לא רק יריקה בפנים, גם מכה בכיס: כמה יעלה חוק לומדי תורה?

החוק שזכה לכינוי "חוק לומדי תורה", מעורר זעם ציבורי גדול בשל היותו חלק מחוקים ותקנות המפלים בין דם לדם.

חוקים אלה דנים צעירים חילוניים לשירות חובה קרבי יותר וממושך יותר - ולשירות מילואים אינטנסיבי יותר (בשל הצרכים המבצעיים הגדלים של צה"ל) - ופוטרים משירות לא רק את מי שלומדים תורה באמת (כאילו שזה לבדו לא מקומם מספיק), אלא אף את מי שרק מדווחים כ"לומדי תורה" - על אף שביניהם לבין לימודי תורה אין דבר וחצי דבר.

עד כאן הפן העקרוני בקליפת אגוז - אליו הצטרפו כמה נימוקים משכנעים נגד החוק, בעיקר בשל הליך החקיקה: מהרצון לפצות את נציגי המשתמטים בכנסת על הכישלון בהעברת חוק "גיוס לכאורה" (שהיה מכשיר את הפטור), דרך הצבעת חברי כנסת כנגד צו מצפונם המפורש של בוחריהם (הליכוד אמנם מתחרד, אך רבים מתומכיו נמנים עדיין על ציבור שמשרת באמונה בצה"ל, קל וחומר לגבי אנשי הציונות הדתית) וכלה בפרוצדורה החפוזה, שכולה זועקת מחטף.

המשפט האחרון מסביר אולי את הצעד של דודי קופל, היועץ המשפטי של משרד האוצר, שפנה במכתב ליועמ"שית ועדת הכנסת, ארבל אסטרחן, להתריע מפני השלכות אפשריות של החקיקה.

למה הנמענת היא דווקא היועצת המשפטית לוועדת הכנסת? מאחר שזו אמורה להכין את החוק לקריאות הבאות, לאחר שאושר במליאה בקריאה ראשונה בשבוע שעבר.

אמנם לכאורה אין לוועדה הזאת שום נגיעה לחוק ולתכניו, אבל בבליץ כמו בבליץ: הכל כשר בטרם תפוזר הכנסת, בפעם האחרונה לכהונת הממשלה הנוכחית.

במכתב מאיר קופל זוויות שקצת נשכחו בלהט הוויכוח העקרוני, מהתחום הכלכלי - ונלך היישר אל השורה התחתונה: נזק כלכלי אדיר של עשרות מיליארדי(!) שקלים למשק, כתוצאה מהחוק והשלכותיו.

גורמים כלכליים שונים טוענים כי גם הסכום האדיר הזה הוא בגדר הערכת חסר, שכן בבדיקת נזק כלכלי אפשרי לשנים הבאות, אפשר שהעלות המצטברת תגיע למאות מיליארדי שקלים.

מהם ראשי הנזק ומהיכן הפערים בהערכת העלויות? ובכן, עיקר הנזק הכלכלי המיידי הוא במימון עודף למוסדות לימוד חרדים, שתקציבן עלול להשתוות לזה של האוניברסיטאות. כלומר - המדינה תשקיע יותר במשתמטים "לומדי-תורה-לכאורה" מאשר היא תשקיע ברופאים, מהנדסים ומדענים.

מעבר לפגיעה המיידית בכיס של כולנו (הערכת האוצר היא כי לא תהיה ברירה אלא להעלות מיסים כדי לממן את ההטבות החדשות), יש כאן פגיעה ודאית שאת פוטנציאל הנזק שלה קשה להעריך, בעתיד מדינת ישראל, בעיקר ככל שאמורים הדברים בפיתוח תעשיות עתירות ידע ובמתן שירותים (למשל: פחות רופאים).

ראש נזק אחר הוא גריעתם של חרדים ממעגל העבודה. כיום עובדים כ-50% מהגברים החרדים (נתון שהוא קצת מעוות, שכן חלקם מועסקים בשירותים קהילתיים, בעיקר בתחום החינוך, שניתנים רק לחרדים), אך ספק אם אפילו האחוז הנמוך הזה, יחסית לכלל האוכלוסייה, ישמר בתנאים שיתעדפו לומדי תורה (שוב, נחזור ונדגיש: גם אם הם רק רשומים ככאלה) על פני עובדים.

כמובן שגם במקרה של גריעת חרדים ממעגל העבודה, עיקר הנזק הוא לשנים הבאות, אבל את המגמה ניתן יהיה להרגיש מיד: פחות עובדים ומפרנסים את עצמם הם בהכרח יותר מי שתלויים בקצבאות שממומנות מכספינו, כספי הציבור.

נזק נוסף מפניו מתריעים באוצר הוא הכבדת נטל המילואים, שוב - לא ברמה העקרונית (כאן העוול זועק לשמיים), אלא ברמה הכלכלית: פחות מתגייסים לצה"ל (שגם כך נמצא ב"גירעון" של כ-12,000 לוחמים), פירושו יותר ימי מילואים למאגר המשרתים. ימי מילואים הם יקרים יותר מאשר ימי השירות הסדיר - ומכאן נטל תקציבי שגובר בהלימה להכבדת הנטל הנפשי והפיזי.

את מה שהכלכלנים והיועצים המשפטיים לא יכתבו בשפה הפורמלית, נאמר אנו כאן: החוק הזה מטורף וביזיוני לא רק משום היריקה שמשגרת ממשלה שרוב חבריה השתמטו בעצמם משירות (או הסתפקו בשירות סמלי בלבד), היישר בפרצופם של מי שהיא שולחת למלחמה.

החוק הוא מטורף וביזיוני גם בשל ההשלכות הכלכליות שלו, שייהפכו את מדינת ישראל לענייה יותר ויגדילו את הנטל הכלכלי על מי שאין להם ברירה אלא לעשות מעשה אנשים הגונים: לקום בכל בוקר ולצאת לעמל יומם.

בכל פעם שמתלהט הוויכוח בנושאי דת ומדינה, בעיקר בהקשר הביטחוני-השכלתי-תעסוקתי שלהם, מרבים "לבקר את המבקרים" ולהאשים אותם בשנאת חרדים...

ובכן, הפעם אוכל להעיד רק על עצמי, אף שאפשר שאני מבטא דעת רבים: איני שונא את הציבור החרדי, שלמדתי כבר להכיר ולדעת שהוא מגוון הרבה יותר משנראה במבט חטוף מבחוץ, לעיניים חילוניות.

מה שאני שונא הוא את העסקנות החרדית, שפוגעת בציבור שהיא אמורה לייצג פעמיים: פעם אחת כשהיא דנה אותו לחיי נזקקות, כדי להבטיח שיישאר תלוי בקצבאות וסמוך אל שולחנה (הן חלק מחברי הכנסת החרדים מתעשר בזמן שחלקים מצאן מרעיתו מדשדשים מתחת לקו העוני).

בפעם השנייה, כשהיא מנתבת לשנאת אחים ציבור שחרד לשלום ילדיו המשרתים בצבא, ועם שחרורם מביט בעיניים כלות כיצד הם נפרדים מעתיד כלכלי (למשל מהסיכוי לרכוש דירה משל עצמם) - בשם החובה בחוק(!) להפריש משכרם כדי לממן את אלה המוסללים להשתמטות מגיוס ומעבודה. על כך אסור לנו לשתוק עוד.