1.
עודנו המומים מהשינוי החד, הבוטה והלא צפוי בהתייחסותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לצורכי הביטחון של ישראל בגבול הצפוני, לאחר שהתעייף מהמו"מ האינסופי מול האיראניים, וכבר אנו ניצבים מול אתגר חדש, אולי אף מסוכן מזה של איראן: טורקיה.
עם הצבא השני בגודלו בברית נאט"ו, אחרי ארה"ב (ברית הכוללת 32 מדינות וכ-3.7 מיליון חיילים), לטורקיה כ-480,000 חיילים בפעילות סדירה ועוד חיילי מילואים. צבא היבשה שלה מחזיק ב-2,200 טנקים, כשבימי הזוהר בין המדינות פרשה ישראל בפני הצבא הטורקי את תורת לחימת השריון. לטורקים 300 טנקים מתקדמים גרמניים מדגם לאופרד 2A4 ועוד 900 טנקי פטון מסדרות שונות. לטורקים גם טנק מקומי הנקרא ALTAY.
אחרי ההתנהגות המבהילה של הנשיא טראמפ בכל הקשור לישראל, עת זנח את ישראל והסכים לכלול את תנועת הטרור חיזבאללה בחבילת הפסקת האש מול איראן, איך יוכל לעצור את חברת נאט"ו, טורקיה, מלקבל תיאבון לתקוף את ישראל? מבחינה ביטחונית, טורקיה, למרות עוניה, בנתה צבא מודרני ותעשייה ביטחונית עצמאית חדישה, מתוחכמת ומרשימה מעבר לכל דמיון. תעשייה זו הפכה למנוע צמיחה ולכלי דיפלומטי ראשון במעלה. פשוט לא ייאמן איך טורקיה מצליחה בתחום התעשייה הביטחונית להגיע להישגים, על אף עוניה.
כלי טיס בלתי מאוישים מתוצרתה כמו באירקטאר TB2 שהוכיח יעילות קטלנית בעימותים בנגורנו-קרבאך, בלוב ובאוקראינה, הפכו ללהיט יצוא ל-34 מדינות, כולל המפרציות וכן באפריקה והקווקז. לטורקיה בסיסים צבאיים בקטאר, בסומליה, בצפון קפריסין, בלוב, בסוריה וכן אחיזות באזור הכורדי של עיראק. טורקיה מחזיקה בנוכחות צבאית ישירה בצפון סוריה ובעיראק במטרה לבלום את השאיפות הלאומיות הכורדיות שה-PKK, ארגון המחתרת הכורדית וגרורותיו, מאיימים לממש במזרחה של אסיה הקטנה.
טורקיה בנתה מערכות של תעשייה צבאית מפותחת המייצרת כיום כ-80% מאמצעי הלחימה שלה בעצמה, כולל מערכת הגנה אווירית רב-שכבתית מפיתוח מקומי. לטורקיה מסה אדירה של כוחות: חיל האוויר מחזיק כ-200 מטוסים, בעיקר 16F ועוד מסוקי קרב, אך האיום העיקרי בזמן עימות מול ישראל הוא מכיוון זרוע הים, הכוללת 14 צוללות ועוד נושאת מסוקים לצד פריגטות. הצבא הטורקי מאומן הן במלחמה מול הכורדים במשך עשרות שנים והן בסוריה ועיראק עם משימות רחבות של ארטילריה, שריון ואוויר - גם בסביבה עירונית וגם במלחמה הררית קשה.
דוקטרינת המולדת הכחולה (Mavi Vatan) משקפת שאיפה לשליטה ימית מוחלטת במזרח הים התיכון, בים האגאי ובים השחור, תוך קריאת תיגר על גבולותיהן הימיים של יוון וקפריסין שחברו צבאית לישראל מול הענק הטורקי המנסה לזכות בכוח בשדות נפט פוטנציאליים לא לו.
2.
אלא שלטורקיה עקב אכילס מהותי: המחסור באנרגיה משלה, לעומת ישראל שמצאה גז שביסס מעמדה כמעצמה כלכלית גם בתחום זה. זה שנים ארוכות ישנה הסתמכות של טורקיה על יבוא מוצרי אנרגיה בכדי לספק למשק הטורקי העני נפט וגז טבעי. טורקיה מייבאת למעלה מ-90% מתצרוכת האנרגיה שלה, בעיקר מרוסיה, מאיראן וממדינות המפרץ. לפיכך, למחירי הנפט והגז העולמיים יש השפעה דרמטית על תפקודה של טורקיה בתחום מאזן התשלומים, פיחות ואינפלציה.
