השבוע חשפתי שגלי בהרב מיארה, היועצת המשפטית לממשלה, כתבה רגע לאחר פיזור הכנסת למזכיר הממשלה יוסי פוקס מכתב עם דרישה לגילוי איפוק בהחלטות ממשלה לא הכרחיות. כיודע, האיפוק הוא התכונה האחרונה שניתן לייחס בממשלת נתניהו.
היועצת מציינת כי "בימים הקרובים יפורסמו הנחיות מסודרות בנוגע לתחומים השונים של העשייה הממשלתית שאותן יש לרסן: החלטות ממשלה, מינויים, התקשרות בהסכמים בינלאומיים".
כפי שגילינו בשבועות האחרונים, לממשלה קשה להתאפק במיוחד ערב הבחירות מהחלטות בעיקר בנוגע למינויים. נתניהו כבר מינה את ראש המוסד, ראש השב"כ וגם ניסה למנות ללא הצלחה עד כה את יועצו המשפטי עו"ד מיכאל ראבילו כמבקר המדינה.
המינוי נכשל עקב עודף מוטיבציה של נתיניו של רה"מ. נתניהו סירב עד כה, משיקולים פוליטיים, להעמיד את בחירת המבקר להצבעה חוזרת. עקב כך, המדינה נותרה מתחילת החודש ללא מבקר. המבקר הנוכחי מתניהו אנגלמן סיים את תפקידו בתחילת יולי עם מתנת פרישה של 400 אלף שקל על התנהגות טובה.
במשרד המבקר הוסבר לי שלמבקר היוצא אין מחליף, ולמרות זאת צוותי חטיבת הביקורת פועלים לפי תכנית תלת שנתית, אבל מדובר בדו"חות למגירה. נתניהו המכין את רכבו לחורף, הבין שאם ימתין הוא עלול לפספס את הרכבת.
לכן הוא יאפסן את האגו, ולמרות הכול הוא נערך להבאת המינוי להצבעה חוזרת בכנסת נטולת אביזרי פירוטכניקה. מדובר בהימור לא פשוט. נתניהו שם את מבטחו בחברי הכנסת החרדים המתוסכלים ובחברי הליכוד שחלקם מאוכזבים.
זוהי מעין הצבעת אמון מאחורי פרגוד, ואם יכשל זאת תהיה סטירה מהדהדת. בליץ המינויים בשבועות האחרונים מתמקד בחברות הממשלתיות, בגלל ההנחיות המגבילות של היועצת המשפטית. אף אחד לא רוצה להסתבך איתה ועם בג"ץ למרות הקללות הפומביות המוטחות בה.
אז מה היה לנו בשבועות האחרונים?
ליו"ר חברת החשמל דורון ארבלי הוצע לפני חודשיים לפרוש ולהתמנות כיו"ר חברת מקורות. את מקומו אמור היה להחליף משה שמעוני, איש ליכוד ותיק ששימש כיו"ר הרכבת. ארבלי, שמסיים את התפקיד בפברואר 2027 סירב, והוא מהמר על האפשרות שהממשלה הבאה תשאירו בתפקיד.
מכיוון שכך, משה שמעוני פרש מהרכבת ובמסגרת הכיסאות המוזיקליים מונה כיו"ר מקורות לאחר שמינויו של אנדריי אוזן, איש ליכוד אחר, לא צלח. כממלא מקום מנכ"ל מקורות מונה דני סופר.
לאחר פרישת שמעוני הרכבת נותרה ללא קטר אבל לא לזמן רב.
בשבוע שעבר נבחר כיו"ר אבנר פלור, מקורבה של שרת התחבורה מירי רגב. פולר הוא אדם נחמד ושימש בעבר כבכיר במשרד התחבורה, אבל מה לו ולרכבת? גם לרכבת אין עדיין מנכ"ל קבוע וכממלא המקום נבחר יעקב מרציאנו.אלא שמינוי זה החזיק מעמד בקושי שבוע לאחר שוועדת המינויים פסלה השבוע את מרציאנו מהתפקיד לאחר שקבעה כי הוא אינו מתאים לאתגרי הרכבת.
מינוי פוליטי נוסף הוא של תמיר עידאן, ראש מועצת שדות נגב, כיו"ר עמידר במקום יאיר זילברשטיין הוותיק המסיים שתי קדנציות. הוא מונה עוד בימים של שר השיכון הקודם יעקב ליצמן. עידאן, איש ליכוד ותיק, ידע לחבוט היטב בממשלה כשהסיוע ליישובי הנגב התעכב.
הוא גם איים בפרישה מהליכוד, אבל בסופו של דבר התרצה לאחר שהמועצה קיבלה בדרך לא דרך סיוע של 20 מיליון שקל. עם מינויו כיו"ר עמידר בספטמבר השנה (כפוף לאישור ועדת המינויים), הוא יפרוש מהמועצה, לא לפני שיגיד תודה לשר הממונה חיים כץ.
ויש גם מינויים שלא עברו את המהמורות. אחד הוויכוחים הסוערים נוגע למינוי יו"ר התעשייה האווירית. מאבקי האגו בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לשר דודי אמסלם, החריפים מוויכוח על חנייה בת"א, מנעו את מינוי גלעד ארדן כיו"ר. גם הצעות למינוי סילבן שלום לא יצאו אל הפועל.
בסופו של דבר נבחר לתפקיד בועז לוי ששימש עד כה כמנכ"ל התעשייה האווירית. לוי הוחלף בגיא בר לב, מנהל חטיבת הטילים והחלל בחברה.
המחדל הגדול הוא שנכון להיום, שניים מהחברות הממשלתיות מהגדולות והחשובות במשק נותרו ללא מנכ"ל קבוע: מקורות והרכבת. הסיבות הן מחלוקות פוליטיות, לוח זמנים צפוף וסתם מאבקי אגו.
מילא חברות ממשלתיות עסקיות אבל יש גופים ציבוריים חשובים המספקים שירות שנותרו ללא מנהל. כאמור מבקר המדינה הוא אחד מהם. תפקיד לא מאויש נוסף הוא של מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, שמאז נובמבר 2022, מועד פרישתו של מאיר שפיגלר מהתפקיד, נותר המוסד ללא מנכ"ל אלא עם צביקה כהן כממלא מקום.
מי שהצליח להימלט ממהומת המינויים הוא יובל שטייניץ, יו"ר רפאל. בפברואר אישרה ועדת המינויים את כהונתו לשלוש שנים נוספות שיסתיים באפריל 2029.
ההחלטה תשתנה אם יענה להצעה לחזור לפוליטיקה. עד אז הכול פתוח וכל אפשרות תופסת.