כשחברה ישראלית בוחנת גיוס עובדים בחו"ל, הנתון הראשון שעולה בדרך כלל על השולחן הוא השכר. אלא שבפועל, הסכום שמופיע בחוזה הוא רק נקודת הפתיחה: תשלומי חובה, הפרשות ומסים עשויים להגדיל משמעותית את העלות למעסיק - ובמקביל לצמצם את הסכום שנשאר בידי העובד.
בדיקה השוואתית חדשה של Payoneer Workforce Management, חטיבת ניהול כוח העבודה הגלובלי של פיוניר, בחנה את עלות העסקתו של מנהל שיווק בדרג ביניים בשש ערים בארה"ב, בשש ערים באירופה ובתל אביב. הממצאים מציבים את תל אביב במקום חריג: אחת הערים היקרות ביותר למעסיקים, אך לא בהכרח המשתלמת ביותר לעובדים.
הסוגיה הופכת משמעותית במיוחד עבור חברות ישראליות, ובעיקר חברות הייטק, שמנהלות חלק הולך וגדל מפעילותן מעבר לים. לפי דוח התעסוקה של רשות החדשנות לשנת 2025, חברות הייטק ישראליות מעסיקות כ-440 אלף עובדים בחו"ל, לעומת כ-400 אלף עובדים בענף בישראל.
במציאות כזו, ההחלטה היכן לפתוח משרה חדשה אינה תלויה רק בזמינותם של עובדים מיומנים, בקרבה ללקוחות או ברצון להיכנס לשוק חדש. היא מחייבת גם להבין כמה העובד באמת עולה לחברה, וכמה מהשכר שלו נשאר בסופו של דבר בחשבון הבנק.
מחפשים עבודה חדשה? מאות משרות פתוחות מחכות לכם באתר ג'ובנט מקבוצת וואלה >>
75 אלף דולר בשכר, 103 אלף בעלות
הבדיקה נערכה בשני תרחישים. בתרחיש הראשון חושבה עלות ההעסקה לפי שכר שנתי אחיד של 75 אלף דולר בכל אחת מהערים. המטרה הייתה לנטרל את פערי השכר המקומיים ולבחון כיצד מערכות המס ותשלומי החובה משפיעים על העלות הכוללת.
בארה"ב נעה העלות למעסיק בין 83,054 ל-86,615 דולר בשנה. בערים האירופיות שנבדקו היא הייתה גבוהה יותר ונעה בין 86,063 ל-109,753 דולר.
בתל אביב הגיעה עלותו של עובד שמקבל שכר ברוטו של 75 אלף דולר ל-103,161 דולר בשנה. מדובר בתוספת של 28,161 דולר - כ-37.5% מעבר לשכר הברוטו עצמו. עם זאת, השוואה המבוססת על שכר אחיד אינה משקפת בהכרח את המחירים שבהם עובדים מגויסים
בפועל. לכן נערך תרחיש נוסף, שהתבסס על השכר החציוני המקובל בכל עיר. ממוצע השכר החציוני בשש הערים האמריקאיות שנבדקו עמד על 91,833 דולר בשנה - כ-38% יותר מהממוצע בשש הערים האירופיות, שהסתכם ב-66,375 דולר. פערי השכר האלה הופכים את ההעסקה בארה"ב ליקרה יותר מאשר ברוב ערי אירופה, אך תל אביב הצליחה לחרוג גם מהמגמה הזאת.
שכר הברוטו השנתי של מנהל שיווק בתל אביב הוערך בבדיקה ב-84 אלף דולר. לאחר צירוף תשלומי החובה שמוטלים על המעסיק, עלות ההעסקה הכוללת טיפסה ל-115,539 דולר בשנה.
הנתון הזה הופך את תל אביב לעיר היקרה ביותר מבין כל הערים האירופיות שנבדקו, ובהן אמסטרדם, פריז ולונדון. למעשה, רק סן פרנסיסקו הייתה יקרה ממנה, עם עלות העסקה שנתית של 118,720 דולר.
והנטו לעובד? מהנמוכים ברשימה
אלא שהעלות הגבוהה למעסיק אינה מתגלגלת במלואה לכיסו של העובד. מנהל שיווק בתל אביב צפוי לקבל שכר נטו שנתי מוערך של 56,339 דולר.
לשם השוואה, עובד מקביל בנאשוויל מקבל לפי הבדיקה כ-64,407 דולר נטו בשנה - 8,068 דולר יותר מהעובד בתל אביב. זאת אף ששכר הברוטו בתל אביב גבוה בכ-5,000 דולר מזה שבנאשוויל, שבה נרשם השכר הנמוך ביותר מבין הערים האמריקאיות שנכללו בהשוואה.
הבדיקה כוללת תשלומי חובה בלבד. היא אינה מביאה בחשבון הטבות לעובדים, בונוסים, מניות, עלויות גיוס או עמלות הכרוכות בהעסקה באמצעות מעסיק רשום חיצוני. לכן, במקרים רבים, ההוצאה בפועל עשויה להיות גבוהה אף יותר.
נתוני השכר המקומיים הוצלבו עם נתוני Glassdoor, נתוני שוק עבודה ממשלתיים ומודעות דרושים. שערי המטבע חושבו נכון לאפריל 2026. העלות בפועל עשויה להשתנות בהתאם למדינה, למאפיינים האישיים של העובד ולמבנה ההעסקה שנבחר.
עבור חברות ישראליות שמתרחבות לשווקים חדשים, הממצאים מדגישים כי אי אפשר לבסס החלטת גיוס על שכר הברוטו בלבד, וגם לא להניח באופן אוטומטי שארה"ב תמיד יקרה יותר או שאירופה בהכרח זולה יותר.
לפני שפותחים משרה במדינה חדשה, צריך לבחון את מלוא תשלומי החובה, את שכר הנטו הצפוי לעובד, את שערי המטבע ואת ההוצאות הנלוות. אחרת, הצעת שכר שנראית אטרקטיבית על הנייר עלולה להפוך לעלות גדולה בהרבה עבור החברה, ולשכר מאכזב יותר עבור העובד.