מלחמת ארה"ב וישראל באיראן הביאו לנסיקה במחירי הנפט בעולם ופגעו פגיעה קשה בכלכלת טורקיה. הגירעון בחשבון השוטף מאז 2020 - 196 מיליארד דולר. נקודה זו עלינו לזכור, אם וכאשר תפרוץ מלחמה בין טורקיה לישראל. בטורקיה, עליית מחירי הנפט כתוצאה נלווית היא יותר מפגיעה באמצעות צבא. לעומתה, ישראל מייצאת גז בהיקף שמכסה 38% מעלות ייבוא הנפט והפחם, לא זו בלבד, בישראל 75% מהפקת החשמל מקורו בגז ישראלי. לישראל היה עודף של 11 מיליארד דולר בחשבון השוטף בין 2020-2025.
טורקיה מאיימת על ישראל גם צבאית, בהכרזות עקביות, לאחר שהחרימה את ישראל כלכלית מזה מספר שנים. טורקיה עלולה להתעמת עם הצבא הישראלי או סוכניו בסוריה וכורדיסטן, שם לישראל אינטרסים. החלום של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן הוא להחזיר את ירושלים לשלטון טורקי, כפי שהיה במשך 400 שנה, משנת 1517 ועד לכיבוש הבריטי ושחרור ירושלים מידי הטורקים ב-9 דצמבר 1917.
הטורקים, נזכיר, מוצאם במרכז אסיה באזור שהיום בשלטון סיני, שינג'יאנג, בו חיים היום האויגורים ממוצא טורקי. האם לטורקיה כח צבאי שיכול לסמוך על המשק הטורקי לאורך שנים בכדי להתעמת עם ישראל, שמופיעה עתה כמעצמה אזורית לאחר ביצועי הצבא הישראלי באיראן, בסוריה ובמדבריות ארם נהריים?
3.
לא כל כך קל יהיה להביס העוצמה הישראלית. נבחן מספר סוגיות והשוואה בין המדינות. שיעור ההשתתפות של הנשים בטורקיה בכח העבודה הוא הנמוך ביותר בקרב מדינות ה-OECD והנמוך ביותר גם בקרב ה-20G. שיעור ההשתתפות של הנשים בכח העבודה בטורקיה הוא כ-30%, רובו בערים הגדולות כמו איסטנבול, בעוד באזורים הכפריים שיעור ההשתתפות ממש נמוך. זוהי חולשה של טורקיה, שאינה יכולה להגביר צמיחה, שהיא בסיס לכח כלכלי וצבאי. שיעור ההשתתפות של הגברים בכח העבודה בטורקיה - 71%.
לעומתה, שיעור ההשתתפות של הנשים בכח העבודה בישראל הוא מעל 60%, ובקרב גברים כ-66%. הנשים בישראל מהוות כח של ממש הן במשק, הן במדע ובצבא והן בחברות טכנולוגיה צבאית מתקדמת. הנשים בישראל מתקדמות בסולם ההשכלה, הקריירה, השכר והאינטגרציה זה שני דורות. אף קודם לכן, הנשים בישראל מעורבות היטב בתעשייה, כולל תפקידים בכירים במשק הביטחוני, כולל ניהול ומחקר בחברות ובהייטק.
אין בכלל מקום להשוות בין עוצמת יכולתן של הנשים בישראל כקבוצה לאלה שבטורקיה, בה רק בקרב השכבות המשכילות והעירוניות ישנה אינטגרציה סבירה של הנשים, כגון איסטנבול, אנקרה, איזמיר, בורסה ואדנה, בהם גרים בסך הכל 26 מיליון נפש מכלל 85.5 מיליון תושבי טורקיה.
ארגון ה-OECD מציב נורות אזהרה לגבי שוק העבודה בטורקיה ומציין כי שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה עדיין נמוך מאוד. המלצת הארגון היא לבצע רפורמות מבניות כדי להגמיש את שוק העבודה ולעודד צמיחה מכלילה יותר.
חולשה נוספת של טורקיה היא תרבות מושרשת של כלכלה שחורה, המהווה נתח נכבד מהמשק הטורקי. ה-OECD מציין כי קיים נתח נרחב מדי של כלכלה שחורה גם בתעסוקה. ההפסד הפיסקלי של האוצר הטורקי מכלכלת ההון השחור, כלכלת הצללים, מוערך בלפחות 16% ועד למעלה מ-25% מהתוצר - הפסד בהכנסות של בין 33-44 מיליארד דולר בשנה. טורקיה חברה במועדון לא יוקרתי, ומדורגת בחלק העליון של מדינות עם העלמות מס כבדות כגון מקסיקו וקולומביה.
