היה הייתה פעם ארץ זבת חלב ודבש, עליה מלמדים את הפעוטות והילדים. על ארץ שבעת המנים המוזכרים בספר דברים בדבר פוריותה של ארץ ישראל שהובטחה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. ארץ חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. פעם היה שפע ירקות ופירות תוצרת הארץ במחירים טובים לכל נפש - עגבניות, מלפפונים, חסה טרייה, תפוחים, בצל, שום, רימון, תפוחי אדמה, תמרים מהם מפיקים דבש תמרים, תפוזים בהם התגאתה ההתיישבות בישראל ששווקו תחת השם JAFFA, שזיפים וענבים. לא עוד. המחירים נוסקים בשנים האחרונות, כי ענף החקלאות הוזנח ויחד עמו ננטשה הקרקע עליו יושבת החקלאות לשמור את ארץ ישראל, לעתים לטובת הסקטור הערבי צמא האדמה, בעיקר בגליל. ענבים ושזיפים ואפילו תפוחים הפכו למותרות עבור משפחות רבות בעלי הכנסה בינונית בקרב האוכלוסייה.
בשנת 1950, עם קום המדינה, עם גל העלייה האדיר של פליטים מאירופה לאחר מלחמה שהביאה חורבן ושואה, יחד עם עולים ממדינות האיסלאם שרובם נפלטו בשל הכרזת מדינת ישראל, היו הרבה ידיים עובדות, עוד יותר הרבה פיות להאכיל, והחקלאות שגשגה. היא היוותה 16% מהתוצר ובה הועסקו 65,000 עד 70,000 שהיוו אף הם 16% ממספר המועסקים. בשנת 2000 חלקה של החקלאות בתוצר ירד ל-2.1% ובשנת 2024 החקלאות מהווה רק 0.9% מהתוצר. מספר המועסקים ירד בשנת 2024 ל-0.78% מכלל המועסקים במשק, כ-30,000 עד 35,000 עובדים.
אם תביטו לצדי הדרכים תבחינו בראשים מכוסים כובע תאילנדי עם מגן עורף הכולל שוליים רחבים במיוחד לכיסוי העורף והצוואר או כובע ליגיונרים עם בדים. במקביל לתאילנדים, שמספרם עוד ימשיך לעלות בעשרות אלפי עובדים, נזכיר כי החקלאות הפכה לעתירת טכנולוגיה, מיכון, אוטומציה הדורשת פחות ידיים עובדות. הצלחת ההייטק בלעה את הצעירים המוכשרים כמו שבלעה צעירים מתעשיות ושרותים אחרים, ומטבע הדברים חלקה של החקלאות בתוצר הידרדר. האוכלוסייה בישראל עדיין גדלה בשיעור הגבוה ביותר בקרב מדינות המערב המתועשות והמתקדמות, גידול שנתי של 1.6%-2% בשנה בין השנים 2000 לשנת 2024, וגם לאחר גל הירידה מישראל, הגידול של האוכלוסייה עדיין עומד על 1.1% לעומת כ-0.4% במדינות ה-OECD. מנגד, התוצר החקלאי מצטמק. תפוקת החקלאות הריאלית בחמש השנים 2018-2022 הייתה נמוכה ב-4.5% לעומת שנת 2000, כשהאוכלוסייה גדלה באותה תקופה ב-9.7%. התוצאה המיידית: בין 2022-2018 מחירי הירקות והפירות עלו בשעור מצטבר של כ-16%, כמעט כפול מעליית מדד המחירים לצרכן באותה תקופה.
כשל התחרות
מחירי הירקות, ובעיקר הפירות, עולים בהתמדה. הענבים יקרים במשך מרבית חודשי השנה, עד כדי כך שעבור חלק מהילדים הם מופיעים רק בציורים ובתמונות בספרי הלימוד. "ענבי טלי" מהווה עפ"י הערכות כשליש מכלל ייצור ושיווק ענבי מאכל בישראל. "ענבי טלי" - השם המסחרי של האגודה החקלאית השיתופית של מושב לכיש - מחזיקה בנתח כה גדול משוק ענבי המאכל, כך שיש בכוחה להכתיב בסופו של דבר את המחיר לצרכן בשוק. אם הייתה פועלת בתחום אחר במשק הישראלי, הממונה על התחרות הייתה אולי בוחנת את מעשיה של האגודה השיתופית של מושב לכיש. אבל "ענבי טלי" אינה מוכרזת כמונופול ולכן אינה עוברת על החוק.
