ומנהלים מצטיינים על בסיס הצלחה, כנהוג בעולם העסקים.

אז מה היה לנו פה? מדינה עם מערכת חינוך מרקיבה, שזוכה מכוח הרצון הטוב של אזרחיה למשרתים לתקופה של שלוש שנים (אל תבלבלו את המוח עם חוק, כי המדינה היא הראשונה להפר אותו), מנסה בכל מאודה להותיר את הטובים שבהם במערכת, למרות שאין לה סיכוי להתחרות בשכר שמוצע להם בשוק החופשי ועתה מאיימת עליהם במיסוי מיוחד, אם רק יעזו להצליח.

בראבו לבוחני הרעיון ברשות המיסים! נדמה שברשות המיסים הצליחו לשבור את שיאי החלם, לא משימה פשוטה במדינה שהרכש הביטחוני המאסיבי האחרון שלה הוא רשתות כדורגל להגנה מפני רחפנים שאויביה קונים בעל אקספרס...

תנו לצה"ל לנצח, למוכשרים לטכנולוגיה להתפתח, אמרו תודה לכישרון הטבעי שלהם ולחלק מהוריהם שנאלצו להשלים מכיסם חוגים ושיעורים פרטיים כדי לפצות על שחסכה מהם המדינה (אחרי הכל, היא צריכה לממן צי של שרים, אוכלי חינם שהם מינויים פוליטיים וחטיבות שלמות של משתמטים) והחזיקו אצבעות לכך שביום מן הימים יצליחו ויתרמו משהו לכור מחצבתם - אם לא כנישומים, אזי לפחות כפילנתרופים.