בישראל שיעור ההון השחור בירידה זה מספר שנים, וכיום עומד עפ"י ההערכות על כ13% מהתוצר לעומת 20% עד לפני מספר שנים. שיעור זה מגלם הפסד של בין 30-40 מיליארד שקל בשנה לקופת האוצר. מדיניות "חשבוניות ישראל" המאלצת לדווח דיגיטלית עם מספר מקודד לאימות החשבונית הביא לעלייה בקצב גביית המסים בשעור שנתי של 14% מעבר לקו המגמה. גם המעבר לתשלום דיגיטלי והפחתת התשלום במזומן, עפ"י החוק הישראלי, גורר ירידה של ממש בהון השחור. העסקאות הנסתרות הפכו לקשות בהרבה לביצוע, אולי פרט לסקטור הערבי והחרדי.
לטורקיה יהיה קשה יותר לגייס משאבים למלחמה בכלכלה בה ההון השחור נפוץ, המלצה של ה-OECD היא להילחם בהון השחור, בכלכלה השחורה. אשאל, כיצד אפשר להילחם בהון השחור שמונע גביית מסים סבירה אם המקורבים עד לצמרת השלטון הם בעצמם בין המובילים בשחיתות שלטונית?
4.
טורקיה היא מדינה שהפסיקה להתקדם ולחתור למודרניות כפי שאבי האומה החדשה, אתא טורק, הלא הוא מוסטפא כאמל, צפה וביקש להקים במסגרת חילון המדינה. אתא טורק ביקש בחזונו, עת הנהיג את "הטורקים הצעירים" לפני למעלה ממאה שנה, להידמות למדינות אירופה.
טורקיה נפלה בשנים האחרונות לידיהם של הלאומנים הרדיקלים הסונים בכיכובו של ארדואן, שתפס את השלטון בשנת 2003 ומאז המסיג את טורקיה לאחור. אף שאוכלוסיית טורקיה כ-85.5 מיליון איש, היא לא תוכל להתמודד מול ישראל, עם אוכלוסייה של 10.2 מיליון. היכולת של ישראל לגייס משאבים מקומיים, או בסיוע מחו"ל, הרבה יותר גבוהה משל טורקיה.
התוצר לנפש בטורקיה עומד על 19,000 דולר לנפש, ובישראל קרוב ל-70,000. כלל התוצר בישראל - 712 מיליארד דולר, לעומת 1,640 מיליארד (1.64 טריליון) בטורקיה. כלומר, לטורקיה אין מספיק כח ומשאבים של המשק להתמודד עם ישראל לאורך תקופה ארוכה, והיא חייבת קודם כל לטפל בתסכול העיקרי האדיר של התושבים, הסובלים מרמת חיים נמוכה מתמשכת מלווה באינפלציה אינסופית.
רק בחמש השנים האחרונות שיעור האינפלציה בטורקיה הסתכם ב-500%, ובין השנים 2021-2024 האינפלציה השנתית הגיעה גם ל-80% לשנה. איך אפשר בכלל לנהל משק ועסקים בשעורי אינפלציה ופיחות המטבע לאורך שנים? אי אפשר, אנחנו יודעים מניסיוננו אנו ברקע "העשור האבוד" של ישראל עד 1985.
הלירה הטורקית איבדה מערכה 87% מול הדולר מאז ינואר 2020, בעוד השקל התחזק באותה תקופה מול הדולר ב-15%. האשם העיקרי בכאוס הכלכלי ומשקי של טורקיה הוא ארדואן, שהמציא מדיניות מוניטרית חדשה מגוחכת שזכתה ללגלוג בינלאומי ואינה נהוגה בשום מקום בעולם. במשך 27 חודשים עד מאי-יוני 2023, הבנק המרכזי פעל להרחבה מוניטרית למרות עלייה בשעור האינפלציה. ארדואן טען שאפשר להילחם באינפלציה באמצעות הפחתת ריבית. התוצאה - פיחות ואינפלציה שנתית של 70%-80%. כישלון זה הביא עתה לשינוי במדיניות המוניטרית לכיוון צמצום מוניטרי.