עפ"י חוק התחרות הכלכלית, קיים פטור חקלאי לגידול ושיווק תוצרת חקלאית, המאפשר לתאם מחירים, לשווק תוצרת חקלאית במרוכז - והכל מבלי שזה ייחשב כ"הסדר כובל" או מונופול המנוגד לחוק. יש תחרות מחו"ל? מהיכן משרד החקלאות מאפשר ליבא ענבים בשנת 2026? רק ממקום רחוק אחד: דרום אפריקה. צעד חכם עבור מגדלי הענבים בישראל ורע לתושבי ישראל, הלא כן? בתנאים אלה, אין פלא כי מדד מחירי תפוקת הענבים עלה משנת 2017 לשנת 2024 ב-88.5%!
מי שולט במחירי הירקות?
אם אין ענבים אולי נאכל מלפפונים? שאלתם את עצמכם מדוע מחירי המלפפונים כה יקרים מרבית השנה? פשוט מאוד, ב"מושב אחיטוב", השוכן בעמק חפר, מגדלים 70% מהמלפפונים בישראל. הדבר מאפשר להם להכתיב את המחיר לצרכן העירוני, שרואה במלפפון כאילו היה ירק קשה להשגה. נגד מושב אחיטוב לא הוגשה מעולם תלונה על התנהגות מונופוליסטית, אף שהוא עובר את סף ה-50% שליטה בשוק, על פי החוק הישראלי. הטענה היא כי המושב מורכב מחקלאים רבים ונפרדים, לכן אין זה מונופול. האם המחוקקים עיוורים? משרד החקלאות לא מבחין באבסורד של ריכוז כה רב בידי מושב אחד, אפילו הוא מורכב מהרבה מושבניקים?
בכדי להפחית עוצמתו של מושב אחיטוב, משרד החקלאות מפרסם נהלים בדבר עזרה למי שיבקש להקים שדות מלפפונים מחוץ לעמק חפר. ומה יקרה אם תהיה קרה בעמק חפר, או מחלה שתכה ביבולים, או מזג אוויר גרוע, נניח ברד במשך שעות ארוכות? זהו ניהול סיכונים גרוע של משרד החקלאות, המתהדר בשם "ביטחון המזון". מילא בעבר היה ייבוא מלפפונים מטורקיה כווסת, אבל הטורקים מחרימים את ישראל זה מספר שנים. האם משרד החקלאות יתעורר לגייס מקורות ייבוא נוספים? היבוא מירדן אינו משמעותי, ולעתים נתקל באזהרות למחלות של הירק. משרד החקלאות דורש אישור מקום הגידול בכדי להיות בטוח שאין עושים שימוש במי שופכין להשקיה. תיאורטית, משרד החקלאות מאפשר יבוא מלפפונים מקפריסין, יוון, פולין והונגריה. מצאתם אותם בשווקים? אני לא. מה עושים? משלמים יותר ויותר בישראל, שהפכה את הירקות והפירות למוצרי יוקרה. בתנאים אלה, מה הפלא שמדד מחירי התפוקה של המלפפונים עלה משנת 2017 עד 2024 ב-50.7%, כך עפ"י דיווח של הלמ"ס?
אגב, אולי היזמים שמבין הקוראים מבקשים ליבא עגבניות, שמחירם מעפיל לעיתים קרובות, אף ששם התחרות גדולה יותר מאשר בקרב הענבים והמלפפונים. מותר ליבא עגבניות ממדינות שקשה לשנע מהן סחורה, ועפ"י משרד החקלאות אפשר ליבא עגבניות, בנוסף לירדן הקרובה, עם אישור גידול סביר, בעיקר ממדינות רחוקות, בהן אוקראינה, אזרבייג'ן, אלבניה, גיאורגיה, פולין ומולדובה, אלא שהשינוע משם יקר ואינו מתקבל על הדעת. אפשר אולי מקפריסין ואפילו מרומניה והונגריה. בפועל, מדד מחירי תפוקת ייצור עגבניות עלה משנת 2017 לשנת 2025 ב-55.3%.
