"יש פה עם קקה": מה הסיכוי שנראה את איל רביד הולך לכלא?

"כתב האישום נותן לנו הצצה כיצד נפגעת התחרות ומתייקרים המחירים לציבור בתחום קמעונאות המזון". כך פתח אתמול עו"ד עפר מעוז, מנהל המחלקה הפלילית ברשות התחרות, את משפט תיאום המחירים בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

"במשך שנים היה קשה להעלות מחירים בגלל מחאת הקוטג'. כולם חששו להיות הראשונים להעלות מחירים, וזה לב האישום. יש פה תעוזה נחשונית 'לפתוח דלת' לספקים. בהתבטאויות של רביד, הוא רצה להוציא את 'האצבע מהסכר' כדי לגרום ל'צונאמי של העלאות מחירים', כדבריו".

בין הנאשמים בעלי ויקטורי אייל רביד, רשת ויקטורי, רשת יוחננוף, סופר ברקת, מנהלים בכירים וחברות נוספות. לפי רשות התחרות, כל אחד מהם מילא תפקיד אחר במהלך שנועד, לכאורה, להשפיע על התנהלות שוק המזון ולעודד העלאות מחירים באמצעות התבטאויות פומביות, שיחות עם ספקים והעברת מסרים בין השחקנים המרכזיים בענף.

מדובר באחד ממשפטי התחרות החשובים שנוהלו בישראל מאז פרשת שופרסל. בשנת 2014 נגזרו על מנכ"ל שופרסל לשעבר, אפי רוזנהויז, ארבעה וחצי חודשי מאסר, מהם ריצה חודשיים בפועל, לאחר שהורשע יחד עם סמנכ"ל הסחר אלי גידור בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים.

פסק הדין נחשב להיסטורי. זו הייתה הפעם הראשונה בישראל, ואחת הבודדות בעולם, שבה נשלח מנכ"ל של תאגיד מוביל למאסר בפועל, לא בגלל קרטל קלאסי, אלא בשל ניסיון כוחני להשפיע על תנאי השוק. בית המשפט העליון העביר אז מסר חד וברור: "הפשע הכלכלי אינו משתלם", וקבע כי יש להחמיר בענישה כדי להגן על התחרות, על הצרכנים ועל יוקר המחיה.

התיק שנפתח אתמול שונה מפרשת שופרסל בנקודה מהותית. אם אז עמדו במרכז לחצים שהופעלו על ספקים, הפעם מבקשת רשות התחרות לשכנע את בית המשפט שגם התבטאויות פומביות, ראיונות לתקשורת, פוסטים ברשתות החברתיות והמסרים שעברו בין השחקנים בשוק יכולים, בנסיבות מסוימות, להוות עבירה פלילית. זו כבר משוכה משפטית גבוהה הרבה יותר, והיא צפויה לעמוד במרכז המשפט כולו.

בתום יום דיונים סוער, שבו נשלפו ההקלטות, הוצגו ההתכתבויות, ושוב נשמע הציטוט האלמותי של רביד, "יש פה עם קקה, ולכן אם אתה צריך להעלות מחיר, אח שלי, תעלה", אפשר רק לתפוס את הראש ולקבוע בייאוש שכולם צודקים.

צודקת רשות התחרות. עו"ד מעוז פתח חלון הצצה לפס הייצור של ההתייקרויות בשוק המזון. אף אחד לא רוצה להיות הראשון שמעלה מחירים. כולם מפחדים לשלם את המחיר הציבורי. ספקים מסתכלים על ספקים, רשתות על רשתות, ספקים על רשתות ורשתות על ספקים. כל אחד בודק מה קורה אצל השני, מי כבר העלה מחיר, מי עדיין מתלבט ומי יהיה הראשון שיספוג את האש. זו לא הייתה תיאוריה משפטית. זו הייתה המציאות שכל מי שעומד מול המדפים בסופר מכיר היטב.