קרן המטבע הבינלאומית וה-OECD שמחים על שינוי הכיוון הדרמטי, מה שהצליח להחזיר חלק מאמון המשקיעים הבינלאומיים לטורקיה, לצמצם את הגירעון בחשבון השוטף ולייצב את יתרות המט"ח של המדינה. קרן המטבע הבינלאומית ממליצה להמשיך במדיניות מוניטרית ביד קשה, ומדגישה כי על טורקיה לא למהר להוריד את הריבית. עמדת קרן המטבע הבינלאומי היא שהמדיניות המוניטרית המצמצמת חייבת להישאר בתוקף עד שהאינפלציה תראה מגמת ירידה ברורה ומתמשכת לכיוון יעדי הבנק המרכזי.
השבוע פורסם כי האינפלציה בשנה האחרונה הייתה 32.61%, מזה 1.71% רק בחודש מאי. הנגיד הטורקי פתיח קרהאן הכריז כי בראש יעדי הבנק המרכזי להפחית את האינפלציה. שיעור הריבית נשאר בשבוע שחלף על 37%. כן, שלושים ושבעה אחוזים. הממשלה משלמת על אג"ח שהיא מנפיקה לעשר שנים 33%. אין תקומה למשק שמשלם ריבית כזו לאורך שנים.
5.
האם אפשר לנהל משק עם ריבית כזו ועוד לאיים על ישראל? בכדי לשפר את המצב הכלכלי ממשלת טורקיה צריכה להפחית את רמת החיים של הציבור. ה-OECD, בו חברה טורקיה, מדגיש כי העלאת ריבית לבדה לא תספיק כדי לנצח את האינפלציה הטורקית. הארגון קורא לממשלת טורקיה לתמוך בבנק המרכזי באמצעות מדיניות פיסקלית הדוקה יותר, כלומר צמצום חד בהוצאות הממשלה, ריסון הגירעון התקציבי וייעול מערכת המס.
לא נראה אפשרי להוריד רמת חיים שבלאו הכי נמוכה באזורים הכפריים, שם גרים תומכי מפלגת השלטון, "מפלגת הצדק והפיתוח". צמצום תקציבי יפגע מטבע הדברים בתקציב הבטחון וביכולותיה של התעשייה הצבאית.
מול טורקיה ניצבת ישראל עם עליונות אווירית וטכנולוגית, למרות המודרניזציה הטורקית. חיל האוויר הישראלי מחזיק ביתרון איכותי מובהק בזכות מטוסי 35F, שאין לטורקיה למרות תחנוניה לארה"ב. לישראל מערכות לוחמה אלקטרונית וסייבר מתקדמות ביותר. מנגד, אומנם חיל האוויר יכול להגיע גם לקונסטנטינופול, אם יידרש, אבל הסיבולת של ישראל לאבדות בנפש נמוכה וחלשה לעומת הצבא הטורקי.
צה"ל עלול להימתח לקצה גבול היכולת שלו, כפי שקורה עתה, בגלל שחלק מהאוכלוסייה אינו משתתף במאמץ. גרוע מכך: אם לטורקיה יצטרף אויב נוסף מהמדינות הערביות או המוסלמיות הסובבות אותנו, ישראל תהיה בבעיה קשה. אם השלטון הבא בארה"ב, אחרי תקופת טראמפ, יפנה אלינו עורף ממש, כמו שעושה היום אירופה שכבר אינה מתביישת באנטישמיות הגלויה, העם היהודי היושב בציון עלול להיות בבעיה של ממש, או אז רק נשק יום הדין יצילה. ישנן אופציות נוספות, שנקווה שלא נזדקק להן.
על הפרת והחידקל היוצאים מטורקיה 22 סכרים ליצירת כח, הראשי שבהם הוא סכר אתאטורק ובצדו עוד חמישה ענקיים המספקים כח חשמלי הידראולי למשק הטורקי התלוי בהם לפעילותו, ומאפשר למשק הטורקי לנשום. משק התלוי בתחנות ההידראוליות הוא משק פגיע שממילא חסר אנרגיה המופקת מנפט, גז או תחנות כח גרעיניות.
מה תהיה עמדת ארה"ב, הרפובליקנית או הדמוקרטית, במקרה של עימות ישראלי ישיר מול טורקיה? קשה לדעת, מפחיד לחשוב כיצד איבדנו במו ידנו את התמיכה הבינלאומית. ישראל צריכה להשקיע לא בתחנות כח, אלא במערכות עכשוויות שעולות הון רב לשינוי דעת הקהל לטובת ישראל. זה ייקח שנים רבות, אבל אפשרי.