מחיר המלחמה
נחזור לכלל התפוקה החקלאית. בשנת 2023 עלתה התפוקה, דווקא בשנת המלחמה שהחלה באוקטובר. בהמשך הגיעה הקריאה למילואים והתבססות המלחמה בגבולות ישראל, עמה הפגיעה של האויב, ההרס של אדמות חקלאיות בחבל תקומה, וכן פגיעה בנגב המערבי, שהוא אסם הירקות הטריים של ישראל, וכן ביישובי גבול הצפון, שם עמדו הלולנים בעוז מול הפגזות האויב. כל זאת הביא לירידה של 12.2% בתפוקה החקלאית בכל התחומים בשנת 2024 לעומת 2023 ו-8% לעומת התפוקה החקלאית הממוצעת בשנים 2018-2022. הודות לאומץ ליבם של הלולנים בצפון, שעבדו עשרות מטרים מהגבול והבטיחו ביצים לישראלים, תפוקת מדד מחירי ביצי מאכל בשנת 2024 הייתה עדיין גבוהה בקרוב ל-16% לעומת 2017. מדד מחירי תפוקת הפטמים עלה ב-41%, מדד תפוקת מחירי האפרוחים עלה ב-27%. מדד מחירי תפוקת תרנגולי הודו, שאתם אוכלים במזללות השווארמה, עלה ב-41%. מדד מחירי תפוקת הדגים עלה ב-70%. מדד מחירי תפוקת החלב של הרפתות בישראל, שנאלצות להתייעל כי רק הגדולים יכולים לשרוד תחת הפיקוח הממשלתי, עלה ב-21% בשנת 2024 לעומת 2017. למרות זאת, קיים מחסור מתעתע בגבינות. מדד מחירי תפוקת תנובת הדבש של הכוורות עלתה ב-17% ומדד תפוקת בשר בקר זינק ב-50%. שיא העלייה במדד מחירי התפוקה של המגזר החקלאי הוא החזירים עם נסיקה ב-70%, כך עפ"י נתוני הלמ"ס הטריים.
עכשיו ישנו שיקום מסוים של החקלאים באזור המוכה, שאנחנו חייבים להם הרבה ועושים עבורם מעט. המשבר הכלכלי הביא למשבר במשפחות של חקלאים - אובדן שטחים, מחסור חמור בידיים עובדות ופגיעה בתשתיות שהורידו מכוחם הכלכלי של המשקים המשפחתיים. הפינוי הממושך מהבתים הביא ללחץ נפשי בלתי פוסק, ומקרי הגירושין והפרידות בקרב תושבים אלה באזורי הספר נסקו. פיצויי מס הכנסה ומס רכוש באו בדרך כלל באיחור, וממילא מה יכולים להציע שלטונות המס כפתרון לזוגיות שנפרמה.
מיד עם הקמת ממשלה חדשה, לאחר הבחירות, יהיה צורך לעשות סדר במגזר החקלאי: התייעלות המגזר החקלאי באמצעות מענקי גדולים ונדיבים של הממשלה, לא למגזרים בעלי מאפיינים מונופוליסטיים, בכדי מה שיוביל להיצע גדול יותר ולמחירים שפויים לכל תושבי ישראל. יש להכריז על כח מונופוליסטי במספר תחומים, כמו ענבים ומלפפון, ובהמשך חשיפת המגזר שיתייעל בתוך שנתיים-שלוש ליבוא מתחרה גם ממקומות קרובים לישראל. הסיסמה של הממשלה החדשה צריכה להיות ביטחון תזונתי במחירים שפויים - היום, מחר ולאורך שנים, לבריאות הציבור כולו. וגם, יותר ייצור מקומי ויותר תחרות מקומית, בעיקר על רקע האמברגו שחלק ממדינות העולם נוטות להטיל על ישראל. בסוף השנה החקלאית בסוכות הקרוב, הלא הוא חג האסיף, נחגוג את איסוף היבול, הפירות, היין והשמן מהגורן ומהיקב, לחיים.