לפני כחצי שנה ישראל הייתה במרחק של ימים בודדים ממשבר חסר תקדים. לא בגלל מלחמה, לא בגלל מתקפת סייבר ולא בגלל פגיעה במתקן אסטרטגי. מלאי גז הבישול עמד להיגמר.
הציבור המשיך בשגרת חייו ולא היה לו מושג שמאחורי הקלעים הלך וגבר הלחץ בענף הגפ"מ, כפי שפרסמנו אז לראשונה בוואלה. הפגיעה בבז"ן צמצמה את הייצור המקומי, המלאים הידלדלו במהירות, והתקווה כולה נתלתה באונייה אחת שהייתה בדרכה לישראל. עיכוב של ימים ספורים בלבד היה עלול להוביל למחסור חריף בגז בישול בכל רחבי הארץ.
האונייה הגיעה בזמן ומנעה את המשבר. אבל האירוע הזה חשף עד כמה שברירית מערכת האספקה של אחד ממוצרי היסוד החשובים ביותר במשק. מדינה שלמה הייתה תלויה למעשה במשלוח אחד מחו"ל כדי להבטיח שמיליוני אזרחים יוכלו להמשיך לבשל, לחמם מים ולהפעיל עסקים.
דו"ח של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, קובע שהאירוע הזה היה תמרור אזהרה. לפי הדו"ח, ישראל לא ערוכה כראוי להבטיח אספקה רציפה של גז בישול, לא בשגרה ולא בחירום, והיא חשופה למחסור במוצר בסיסי שנמצא כמעט בכל בית בישראל.
אם יש מסקנה אחת שעולה מהדו"ח כולו, היא שיום אחד ישראל עלולה פשוט להישאר בלי גז בישול. לא כתרחיש תיאורטי על הנייר, אלא כאפשרות ממשית שנובעת משורה ארוכה של כשלים, עיכובים והחלטות שלא הושלמו.
הבעיה מתחילה במלאי. בניגוד לדלקים אחרים, שאותם המדינה יודעת לאגור לתקופות ממושכות, יכולת האחסון של גז בישול בישראל מוגבלת מאוד. בקיץ מחזיקה המדינה מלאי שמספיק לכ-6 ימי צריכה בלבד, ובחורף, כשצריכת הגז מזנקת, המלאי הקיים מספיק לכ-3 ימים בלבד. המשמעות היא שאם שרשרת האספקה נפגעת למשך יותר מ-72 שעות, ישראל עלולה למצוא את עצמה במחסור ממשי בגז.
אל הסיכון הזה מצטרפת החלטת הממשלה לסגור בשנים הקרובות את בתי הזיקוק בחיפה. כיום מספקת בז"ן כ-44% מצריכת גז הבישול בישראל ומהווה מקור אספקה מרכזי לצפון הארץ. אלא שהתשתיות שאמורות להחליף את הייצור המקומי עדיין לא מוכנות. מתקני אחסון ויבוא חלופיים בצפון מתעכבים בשל מחלוקות, הליכים רגולטוריים וגרירת רגליים של משרדי הממשלה.
גם האפשרות להסתמך על יבוא דרך הדרום רחוקה מלהוות פתרון. פיתוח תשתיות הפריקה וההולכה באשדוד תקוע כבר שנים. מחלוקות סביב הפעלת המתקנים, היעדר תעריפים מוסדרים ועיכובים בקידום הפרויקט מונעים מהמדינה להיערך לקליטת כמויות הגז שיידרשו ביום שאחרי סגירת בז"ן. כלומר, גם אם אוניות עמוסות גז יגיעו לישראל, לא בטוח שיהיה אפשר לפרוק אותן ולהזרים את הגז למשק בקצב הנדרש.
הסכנה הזאת כבר כמעט התממשה במחצית השנייה של 2025. במהלך הלחימה נפגע הייצור המקומי בעקבות שילוב של תקלות טכניות, השבתות מגן בשל איומי טילים ועבודות תחזוקה. חלק מההשבתות כלל לא דווחו מראש למינהל הדלק במשרד האנרגיה, מה שהקשה על ניהול האירוע בזמן אמת. לפי הדו"ח, הסיבה המרכזית לכך שלא נוצר מחסור בפועל הייתה שהאירועים התרחשו בתקופה שבה הביקוש לגז היה נמוך יחסית. אילו אותם אירועים היו מתרחשים בחורף, התוצאה הייתה עלולה להיות שונה לחלוטין.
ויש עוד בעיה. ככל שהייצור המקומי מצטמצם, ישראל הופכת תלויה יותר ויותר ביבוא ובמספר מצומצם של ספקים בינלאומיים. המשמעות היא שבמקרה של משבר ביטחוני, החלטה עסקית או קשיים בביטוח אוניות שמגיעות לישראל, עלול להיווצר מצב שבו הגז פשוט לא יגיע. למדינה לא יהיה מקור אספקה חלופי שייכנס מיד לנעליו.