אחרי שהממשל האמריקני כבר הודיע שימכור לטורקיה מנועי סילון למטוס הקרב החמקן שהיא מפתחת, עברה הציפיה להכרזה של טראמפ על החזרת אנקרה לפרויקט האף-35, ממנו גורשה לאחר שהתעקשה לרכוש מערכות הגנה אווירית רוסיות שהיו עלולות לחשוף את סודות החמקנות שלו.
רכישה של מטוס הקרב החמקן המתקדם תהיה שדרוג חשוב לחיל האוויר הטורקי שנחלש בשנים האחרונות, מהלך שיסייע לארדואן בבניית עוצמתה של טורקיה מול ישראל. הפסגה כולה תהיה הזדמנות למפגן אנטי ישראלי חריף, שינסה להבהיר לחברות הברית שישראל היא אויב ולא ידיד, מקור למתיחויות ביטחוניות ולא ליציבות, ושיש להחליש את מעמדה ואת החיבור שהשיגה לברית הצפון אטלנטית, דרך החיבור לפיקוד מרכז האמריקני (סנטקום) ולקשר הישיר שלה עם הממסדים הביטחוניים באירופה.
אבל זה לא רק פוליטיקה, כמו תמיד, צריך לחפש את הכסף. בשנה החולפת זינק הייצוא הביטחוני של טורקיה ליותר מ-11 מיליארד דולר, עלייה של 47% בשנה אחת. רוב הייצוא הטורקי הוא למדינות נאט"ו, בעיקר כטב"מים, אך לראשונה עם ספינות מלחמה לרומניה, מטוסי אימון לספרד ועוד. זאת תוצאה ישירה של השקעות הענק של ארדואן בתעשיות הביטחוניות המקומיות ובצבא הטורקיה, בעיקר בתעשייה האווירית הטורקית ((TAI, יצרנית הטילים רוקטסן ויצרנית הכטב"מים בייאר.
ישראל עדיין נמצא הרבה לפני טורקיה, עם ייצוא של 19.2 מיליארד דולר ב-2025, אבל הטורקים סוגרים במהרה את הפער. המוצרים שלהם זולים, האיכות משתפרת, ואין להם בעיה למכור לכל מי שמשלם, כולל למדינות שהמערב דוחה, כמו פקיסטן. כשיסיימו את פיתוח מטוס הקרב החמקן קאאן, שאמור להיכנס לייצור בעוד שבע שנים, הם יוכלו לאיים בהיקף הייצוא גם על מדינות כמו צרפת (25 מיליארד דולר ב-2025)
6.8 מיליארד דולר מהייצוא הישראלי בשנה החולפת היה מעסקאות עם מדינות נאט"ו, עניין שמרגיז את ארדואן במיוחד. נתח גדול מהייצוא הישראלי הוא של מערכות הגנה אווירית של התעשייה האווירית ורפאל, כמו חץ, ברק MX וקלע דוד. ארדואן הכריז על פיתוח סדרה של מערכות הגנה אווירית טורקיות, אבל כשאיראן שיגרה טילים בליסטיים לטורקיה במלחמה, הן יורטו בידי מערכות פטריוט אמריקניות.
הקאאן, החמקן הטורקי
רוצה להחליש את התעשיות הביטחוניות מישראל
יותר משארדואן רוצה שהכסף הזה ילך לתעשיות הביטחוניות הטורקיות, הוא רוצה להחליש את התעשיות הביטחוניות מישראל. משרד הביטחון מעודד כיום את הייצוא מישראל, לאחר שסוף סוף חילחלה בו ההבנה שהייצוא חיוני לביטחון ישראל כדי להבטיח את גודלן ופעילותן של התעשיות הישראליות, להוזיל את הרכש לצה"ל ולממן את פיתוי הדור הבא של מערכות הנשק.
הייצוא הוא גם נשק מדיני, מקרב לישראל מדינות שמערכות נשק, מודיעין וסייבר ישראליות שיפרו את הביטחון הלאומי שלהן ואת ההתמודדות עם האיומים הנשקפים עליהן.
אם אכן ייחתם הסכם ביטחוני חדש עם ארה"ב שיעביר את הסיוע הביטחוני לפיתוח משותף ויגדיל את הרכב מהתעשיות בארץ, קריטי שהן לא יהיו תלויות רק בצה"ל וימשיכו לייצא בין 50% ל-70% מהתוצרת שלהן כמו היום, ולהישאר תחרותיות מול תעשיות דומות בעולם.
בקרוב אמורות יוון וישראל לחתום סוף סוף על הסכם לפרויקט "עקב אכילס", שיכלול רכש של מערכות הגנה אווירית ישראליות ב-3 מיליארד דולר, בגלל האיום הטורקי. רבע משווי העסקה ייוצר ביוון עצמה, שהעסקה תתרום לא רק לביטחון הלאומי שלה אלא גם לכלכלה המקומית. יוון היא בעלת ברית של ישראל מול הטורקים בנאט"ו וגם גרמניה, לקוחה גדולה נוספת למערכות ישראליות. האתגר של משרד הביטחון, צה"ל והתעשיות הביטחוניות הוא לחזק בעלות ברית נוספות ולבלום את המהלך הטורקי.