בחברה החרדית, אברך הוא הרבה יותר מלומד תורה. הוא נחשב ל"בן טובים", שמקדיש את חייו ללימוד תורה וזוכה למעמד גבוה בקהילה. משפחות רבות רואות בו את השידוך המועדף לבנותיהן, והוא נהנה מהערכה רבה בבתי הכנסת ובמוסדות החינוך.
בתודעה החילונית, לעומת זאת, מולחמת המילה הזאת לשכבה של גברים צעירים, שרק חלקם מעבירים את רוב זמנם בבית המדרש, בעוד אחרים מבלים את זמנם על "הברזלים", משתמטים משירות צבאי ונהנים מהטבות כלכליות נדיבות מהמדינה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים נדרש לאחרונה לשאלה אחרת לגמרי: האם המעמד של אברך והכנסה רשמית נמוכה יכולים גם לפטור אב מתשלום מזונות לילדיו.
לפני כמה חודשים הגיש אב לחמישה ילדים, אברך ותלמיד כולל לדבריו, תביעה יוצאת דופן לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. הוא ביקש לחייב דווקא את גרושתו לשלם לו מזונות עבור ילדיהם המשותפים. לדבריו, הוא לומד רוב שעות היום בכולל, מתקיים מכספי גמ"ח ומעסק קטן לתשמישי קדושה, והכנסתו הממוצעת מסתכמת בכ-1,100 שקל בלבד בחודש. האם, כך כתב, משתכרת כ-15 אלף שקל בחודש, מקבלת קצבאות נכות עבור שניים מהילדים, ולכן היא זו שצריכה לשאת בתשלום המזונות.
האב לא הסתפק בבקשה לקבל מזונות. הוא ביקש שהאם תשתתף גם בשכר הדירה ובהוצאות אחזקת הדירה ששכר לאחר הפרידה, תממן את ההוצאות הרפואיות והחינוכיות של הילדים, ותעביר לידיו את כל קצבאות הביטוח הלאומי המשולמות עבורם. לדבריו, הילדים שוהים אצלו רוב הזמן, ולכן גם עיקר ההוצאות נופל עליו.
לבני הזוג חמישה ילדים בני 5 עד 15. לאחר שנפרדו הגיעו במסגרת הליך יישוב סכסוך להסכמה שקיבלה תוקף של החלטת בית משפט, ולפיה הילדים יחלקו את זמנם באופן שווה בין שני הבתים. ההסכמה הזאת לא סיימה את המאבק ביניהם. זמן קצר לאחר מכן מצאו את עצמם שוב בבית המשפט, הפעם סביב השאלה מי אמור לשלם למי מזונות.
ככל שההליך התקדם, החלו להצטבר בתיק מסמכים וראיות שסיפרו סיפור אחר לגמרי.
האם, באמצעות עורכי דינה עו"ד נילי שץ ועו"ד אסף שרעף, הציגה תמונה שונה לחלוטין. לדבריה, לאורך כל שנות הנישואים דווקא האב היה המפרנס העיקרי של המשפחה, שחיה ברמת חיים גבוהה. היא כתבה שהאב הסתיר מבית המשפט את הכנסותיו האמיתיות, לא חשף את מלוא חשבונות הבנק והמסמכים הכלכליים שלו, והגיש תביעה שאינה משקפת את מצבו הכלכלי האמיתי.
התברר שהמשפחה חיה מתקציב של כ-40 אלף שקל בחודש, האב ביצע עסקאות בעשרות אלפי שקלים, טס לחו"ל, ובאחת ההתכתבויות ביניהם כתב שהכניס בחודש אחד כ-50 אלף שקל, וכי הוא זה שנושא בכל הוצאות הבית. בנוסף נטען שהיו לאב שלושה מקורות הכנסה קבועים, ובפועל הוא הכניס לבית בין 30 ל-50 אלף שקל מדי חודש.
בעקבות הפרידה נאלצה האם לעבור לדירה זולה יותר ולקחת הלוואות מהבנק, מהוריה ומאחיה כדי להמשיך לפרנס את הילדים. בהמשך הושעתה מעבודתה כאחות בעקבות תלונה שהגיש נגדה האב למשטרה, ולאחר מכן גם פנייה ששלח למשרד הבריאות. לדבריה, היא נותרה ללא הכנסה, התקשתה לרכוש מזון לילדים והשיקים שמסרה עבור שכר הדירה עמדו לחזור. לכתב ההגנה צורף גם דו"ח של חוקר פרטי, שלפיו ביצע האב לכאורה מכירת תשמישי קדושה ללא קבלה או חשבונית, וכן תיעוד של נסיעה לבולגריה עם גיסיו לחופשת קזינו.
בית המשפט דחה את טענת האב, שלפיה הכנסתו מסתכמת ב-1,100 שקל בחודש. בפסק הדין צוין שכתב התביעה לא כלל מסמכים המעידים על הכנסותיו, ושהאב לא הגיש את מלוא הפירוט הכלכלי שנדרש ממנו במסגרת ההליך, הכולל בין היתר פירוט הכנסות, נכסים והתחייבויות. עוד נכתב כי מדובר ב"הסתרת עובדות מהותיות, אשר מעידה חוסר נקיון כפיים ועשוייה להביא כשלעצמה לדחיית בקשה לסעד זמני".
עוד נקבע שמתדפיסי חשבונות הבנק עלו תנועות כספיות משמעותיות שלא ניתן להן הסבר, לצד הוצאות של עשרות אלפי שקלים בכרטיסי אשראי. בית המשפט התייחס גם לממצאי החוקר הפרטי ולהתכתבות שבה כתב האב לאם שבחודש אחד הכניס כ-50 אלף שקל, וכי הוא זה שנושא בכל הוצאות הבית. על בסיס כל אלה הועמדה, לצורך ההחלטה הזמנית, הכנסתו של האב על כ-50 אלף שקל בחודש. לאחר ניכוי הוצאותיו והוצאות הילדים נקבע שנותרת בידיו הכנסה פנויה של לפחות 30 אלף שקל בחודש.
במקום לחייב את האם לשלם לו מזונות, דחה בית המשפט את התביעה וחייב דווקא את האב לשלם לגרושתו מזונות זמניים בסך 9,000 שקל בחודש. בנוסף נקבע שישלם את מלוא הוצאות החינוך והבריאות של חמשת הילדים, וכל קצבאות הביטוח הלאומי המשולמות עבורם, ובהן קצבאות הילדים וקצבאות הנכות, יועברו לידי האם. האב חויב גם לשלם לה הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.