פרוטקשן נתפס כבעיה של בעלי עסקים, קבלנים וחקלאים שנאלצים לשלם דמי חסות לארגוני פשיעה. אלא שבפועל, כולנו משלמים דמי חסות. לא ישירות לארגוני הפשיעה, אלא דרך חשבון ביטוח הרכב, מחירי הדירות, הפירות והירקות ושורה ארוכה של מוצרים ושירותים. לפי דו"ח חדש של ארגון "השומר החדש", העלות מגיעה לכ-8,000 שקל בשנה לכל משק בית בישראל.
הדו"ח, שנערך באמצעות מכון ריפמן לפיתוח הנגב ומבוסס על נתוני משרד האוצר, רשות המסים, דוחות מבקר המדינה וסקרים ארציים, מעריך כי הנזק הכלכלי המצטבר מהפרוטקשן, הפשיעה המאורגנת, הגניבות החקלאיות והכלכלה השחורה מגיע לכ-23 מיליארד שקל בשנה. העלויות האלה לא נשארות אצל העסקים שנאלצים לשלם דמי חסות, אלא מתגלגלות לציבור דרך התייקרות מחירי הביטוח, הדיור, המזון ומוצרים ושירותים נוספים.
במקביל, 38% מהישראלים דיווחו על שחיקה בתחושת הביטחון האישי. בכפר שלם בתל אביב, למשל, נרשם בתוך שנתיים זינוק של 74% בגניבות הרכב ושל 56% באירועי פריצות וגניבות.
המחקר מוכיח כי העלויות העצומות שסופגים החקלאים, הקבלנים ובעלי העסקים אינן נשארות אצלם, אלא מתגלגלות במלואן אל צרכן הקצה באמצעות התייקרות של מוצרי היסוד, הדיור והביטוחים:
ענף הבנייה: עלויות הפרוטקשן מגיעות לעד 5% מתקציב הפרויקט, נתון שמייקר את מחירי הדירות בעשרות אלפי שקלים.
ענף הרכב: בשל היקפי הגניבות, הפריצות ומעשי הוונדליזם, נרשם זינוק חסר תקדים של עד 56% בפרמיות ביטוח הרכב בתוך שנתיים בלבד.
חקלאות ומזון: הטרור החקלאי מכה ללא רחם. כ-93% מהחקלאים בגליל המזרחי וכ-90% מהחקלאים בהר הנגב מדווחים על סחיטה ואיומים. הפגיעה הזו מצמצמת את היצע התוצרת המקומית ומקפיצה את מחירי הפירות והירקות ברשתות השיווק.
73% מהנשאלים דיווחו שחוו ניסיון לסחיטת דמי חסות
התופעה רחבה. בסקר ארצי שנכלל בדו"ח, 73% מהנשאלים דיווחו שחוו ניסיון לסחיטת דמי חסות. בגליל המזרחי וברמת הגולן השיעור מגיע ל-93%, בהר הנגב ל-90%, בגוש דן ל-72% ובירושלים ל-63%.
אבל הנזק לא מסתכם בהתייקרות הביטוח, הדיור והמזון. הפשיעה המאורגנת היא לא רק בעיה של ביטחון אישי, אלא גם איום כלכלי. לפי הדו"ח, הפשיעה העודפת בחברה הערבית לבדה גורעת מהמשק כ-10 מיליארד שקל בשנה, שהם כ-0.5% מהתוצר. שיעור הרצח בחברה הערבית עומד על 11.9 לכל 100 אלף תושבים, כמעט פי ארבעה מממוצע מדינות ה-OECD. עוד עולה כי הפשיעה פוגעת בצמיחה, מגדילה את אי הוודאות במשק ומשפיעה על פרמיית הסיכון של ישראל.
הדו"ח מצביע גם על הנזק שנגרם לקופת המדינה. הכלכלה השחורה בישראל מוערכת ב-12% עד 20% מהתוצר המקומי, כלומר עד כ-300 מיליארד שקל בשנה. לצד זאת מצוין כי מערכת "חשבוניות ישראל", שנכנסה לפעילות ב-2024, חוסמת בזמן אמת חשבוניות החשודות כפיקטיביות בהיקף של כ-1 מיליארד שקל בחודש. עם זאת, נתוני מבקר המדינה מלמדים כי מתוך רכוש בשווי 4.2 מיליארד שקל שתפסה המשטרה בשנים 2016-2018, רק כ-454 מיליון שקל, כ-11% בלבד, הסתיימו בצווי חילוט סופיים.
גם היעדר המשילות בנגב גובה מחיר כלכלי כבד. לפי הדו"ח, העלות השנתית של חוסר ההסדרה של החברה הבדואית בנגב מוערכת בין 800 מיליון ל-1.5 מיליארד שקל. לכך מתווספים אובדן הכנסות מארנונה ומהתרחבות הכלכלה השחורה בהיקף של כ-200 מיליון שקל בשנה, ועוד 250 עד 350 מיליון שקל שמוציאה המדינה על תגבור אכיפה ואבטחה.
חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב: "המחקר מצביע על כשל עמוק הרבה יותר מעליית מחירים נקודתית. במשך שנים נוצרו באזורים שונים בישראל מרחבים שבהם המדינה אינה הגורם המארגן היחיד של הפעילות הכלכלית, והתוצאה היא פגיעה ביכולת לפתח תשתיות, לקדם בנייה, למשוך השקעות ולהרחיב את הפעילות העסקית. כאשר יזמים, חקלאים וקבלנים פועלים בתנאי אי-ודאות ואיומים, המשק כולו מאבד מנועי צמיחה חיוניים. לכן המענה חייב להיות מערכתי , שילוב של אכיפה אפקטיבית, הסדרה אזרחית וכלים כלכליים שיחזירו את האחריות והסמכות למדינה. זו אינה רק סוגיה של ביטחון פנים, אלא אתגר לאומי של פיתוח, צמיחה וחיזוק הפריפריה".
יואל זילברמן, מייסד ומנכ"ל השומר החדש, אמר: "הציבור בישראל משלם היום מס כפול. פעם אחת למדינה ופעם שנייה לארגוני הפשיעה. מי שחושב שפשיעה היא רק סוגיית ביטחון אישי, צריך להבין שהיא הפכה למנוע מרכזי של יוקר המחיה. החזרת המשילות אינה רק משימה ביטחונית, אלא הצעד הכלכלי החשוב ביותר שמדינת ישראל יכולה לבצע כדי להוריד מחירים ולהחזיר מיליארדים לכיסם של האזרחים".