גם העד הראשון של התביעה, אלי שני, לשעבר סמנכ"ל הסחר והמכירות של ד"ר פישר, חיזק בלי להתכוון את התזה של רשות התחרות. "אף אחד לא רוצה להיות הראשון שמעלה מחירים", הוא העיד. אחר כך הוצגו הודעות ששלח לרביד: "שים לב שאני העליתי, והמחבל ממודיעין טרם העלה קטלוגי". ובהמשך: "כפי שסגרנו, עד יום חמישי כולם יעלו מחיר. מחר יוחננוף וברביעי שופרסל. זה סגור! תודה על העזרה". קשה לקרוא את ההודעות האלה ולא להבין מדוע רשות התחרות סבורה שהן משקפות הרבה יותר ממשא ומתן מסחרי רגיל.

צודק גם אייל רביד. לא משום שהוא בהכרח חף מפשע, אלא משום שהוא מצביע על נקודת התורפה של התיק. "אמירה אינה עבירה. תחזית אינה תיאום. ביקורת אינה הסדר כובל", טענו עורכי דינו. רביד לא מכחיש שהתראיין, לא מכחיש שפרסם פוסטים ולא מכחיש ששוחח עם ספקים. הוא טוען שהראיונות נועדו להתריע בפני הציבור על עליות מחירים, לא לעודד אותן; שהשיחות עסקו במשא ומתן מסחרי רגיל מול ספקים; ושכתב האישום הוא אסופת אירועים נפרדים שחוברו בדיעבד לסיפור עברייני אחד. גם הטענה שכל הקמעונאים מפעילים לחצים דומים על ספקים ומנהלים שיחות דומות לא נשמעת מופרכת למי שמכיר את הענף.

וצודקים אפילו אנשי ד"ר פישר. אלי שני לא תיאר חברה שמחפשת תירוצים להעלות מחירים. הוא תיאר מציאות עסקית מורכבת של עלויות שזינקו, רווחיות שנשחקה והחלטות קשות. "העלאת מחירים זה אירוע של פעם בעשר שנים, רק כשאין ברירה", העיד. גם זו אמת. ספק לא מעלה מחירים כי מתחשק לו. לפעמים הוא פשוט לא יכול להמשיך לספוג את ההתייקרויות.

אלא שכאן בדיוק נגמרת הכלכלה ומתחיל המשפט. אמת כלכלית ואמת משפטית הן שני דברים שונים. ככל שהדיון התקדם, התחזקה התחושה שהמכשול העיקרי של רשות התחרות לא יהיה לשכנע את הציבור שכך עובד שוק המזון. בזה היא כבר הצליחה. האתגר האמיתי יהיה לשכנע את בית המשפט שהתנהלות שנראית פסולה ומקוממת היא גם עבירה פלילית. בין תחושת הבטן הציבורית לבין הרשעה בפלילים מפריד מרחק משפטי לא קטן. יכול להיות שבסופו של ההליך רשות התחרות תצליח להוכיח את האישומים. יכול להיות שלא.

מה שבטוח, המשפט הזה גדול בהרבה מאיל רביד. הפה הגדול שלו הפך אותו לפרזנטור של מנגנון רב שנים ומשומן, שפעל במשך שנים הרחק מעיני הציבור, ונחשף אתמול בבית המשפט במלוא כיעורו. אבל יש שופט אחד שלא יצטרך להמתין לפסק הדין. הוא עומד כבר היום בתור לקופה בסופרמרקט. רק הצרכנים יחליטו אם לבוא חשבון עם מי שניסה, לכאורה, לעשות עליהם סיבוב. ולא, הכוונה לא רק לאייל רביד. אם דבר אחד התברר אתמול, הוא שהסיפור הזה גדול בהרבה מאדם אחד.

כי אם יום הדיונים הראשון הוכיח משהו, הוא שכולם משחקים את אותו משחק מלוכלך. ספקים, קמעונאים, יצרנים ורשתות. כולם בודקים מה עושה המתחרה, כולם מנסים לשפר עמדות, כולם מקווים שמישהו אחר יהיה הראשון שיעלה מחירים. רק שרובם עושים את זה בשקט, בחדרי חדרים, בלי מצלמות, בלי מיקרופונים ובלי להשאיר עקבות.

כי בשוק המזון, כמו במועדון קרב, לא מדברים על שוק המזון. בטח לא מול מצלמות.